|
ולמצוא אותך שם קבורה
בין ערמות של דם ובשר
|
הרוח היבשה של המדבר
השכיחה כמעט לגמרי
את טיפות הים
הצהוב היבש מילא את ריאותיי
|
מחבקת ומפסלת בחדרי לבך
כוונות
מקרח מתגמש
|
אני יודע זאת
ועדיין צומח מאדמה רכה
אלייך
צומח ונובל כל פעם מחדש
|
מפה הכל פשוט
משתחרר ממך
במילים פשוטות ורכות
|
לא יודע למה רמי אמר כאלה
דברים בזמן שהוא דיבר כקול נמוך
שירי ילדים לאחיינים שלו
באמת שאני לא יודע
|
התרגלתי שוב למה שהיה לפני
הסערה האדומה
נושם אויר מורעל של פאל מאל
חדש
|
יתרתי עלייך
וכשכל זיכרון ממך יעלם
תחזרי בתור צלילי פסטל שממנו עשויים
שארית חיי
|
פוסעת לידי
משלבת יד צרה וזהירה
מחייכת חיוך מריר
וקרוב
|
תביני
הכל יכול להיגמר
מחר
ובסוף הזה
|
הכל כבר נאמר
פעם
אפילו לידי
בלילה חם של ערק
|
תגידו לה
שאני מקפיא
בכוונה
את הלב
בל אותו לידיה
|
אני אוהב אפילו עכשיו
כשהלב שלי מתרחק מהגדר הקוצנית של לבך
אני יודע שעמוק בתוכי אני אוהב כל נשימה וכל נמש
|
אני שונא
את הרגעים
שבהם את זורמת
בתוכי
|
עכשיו אני מרגיש
מאושר
לא ברור למה
כי הבדידיות עדיין פה
|
תגידי
תגידי שאת
אוהבת
אותי
תגידי
לי
ורק
לי
|
את היית כל כך יפה
כששיחקת איתי בנשיקות
מוחבאות מאחור
נישקת אותי על העורף
|
הלילות בתל אביב הם אותם לילות
כבר 10 שנים
גם העץ ליד החלון
וגם השמש בבוקר
|
נואש אני לצימאון שפתייך
אהבתי עפה בין צלילי טיפות
אבק סמיך,
|
שני כיסאות ממך
יושבת האהבה הבאה שלך
אתה כבר מדמיין את הנשיקה הראשונה
והחיוך שיגרום לך להדליק
|
הכנף הלבנה פרפרה ארוכות
מכאיבה לי בכל
נקודה סינגולרית בגופי
|
בירידה מההר
הייתי מתמלא בזיכרות של עתיד
אדום
אם האישה שלי
|
הוא חשב לעצמו בזמן
שסידר את החולצתו
שהנה היא
|
אם הייתי יכול
הייתי מנשק אותך
ונשרף
שריפה איטית
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
- מה זה?
- שלושה אנשים
שומעים ווקמן?
- כן?! זה
שומע?!
"1001 בדיחות
ויזואליות"
בהוצאת בוליביה
ושות'. |
|
