|
אילו יכולתי להפסיק את העצב שבך
אולי היה לנו יותר קל
אילו יכולתי,
אולי היית איתי כאן עכשיו
|
אין לי יותר מה לומר
הדפים הצהיבו
בודדים על הרצפה
ואת שהיית בשבילי
הולכת ממני
בלי לומר מילה
|
אל תבכי עליי
אני הולכת מבלי להתחרט על דבר
גם לנו הגיע הקץ
|
רציתי
רציתי כל-כך
ונשברתי בלי יכולת לאחות את כאביי
|
מילים שלא אמרת,
מהדהדות באוויר.
מלטפות ברכות,
דמעות שלא רואים.
|
בערב האחרון צלצלת
דיברנו מעט ואתה לי הבטחת
לו רק יכולתי לדעת
|
עצב,
זה מה שאני מרגישה
לא רציתי להבין
אבל ביום זה קרה
|
ומבטך נוגע בי מהצד
בורא לי מילים,
שיר שלא נכתב.
|
אם רק יכולתי להתעורר
ולהתחיל
מחדש
|
ורק אתה
מביט מהקיר
תמונה ישנה
|
אומרים שהכתיבה הכי טובה היא כתיבה שבאה מהכאב
אני לא בטוחה עדיין במילים שהולכות לצאת
אבל אני בטוחה בכאב
|
וכמה שרציתי לשיר.
לשים לך פרח, בלון עם חיוך.
רציתי הכל,
ונשארתי עומדת
|
ניסיתי לגעת בשמים
חשבתי שאת הכול אפשר
|
ספר לי
ספר לי בשיר
תנגן לי
את אשר מפחיד
|
תמיד אהבתי בך במיוחד את העיניים.
עיניים ירוקות עם מעט אפור בתוכן.
זה גרם לי לחשוב שאת דומה,
אבל עדיין קצת שונה מכולם.
|
פעם אמרת לי שאת אוהבת עוגות גבינה,
משהו במרקם ובטעם גורם לך להיות שמחה.
השבתי, שגם אני אוהב.
|
רקדתי הלילה
בשיר נצחי אחד
רקדתי
היה זה כה נפלא
|
כשהלילה יורד
והחושך מגיח לאוויר
וברקע מתנגן לו שוב אותו השיר..
|
אולי מחר
אני אדע
שלא הייתי
|
תן לי עוד רגע
עוד שנייה, להבין
מה אני רוצה
מה אני צריכה
|
משעינה ראשך כל הכר
עוצמת את עינייך
לא להתמודד עכשיו
|
והתשובה
אולי בשמים
אולי בדפים שצבעם כבר דהה
רק אל תוותרי
תנגני את לבך ותגלי אהבה
|
אני חיה באוויר
לא מרגישה את האש
הבוערת מתחתיי
ואולי אני לא רוצה
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
רקטום זה לא
מישהו שקורא
מחשבות.
ריקי מכה שנית |
|
