|
שבבי זיכרון
ראובן אדיבי, יליד ורשה, 1933. תושב רמת השרון משנת
1963. מוסמך האוניברסיטה העברית, ירושלים, 1965.
כתב: 'שבבי זיכרון' , הוצ' אדמן 2005, מדריך 'ניהול
פרויקטים בחה'נ', ההוצאה לאור, 2004.
ערך: 'תפקידי המנהל ' מאת צ'סטר ברנארד, ו- 'ניהול
הלכה למעשה' מאת פיטר אפ. דרוקר, שניהם בהוצאת
'יחדיו', 1968. ועוד פרסומי ניהול שונים.
בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, התחלתי ללמוד בכיתה ג' בבית
הספר העממי "מזרחי" בכפר חסידים.
בשיעור 'תורה' האחרון לפני חופשת ראש השנה עסק המורה, מר
אליעזר דון-יחיא, בספר 'בראשית', פרשת 'וירא', פרק כ"ב,
פסוקים א'-י"ב. כבר בפסוק ב' התחלתי להישבר, למשמע
|
פרופסור סמי (ראש ביצה) ג'ראח התעורר בבוקר וראשו עליו דווי.
מישש את הצלקת שמאחרי אונתו השמאלית. נחרד לגלות כי הכיב הישן
נפתח מחדש והפריש נוזלים בשפע.
הנוזלים היו שונים מאלה שהכיר בעבר...
|
...כשלעצמי, נמאס לי להיות קרוי בתוך עמי: 'בוגד';
'פוסט-ציוני'; 'אוהב ערבים' ומה לא. ברחתי. ברחתי לכרך הענקי,
אחרי שמכרתי את ביתי למישהו שפונה מקדומים ושילם בכסף-טוב על
הווילה שלי בהרצלייה-פיתוח.
נדיב - נדיב מאד היה ברק ביילין, ראש הממשלה החדש, אחרי שהאמר
|
...כעבור כמחצית השעה של הליכה נמרצת פגשתי, לצד השביל, בחור
מוזנח למראה, שרוע ותשוש כליל. פניתי אליו באנגלית. איננו
מבין. באיטלקית רצוצה, לא הבין. פתח ואמר: "מדוע אינך מדבר סתם
עברית ודי??". הסתבר שגם הוא תועה בדרך, כבר מאתמול בצהריים.
בלילה ישן בשטח בתוך
|
במלאת שנתיים לחיסולו הממוקד של שייך יאסין, אחרי ארוחה שמנה
של ליל הסדר, חלמתי חלום אימים ובו הופיעו במעורבב השייך
המנוח, רבין, גנדי, הנביא מוחמד ומנוחים אחרים כולל חנה סנש
והקדוש ברוך הוא...
|
תמונת ההתעללות נחרתה בי מאז ועד עולם. בחלומות הזוועה שחזרו
אלי מזמן לזמן חזר המחזה האיום ונשנה שוב ושוב. בכל פעם שחזר,
התעוררתי מהסיוט מכוסה זעה וממלמל: צוש אוקרופנגו.. צוש
אוקרופנגו.
|
החמור הטרויאני
יאסין : "הי, הנה 'אל בוראק' , הסוס של מוחמד.. האומנם לי
אתה מחכה? יופי.. תתכופף. אתה יודע שקשה לי לטפס על סוס כה
גבוה..". (עולה ורוכב..) " הו, הנה עמוד שילוט.. מה יש לנו
כאן? שמאלה- לגן עדן. ימינה - לגיהינום. ישר - אל הלימבו, מרחב
|
תמונה 1 - בראנה ורובי הולכים ברחוב, מתקרבים ליד מסבאה
רובי: "איזה טיול קיץ נעים ונחמד. טוב שיצאנו ברגל לטיול ולא
לקחנו את המרכבה של דוד יוזף. סבתא וסבא גרים די קרוב ובדרך
נראה את תחנת הרכבת ואת ערמות העצים והמנסרה שביער של סבא
והמשפחה. כל היום חלמתי על
|
|
לאאאא, אל תתן
להם לשפצר אותי
ולמחזר אותי
(מתוך "מעשים
מגונים בסלוגנים
מתגוננים"
תוכנית הפורנורך
החדשה) |
|