|
האוויר היה שקוף וצונן - כמו בבוקר שבו היא נולדה. שנים עטפה
אותה תוגה דקיקה, נטמעה מבשרה. גם עכשיו, כשבגרה, עדיין היא
שבה ואופפת אותה מדי פעם - עולה מתוכה כהד מתוך מקווה מועב.
|
הוא נשא את תפילותיו שכבר טומאו במעשה, קולו החרישי כפעמון
זכוכית שביר ריחף על רוחות הכריכה לעברה - אל הילדה ששכנה
בקרבו עד לאותו הרגע הזה
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
נשבר לי מבנים.
אם הייתי אני
שקוראת את מה
שאני כותבת,
הייתי שואלת את
עצמי אם אני
דו-מינית.
גמבה, שגילתה
כבר ממזמן שכולם
מסביבה
דו-מיניים. |
|