|
 
תמיד העדיפה מכתב על פני שיחה
אולי כפחד מהתמודדות, אולי סתם כי היתה צריכה את
האפשרות להתחרט, לקפל ולהפקיד בין מסילותיה הנאמנות
של המגירה...ואולי כי רצתה שבעוד כמה שנים תוכל
להתכרבל בשמיכה, עם הגבר שלצידה ולהזכר...להזכר
בתחושות, גם הכואבות, של הימים ההם...
אני אוהבת,
בלי תנאים ועד אין סוף,
אני כואבת,
כי נמאס לי כבר לכעוס
|
אש תימרות עשן / ילדים שטופים בדם
ראש בוכה על אבן / ונשמטת הכומתה
מדים מאובקים / ילדים לא מבינים
אימא עוד דומעת / ממרקת עיטורים
|
אני יכולה לחוש את נשימתי המשתחררת
את נשמתי המתיימרת
לראות אותך עוזב
|
משכתי בידך, אמרתי בוא נחזור,
הפסגה היא שלנו, אין ללכת לאחור
את שפתיי נישקת ואת ידי אחזת בחוזקה,
אך דבר אחר סיפר לי מבטך
|
בפנים, חיה או מתה...לא ממש מבדילים
החוזק כלפי חוץ ההתרסקות מבפנים
חייבת להמשיך לפתח שרירים
כי אין אחד שרוצה לדעת, אולי רק להקשיב
|
היינו קרובים, מרחק לחישה
אך בחדר לא נקטעה הדממה
דיברנו כאילמים, הקשבנו כחרשים
תנועות גוף ושפת הסימנים
|
את המיני המציא אדם גאון, פשוט עילוי / השתדלו נא לא להרוס לו
את החיזוי
ואם אתן כבר משתדלות, או לפחות מנסות / אתן נראות הרבה יותר
טוב כשאתן במיני שותקות!!!
|
כתבתי על גורל, על קלפים, על הצפון,
כתבתי על דרך לא סלולה ועל חוסר בכיוון,
כתבתי על עיניך, על שפתיך, על שמך,
כתבתי על מרחק, המרחק שלי ממך,
|
כל חיי אני מחפשת אותה
רודפת אותה
שואלת אותה
|
יש בי אמונה בעלת קמטים ושער שיבה
יש בי אמונה וכבר הסגרתי את גילה
היא כלל לא צעירה ואף נתמכת במקל
מחכה היא למושיע שיסיר את ההרגל
|
מנעולי הפלדה השרשראות הכבדות
נמסו כחמאה למול עיניך הירוקות
והחומה... החומה הירושלמית הכבדה...
השתטחה אפיים ארצה רק מהבל נשימתך
|
אך, היום זה כבר לא יעזור,
הגלגל אחורה כבר לא יחזור
הרסנו את יסודות הבניין
ויום הכיפורים עבר... מזמן!
|
בבר תל אביבי מאבדת את הראש
הגוף מתפרק, מפסיק הוא לדרוש
אין עוד איפוק, נכבו נורות האזהרה
לבן חצי יבש מספק ת'מטרה
|
קראתי בתנ"ך ואפילו בכתובים / כי אלוקים חילק פה לשני המינים
נדמה כי לפעמים אתם קצת שוכחים / שהפה לא נועד לבליעת פיצוחים
|
ברגע של חולשה הכרית ספגה את הדמעות
גוף ראשון הפך שלישי שלא ניתן לראות
אולי מהפחד להתאכזב
לגלות כי לא נשאר מקום בלב
|
עייפה וחלשה הרמתי דגל לבן
הלב ציית לפקודה כחייל מאומן
הפקודה היתה למחוק , הוא החליט להסתיר
בתוך תוכו מקווה שיום יבוא ויחזיר
|
|
|
ברור לכם שזו
הכרזת מלחמה!
אדולף |
|
