[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








איילה מף
ציור פנדה ישן בו ציירתי את עצמי

 
אילה מף


אל היצירות בבמה האהובות על איילה מףאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי איילה מףאל היוצרים המעריכים את איילה מף
ע ד כ נ ת י, ה ג ה ת י,  שיניתי וערכתי את הקטע:  
       א ו ר ט,  א פ ע ל ,  והוא שונה במידה רבה
מכפי שנכתב, בסערת נפש, לפני מעל 3 שנים. , וגם
קטעים אחרים שונו, נערכו והוגהו.  1.4.2010
  http://www.youtube.com/watch?v=9x65myPbWhc  
הודו 3 תקון צבע התרשמות ראשונה.india 3 color
corection in artistic  
http://www.youtube.com/watc?v=MdnPiwTE9bE     11.

--------------------------------------------------------------

מי שקורא, או מסתכל בשירים, בציורים/צלומים, אשמח אם
יגיב, לטוב ולרע.
...כן כן, אני יודעת, למבקרים אניני הטעם,
הספרותיים-מקצועיים, לא תמיד הכל כתוב כל כך מהוקצע.
מצד שני, זה טרי כמו שיצא מהזכרון ומהעט, מהביל אם
תרצו, אז סלחו אם לעתים הסיפורים ארוכים מעט או
חוטאים בסרבול. הם 'טריים' שאם לא כן יש לשער שהרבה,
לטוב ולרע, היה נשמט בעט העורכת-כותבת-זוכרת ...




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
ארצישראל
שקי השינה של רבים מאתנו היו מורכבים מ- 2- 4 שמיכות צבאיות
אפורות ודוקרות, מורשת המנדט, תפורות זו לזו, שהאמהות שלנו
תפרו במיוחד לטיול הזה. רק למעטים היה שק שינה אמיתי.

ארספואטיקה
ואני מוכנה להיבחן בכל העיניים הבולשות, להיות מטרה לידיים
פולשות, לכל המבטים הזדוניים, המבטים החושקים, המקנאים,
לנגיעות הכאילו אקראיות של בחורים, שאגב כך מביטים בחוצפה
לעינייך במבט ששואל בלי מילים: נותנת או לא, וגורמים לך להסמיק
מבושה.

בלשי/מתח/ריגול
הייתי במשימה לאומית שלא מדברים עליה. זה היה אחד הדברים
שנהגתי לעשות בימי הצעירים; חמום מוח כמו כל בן תשחורת, תאב
הרפתקאות, נכון לכל סכנת חיים או סיכון. מסוג הדברים
שהיום-בחיים לא הייתי עושה. אולי החכמתי, אולי הגעתי למסקנה
שהחיים הם חד-פעמיים וחבל לסכן אות

ארצישראל
כך שבבוקר המחרת לבשתי את בגדי החקי שלי, גרבתי גרבי עבודה
אפורות, נעלתי נעליים גבוהות -חלק אינטגרלי מבגדי פועלת
ישראלית צעירה וציונית והלכתי לרפת בבוקר בשעה היעודה.

ארצישראל
אמר לי אחד הבנים מהכיתה:
את יודעת שהשייך רוצה לקנות אותך בעד 20 גמלים?
נדהמתי. 20 גמלים? מעולם לפני כן אף שייך לא רצה לשלם עלי גם
שני גמלים. איזה כבוד...

ביוגרפיה
בהיותי בחיפה הכרתי קבוצת צעירים מעניינת, יוצאי קבוצי השומר
הצעיר, שחיו בקומונה בהדר הכרמל. אצלם תמיד היה מעניין.

ארצישראל
בחצות נשמע לפתע קול הפעמון של הקבוץ, שהיה תלוי בכל
כבדו-פעמון יצוק מברזל עבה-על מוט ברזל חזק ולא גבוה, שהיה
תקוע באדמה. על הגבעה שעליה ניצב חדר האוכל-המבנה המרכזי של
הקבוץ. ושנים ספורות קודם לכן עוד היה, היה מצלצל

ארצישראל
אמא בנעלי עבודה. מרימה בקושי סיר אלומיניום גדול עם הניה.
שתיהן שופכות, בקושי, את הנזיד לסיר גדול מימדים נוסף שקבוע
ברצפה, הן מזיעות, מתאמצות; הסיר גדול. על חלונות המטבח
הגדולים באילת השחר יש רשתות אפורות ומאובקות,

הומור
לא עוזר מספיק!!!!!!!!! אני הגבר שהכי הרבה עוזר לאשתו בכל
השכונה הזו! בכל הקיבוץ הזה! זה אתן, אתן, הנשים! השוויון הזה
עלה לכן לראש. כמה שעוזרים אתן לא מרוצות. לא תגידי: אתה לא
עושה כלום בבית.

