|
היא אינה יודעת, חשבת. אינה יודעת שאתה כאן. מחכה לה. מצפה
לבואה. היחידה שאי פעם יכולת להרגיש באמת. היחידה שגרמה לך
לכתוב. שגרמה לך להבין. להרגיש. לחלום. לקוות. זאת שהגיעה
בלילות. ונעלמה.
|
הייתי נשארת איתך,
אם רק היית מבקש.
|
יהיה בסדר, ילד.
אחרי העצב עוד תבוא שמחה.
יהיה יותר טוב, ילד.
אני חייכתי, ואכריח גם אותך.
|
על הלב תלוי לו מנעול ממתכת,
כבר הרבה זמן שבכלל לא נפתח.
את המפתח טרחו להחביא טוב,
בשביל שהרגש, פשוט, לא יברח.
|
במקום לא ברור, בסוף מערב,
מסביבם, רק צללים ושארית של כוכב,
אפופים בכלום מלבד הדממה,
נשכבים הם ביחד על האדמה.
|
יש רגעים גדולים של חושך,
מול רגעים קטנים של אור.
יש רגעים קטנים של צבע,
מול רגעים גדולים של האפור.
|
אני לא אתן לך לדעת,
דברים שאסור לי לומר.
|
במקום בו הזמן לא עובר לו,
במקום בו שולטת דממה,
ישבה וקרעה היא פיסות זכרון,
והביטה סביבה לשממה
|
השקיעה שמזמן מאבדת גוון,
מחשבות על בריחה כה רגעית,
מנגינה מקוטעת מחלחלת בפנים,
כשברקע הרוח פראית
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"אני רואה את
האור..."
ערפד שעומד למות |
|
