|
תל אביבי בגלות המקנא בסתר בכל הכותבים המאושרים.
שישה מיליון - כמה זה בכלל?
איך אפשר לתפוס מספר כזה גדול?
מספר ארוך ומעוגל
אבל להבין אותו אני פשוט לא יכול.
|
ועוד חלום שלך טובע בתוכך
בשלולית מלוחה של כאב ואכזבה
|
האם שומע?
אמור שנית!
הרדוף או פרח?
|
בכל שקר יש שמץ של אמת.
לכן, כשאמרת לי בצחוק שאת שונאת אותי,
פחדתי
|
לפעמים אני מתעורר בלילה מזיע
וחושב על אווזים, ובלונדינים ועל חלוק לבן.
|
ואני קם,
ופוקח את עיני,
ומריח את האוויר הצלול,
ויודע שקמתי לעוד יום כמעט מושלם
|
התותח יזמר בחמדה
תרונן המרגמה
יזמזם המטוס בעליצות
סוף סוף יוצאים לקרב.
|
פרחים שנקטפו מכסים
אדמה שנעקרה ממקומה שמכסה
פרח אחר שנקטף.
כאילו הם יכולים להקהות בריחם את הכאב.
|
הלכתי לים והסתכלתי בגבעות,
וראיתי שלפני כל גבעה גבוהה יש בקעה עמוקה לא פחות.
וחשבתי שלהגיע לקצה הגבעה זה כל כך קשה,
שמטורף מי שעושה את זה.
|
אולי הלילה שוב ניפגש,
במתחם המוגן מאחורי שמורות העיניים.
חיבוק מהוסס, ממושך מעט יותר מהמקובל,
חיוך כבוש (תנגב בפינה את טיפת הדם...זהו, לא רואים)
שני גברים, נבוכים מגילויי הקרבה ההדדיים.
|
אני מתגעגע, את יודעת.
ראיתי אותך ביום שבת וכבר מתגעגע.
|
מילים שאת אומרת
ואני שומע אך לא מקשיב
|
כמו שכבשו ההולנדים בסערה את רסיפה,
כבשת את לבבי.
כמו ששחררו הפורטוגזים במסירות את פרנמבוקו,
אני משחרר ממך אנקות עונג בלילות.
|
מצוייד באישור מפורש ממשה בן מימון
לעזוב ללימוד תורה
(ובתנאי שלא אשאר)
המוצמד באטב לפתקה מקצינת הקישור.
|
היום הבליחה בי ההכרה,
שבסוף גם אני אתאבד.
|
שכבות אבק בלתי ניתנות להסרה
|
אני מתכרבל בתוך עצמי ובלעדייך
ומרגיש
את הצמרמורת התוקפת אותי
ואת הקור הנושב אלי מבחוץ.
כמו המבט הקר שבעינייך
|
ומעל גבעות שפיה
אל בינות הברושים
משקיפה אל הים הנסוג
מפאת עוצמת געגועיה
|
והבובות שעל המדף גרגרו בהנאה
למגע ידי המלטפת.
|
עד שקול תכניות הילדים, שכבר איננו, קטע
את שנקטע כבר לפני שנים
|
ושחור שמלתה צבע גם את עולמי
בגווני החידלון.
כי ידעתי את אשר באה לומר,
כמו אז.
|
כפי שאת מלטפת
את ראשו של חתול הרחוב
שישן על מפתו דלתך הסגורה
|
מה את רואה עכשיו?
אני רואה את צהוב המדבר,
וההרים גולשים אלי מסביב.
וחיילים בירוק שוטפים כלים בכחול.
|
היו ימים בהם היכרתי כה טוב
את חיוכיך השונים...
גם כשישבתי מאחורייך.
|
אנחנו שמתנו על נס גאווה,
ולא על קידוש השם הגדול...
|
החיזבאללה משתוללים בלבנון.
רק בשבוע האחרון נהרגו שם חמישה חיילים.
חמאס משתוללים ברצועה.
(את יודעת שבגזרה שלי זרקו 11 רימונים החודש?)
|
סבתא שלי נולדה בשבת.
לא ברור באיזו שנה בדיוק
אבל בשבת.
|
על ניצת הדובדבן
שוררו כה רבים במזרח
מטופפים על כפכפי הבמבוק.
|
אף פעם לא תדעי,
מה הפסדת
כי לא נתת לי לאהוב אותך.
|
יום טוב למות היום:
השמש מחממת מעט דרך ענני נוצה קלים.
הרוח הממוזגת הנושבת מהים אינה קרה ואינה חמה,
כמוך.
|
הבו לי פרה אדומה, תמימה
שלא עלה עליה עול
ואשרוף אותה לפני.
|
ומה אותיר?
צרור תמונות?
אגד מכתבים?
|
ומה אותיר?
צרור תמונות?
אגד מכתבים?
|
נתצו המצבות
הסירו הגלעדים
עיקרו במכושיכם את אותיות הברונזה
מחזית הספרייה.
|
לו ידע עפרון את אשר
יעשו בני אברהם לבני חת
ספק אם היה מוכר את המערה
|
ובצורה מוזרה ובלתי מובנת,
רק הקרח הולך ומתעבה,
|
אין עיקר ואין טפל.
אין רצון, שנאה, מאווים...
יש רק חידלון שהולך וגדל,
הולך והופך אותי לקליפת אדם.
|
אולי מחר תבואי,
רכובה על סוס לבן
|
אם רות המואביה הייתה מסתובבת בדרום תל אביב,
בהנחה שלא הייתה מגורשת עוד בנמל התעופה
למרות שגיסתה, נעמי, הייתה יהודייה כשרה,
ספק אם הייתה מוצאת לקט, שיכחה או פאה.
|
בכל פעם שאני נשברת לרסיסים,
אתה בא ועוזר לי לאסוף אותם.
|
תמיד אהבתי את שידת הספרים החומה.
סבי וסבתי הביאו אותה מרומניה
ובעיני נדמתה תמיד ל"יד ושם" משפחתי.
|
הגשם שירד אתמול היה חזק.
חזק מספיק כדי לשטוף את המכוניות.
חזק מספיק כדי להלבין את הקירות.
|
ובבוא השלגים נתכרבל בשמיכה
ונשב בתוך החדר החם
ונחשוב:
על הדברים שהיו,
על המקרים שקרו,
על הטעויות שנזכרו.
|
גבעולים ירוקים רעננים, מבצבצים מתוך המעטה הלבן.
בחדשות הבוקר אומרים: "היום לא הולכים לגן".
|
כשהפסקת לתת חשבתי שזה הסוף,
והמשכתי הלאה
|
ובהולדת בני:
אקרא לו בשם שני.
|
אם פעם אשקע לי בתרדמה ממושכת ובלתי רצויה,
במיטה לבנה וסדינים צחורים
עם כל מיני מכשירי ניטור ואיסוף נוזלים,
ופני החוורות יהיו חסרי הבעה, מבטי מזוגג, קולי אילם,
|
שלא כיהושוע
שחנן את רחב ובני ביתה
שרידים אחרונים מעיי החורבות של חומות יריחו
אנו הפקרנו את נושאי תקוות חוט השני
|
אולי הם עומדים כאן, איתנו
אל מול מצבת העיר
בבית הקברות בחולון
כל שנה ביום השואה
|
אני תרנגול הכפרות
שמסובב את עצמו
ללא הרף
ובלי רחמים
סביב ראשך
וסביב עינייך הסומות
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
צפוף אבל זול.
בוליביה מונה
יתרונות
וחסרונות בקברי
אחים. |
|
