|
היא לקחה את ידי ואמרה לי:"בואי איתי למסע,הוא יהיה ארוך,הוא
יפצע קצת אותך,אבל אל תדאגי אני אטפל לך בפצעים,נעלה בעליות
ונתגלגל במידרונים,אבל אל תחששי את לא תחטפי זפטה מפני שאני
אדאג לתפוס אותך לפני שתגיעי לקרקע" הבטתי בה בעיניים
חוששות,מבט חרדתי ורעד בילתי
|
ציפיתם לאבסורד? לאיזה משפט מחץ שיביע איזה מוות של קרוב?
מלחמה? טרגדיה? סיטואציה קורעת לב וגידים? מצטערת אם זה כל מה
שהיה לי לתת לכם, אבל זה בחוויה האישית שלי, ואף אחד לא יכול
להיכנס לאף חוויה אישית של אחר, אלא רק למצוא אותה כלגיטימית
לאותו האדם.
|
בוקר אפור קידם את פנינו,אנחנו נוסעים עכשיו לבית חולים,נוסעים
לטפל בך ואז להבין מה יהיה בהמשך. את לא מדברת, את בוהה
לחלון,מבטך חלול,ריק ורק השם שלו בין שפתייך, כאלו הוא איזה
אלוהים. אני שונאת אותו על זה, למרות שהוא לא אשם, אני שונאת
אותך על זה כי את אשמה ב
|
הרצפה הייתה קפואה שנשכבתי עליה חסר אונים.
עצמתי את עיני מתמכר לקור שחרש את גבי ביום קיץ שרבי וחונק.
פניה ריצדו כל עת בראשי,ואני הרגשתי שאני הולך ומשתגע מאהבה
מטורפת, שמטריפה את כל חושיי ומציפה את גופי בלהבות.
|
כתמים זהובים בתוך ערפל
שולחים קרני תקווה
השמחה מתפוגגת ביופי
הכעס מתפוגג באדמה
|
כמו ירח מתחבא
מאחוריי עננים רכים
הוא הולך שוב לשחק
שש בש עם הכוכבים
|
אבל יש חומה של היגיון
שווה לעקרונות ההמון
אני נשטפת עם הזרם האנושי
רק בלי חומות
יותר על נפשי...
|
לדעת שרק איתך
זה הכי טעים בעולם
לדעת שאיתך זה שקט
בתוך הסערות שלי עם כולם
|
נתתי יד לשרי האושר
לסחוב אותי לים כחלחל
נתתי יד לחיצי אהבה
לעשות שיהייה יותר קל
|
והוא משתיק את הלבה
שבוערת שם עמוק בפנים
למרבה הפלא גם
בים האהבה צריך
לפעמים להעמיד פנים
|
וכשאלוהים ברא אותי
הוא כתב לו ספר
ועמוד על עמוד
הם היו אסופים
עם שחר נמרחים
כמו שוקולד על פרוסה
עם צאת הלבנה מתנקזים
כאחד,לתת טעם מתוק...
|
היום בו אם הוא קיים
אז אני מודה לו לאל
כי זה יום של מזל
יום כה מיוחל
היום בו פגשתי בך
מאז אני שלך...
|
בלי שאת מגלה
המחר הוא זה
שנותן לך תקווה גדולה
|
יש לה ניצחון
יש לה מנצחת
יש לה כוכבת
יש לה מלאך
יש לה הכוח להתגבר
יש לה הדחף
היא כמו נמר
|
העלים נשרו בין כנפייה
היא נדחקה אל החיים
היא לא תוותר על עקבותייה
היא נולדה למעופים
|
עד סוף הדרך
קרוב קרוב ללב
|
ואחזור הביתה שוב
הביתה, שווה אתה
ואולי אחזור גם לשגעון הלירי הזה
השגעון הלירי הזה שווה אותי...
|
כי את שיר יפה ורך
בתוך ציור מקסים כל כך...
|
והירח השתחווה אל מול הזיכרון
ויזרח בלהט חושים ובערה
מהופנט לו משיכרון
|
מתגבשת בה השקפה נעלה מדבש הודות הבבועה המשתקפת בראי,
|
כמה עבר מאז? שנה וקצת,אולי. איך הזמן זז מהר.
ואני שואלת את עצמי,למה לא החלטנו להישאר שם בלונדון
המדליקה?עם הפנקיסטים,והנימוס והאדיבות.או לפחות בפאריס
היפייפיה עם האורות והזוהר,והבאגטים הטריים האלה בארוחת בוקר
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
I lost my
virginity and
all I got was
this lousy
T-Shirt! |
|
