|
What can I give you more?
How many tears do I have to shed,
Until you understand how much I love you?
|
עוד יום שקט,
עוד חלון פתוח,
ואני יושבת ומביטה ברחוב
|
הבטת עמוק לתוך עיניי,
ובעינך החומות ראיתי הכל,
את גודל האהבה שלך אליי.
ובאותו רגע הבנתי
|
ולכן יקירי,
לא אחמוק מבין זרועותיך,
ולא אחפש אחריך בשירים,
|
השמש משתקפת בעיניים,
והן בוהות בצפייה בחלון.
מחכות בקוצר רוח
|
"...הפצעים הפכו לצלקות.. הסבל לזיכרון מעורפל...
ליפול אפשר מהר, אבל לחזור מתהום ושוב לברוח?,
זה דורש את כל הכוח שנשאר."
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
המערכת, בתכלס,
הם חבר'ה
שנונים, אבל
כשזה מגיע
לקווים
אישיים...
-שפרירית,
גם אני רוצה.
("האמת
בסלוגנים")
תגובת מערכת:
פסים. פסים
אישיים. וכן,
אלפי הסלוגנים
שאת שולחת לא
מתקבלים, כי הם
לא. לא שנונים,
ולא אישיים. |
|
