|
אני נושא את שמך
מעל גלי כנרת ענוגים
|
אחרי העלייה
כבר זרמנו
כמו נחל איתן
שזורם אל הים
ובים מתנתק
מאבד את הדרך
ואין לו מוצא
גם לא חזרה.
|
אילו רק ידעת מה שקורה
כך לנגד עינך.
איך הסתנן כמו מרגל, שנכנס ועושה מהומות
בתוך עיר במשבר
|
הולך ברחוב ומסתכל,
מסביביהולכים-רצים
דמויות של אנשים
|
את המלכה ביום כלולותייך
ואני לך הזמר ביום
שמחתך
|
ושוב את לוחשת:
תראה את השמש
היא שוב טובעת,
|
כל צינורותי יבשו
כל גופי צמק
|
ואף שענפי כבר נשלחים לכרי זרות
וידייך אוחזות בידי אחר
אין בכוחינו, אלא, למשוך אהבותינו
|
בעת גישושי שחר מרנין
ראיתי אותך
אל מול קרני החמה
הבוקעות
מבעד חריחי ההרים
|
זוג אוהבים
מאהב שמפריד
שוב מתאחדים
נפרדים
מתאחדים
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"אני חש זאת
כישות קוסמית
בלתי ניתנת
להתרה, משהו
גדול עומד להגיע
והוא יגאל אותי
מיסורי התופת
שבעולם הזה"
זוזו לסטרי,
שלשוליסט
בפוטנציה, מחפש
אסלה תקינה |
|
