|
ארבעה קירות לבנים, דלת כחולה וחלון קטן בקצה החדר שתריסיו
פתוחים במקצת, כדי להכניס לחדר קצת אוויר פנימה ואולי גם לשחרר
כמה חיידקים מיותרים, לתת להם לצאת לחפש קורבן אחר.
מיכאל הוא נער בן 16.
|
ישנו מקום אחד, רחוק רחוק, שאין לו כתובת מדויקת ואינו מופיע
בשום מדריך לתייר, ובכל זאת רבים כל כך מגיעים מדי פעם לשעריו,
לבד. והמקום הוא סוף העולם.
|
חלמתי חלום.
בחלום אני צועדת לי בשעת לילה מאוחת, בסביבות 4 וחצי בבוקר,
ברחובות עיר האורות, תל אביב!
הייתי לבושה כרגיל, חולצה שחורה ואולסטאר בלויות. עייפה אך
מרוצה אחרי אירוע שלא זכור לי מהו.
|
אלפים של זוגות
עם עניים פצועות
מביטים בחלון
ותקתוק השעון
מהבהב, עד שכל הרצון נעלם.
ומה שנותר לי זה רק לשטוף את עיניו.
שלו, של הנסיך הקטן.
|
אם תהיה נאמן לעצמך
אולי רק אז תהיה נאמן לאחרים
הנפש שלך פצועה
אין בך חום ואהבה
|
את כל המזן בוכה
את כל הזמן שותקת
רחמים עצמיים מלווים אותך
את כל הזמן שותקת
|
טפטוף קל בחוץ
גורם לי לבכות
אז מה יהיה כשתלך?!
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"כשהוא גדול אז
הוא יכול לגעת
בכולנו" (מתוך
שיר הפתיחה של
"ברני")
ואני שואלת את
עצמי... |
|
