|
האוויר היה שקוף וצונן - כמו בבוקר שבו היא נולדה. שנים עטפה
אותה תוגה דקיקה, נטמעה מבשרה. גם עכשיו, כשבגרה, עדיין היא
שבה ואופפת אותה מדי פעם - עולה מתוכה כהד מתוך מקווה מועב.
|
הוא נשא את תפילותיו שכבר טומאו במעשה, קולו החרישי כפעמון
זכוכית שביר ריחף על רוחות הכריכה לעברה - אל הילדה ששכנה
בקרבו עד לאותו הרגע הזה
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
החטאתי את
הזריקה האחרונה
כי היו לי
התחייבויות
קודמות- מכרתי
את המשחק. |
|