|
יבוא יום ותרצה אותה,
יבוא יום והיא תאמר
"אהבתיך"
|
כל שהיה בעולמי הקטן - נמוג כעת,
אין עוד רצון,
אבל "שיהי רצון מלפניך"
עוד אמרתי.
|
הוא מתבגר איתה,
היא איתו,
כי מצלעו נוצרה ומאהבתו היא מתקיימת.
|
אני אוהבת אותך,
למה אתה שותק?
מתגעגעת למגע שפתותיך על שפתיי
|
שחור משחור רוצה למות,
מוצא ים לטבוע בו
מוצא חבל להיחנק בו
|
הטעם לחיים קצת נגמר אצלו,
כשמתחיל אצלה.
הכיף בלמות קצת נדחק אצלו,
שלה מתחיל.
|
כשידעת מהו האונס,
מהן מכות רצח, והרצח עצמו,
ומהו חוסר התקווה העוטף,
המקלף ממני עוד שכבה ושכבה
|
יש לנו מלאך קטן שם למעלה
והוא שומר מכל משמר
על אהבתנו ישמור
ועלינו - לא ישמור עוד...
|
היא נופלת - אתה מרים אותה,
מסתכל אל תוך עיניה.
היא ציפור, חופשיה מעופפת,
ואתה אוהב אותה.
|
נגמרה לך התשוקה,
נגמר לך החשק,
גם לי,
לחיים.
|
אהבתך שנגעה ממרחקים
כבר איננה,
וגופך המחמם כבר נוגה כחסר.
|
רצים למקום חדש וטוב מתמיד
מביטים לאחור אחדים
ויש כאלו שרק ממשיכים
ורצים ורצים.
|
בתוך תא קטן וצר
יש לו חום וקור יחד,
ורוך בפנים, וקושי.
|
את נותנת לו אהבה -
הוא מחבק אותך.
ואם תתני לו שפתייך -
הוא ינשך אותך.
|
אין דרך שתאהב אותך,
אין אור שיאיר דרכך,
אין עוד אהבה שתברכך...
|
מתק הדבש הזולג על שפתותיך
ישרוף מרגושי אהבה כנים,
כפי שנשיקותיך שורפות את גופה.
|
אינך יכול לעצום עיניי מלראות
ולומר שהנני עיוורת
|
קר בעולם
ואין עוד צער
צעקי אליו
ויידום.
|
עצמות זקנות סוחבות עצמן לאט
עם עיניים חלולות
ורגליים עצלות, גוררות גוף עלוב
ופעם היה כאן גוף צעיר יפה
|
מסובב את את הידית,
יוצאת הבובה;
בלרינה יפה מסתובבת,
רוקדת לפי קצבך.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
מעניין אם מישהו
באמת קורא את
זה.. יותר
הגיוני שזו
מערכת אוטומטית
המנפה גסויות
ובוחרת
באקראיות...
אני מרגישה כמו
כוכב קולנוע
מודע לסביבתו
יותר מדי הבוהה
אל תוך המצלמה
וחושב.
בטח זה גם מנפה
ארוכים מדי אז
לא משנה. |
|