אגדה
הוא ישב בתנוחה האהובה עליו, תנוחת הלוטוס, כשרגליו משולבות,
על ראשו נזר זהב היפהפה, האהוב עליו ביותר מתוך הנזרים-היו לו
כמה, כולם מעוצבים בעיצובים מיוחדים, מעוטרים באבני חן יקרות,
נוצצות. גלימתו הזהובה הרקומה בעיטורי ערבסקות כהים על בד
קטיפה מהודר בצבע י

ארצישראל
אוי, הכלבה שלך נראית כל פעם יותר גרוע, השיער נושר לה ויש לה
שיער שיבה דליל... יש לה מיני גידולים כאלה על הגב, וקרחות
בשיער, היא כל הזמן מתגרדת... משפשפת את הטוסיק במדרכה...
אתי: מיני! בואי! (מלטפת את הכלבה): טובה, טובה,

אורבני
-מה קרה? תן לי ללכת...
-איפה הכסף שאתה חייב לי.
-...אני כבר לא חייב לך שום דבר! שילמתי...
-גבי, לא כדאי לך להתחיל אתי.

אהבה
פשוט, אמר שמעון תוך שהוא מעיף את בלוריתו שתתבדר מעט. מאד
קל להשיג תיכוניסטית כזאת. תבין, זה לא שאני מתכוון שזה יקרה.
זה פשוט קורה. בנות הן כמו צייד בג'ונגל. כמו טרף. ואפילו שאני
לא מתכנן, כשה'טרף' מסתכל אלי בעיניים גדולות

דיאלוג
עם השמלה הזאת הסתובבתי בכל מיני מקומות, גם באוניברסיטה, גם
במסדרונות מקום העבודה המאוד יוקרתי שלי. המקום הכי יוקרתי!
את מקום העבודה הזה לא היה לי קל להשיג. הייתי צריכה לעשות
חיינדלך בהרבה מקומות, ולהשתמש גם בקשרים של ההורים שלי. מקום
כזה-כל אחת מתה להכנס

ארצישראל
אבא שלי תמיד עייף מאד מהעבודה הקשה בפלחה, עם טרקטור, בשמש,
בשדה היבש. הוא אוהב את העבודה שלו. אבל נראה לעתים כל כך זר
למקום אפילו לילדה שנולדה פה, איכשהו, לא שייך: אבא אירופאי:
גבוה, בהיר, יפה תואר, כחול עיניים ועדין.

זכרונות
אני, בת שנתיים-שלוש בשמלה קיצית דקה ועליה שורות פרחים
קטנטנים, שאהבתי, כפי הנראה: היא שרדה בזכרוני, הפעוטה, בגלל
הצבעוניות הנדירה של הפרחים שעל השמלה; בדרך כלל לא היו לנו
בכלל שמלות. הלכנו במכנסיים עם גומי במפסעה, או עם כתפיות.

ארצישראל
יום ג', 6.10 בבוקר, השעון מצלצל אבל אני כבר מזמן ערה. האור
חודר מהחלון, ציוץ הציפורים מהמטפס ישר על החלון. לקום, מים
על האש לתה לילדים, הנעל על רגל אחת, ורד, כבר 6.20, קומי,
גידי (מממ... המהום ופיהוק) קום, כבר 6.20 (גידי לא מגיב).
חבר'ה, קומו!

יומן
-אבל אולי דוקא הוא הבחין בי... הייתי עליזה, רק מדי פעם הבטתי
בגניבה (היכן אורן? מדוע אין הפסקה באמצע הסרט שאראה אותו...
כזה יפה עם הכומתה האדומה והעור השחום הזה... אורן!...)

ארצישראל
מפי רחל: תרופה לבריאות עיניים:
'לקחת כוס או ספל מים של ברז ולשים מעל הכוס צמר גפן. לשים
בחוץ ולהשאיר שהטל ייספג בצמר גפן. בלילה.
את זה לטפטף לעיניים בבוקר. טוב כסגולה לעיניים טובות. תרופה
זו נמסרה לי מאמא.

בלשי/מתח/ריגול
למה לא כתבתי סיפור ל'סדנת כתיבה יוצרת' של אמנון לא תאמין מה
קרה-מה שאספר לך, אני יודע שתחשוב שאני ממציא, אבל באמת התורה.
בחיים לא הייתי מאמין שיקרה לי משהו כזה. אבל זה באמת קרה! זו
לא התנצלות אני לא אוהב להתנצל. לא רואה למה אני צריך להתנצל-

ייסורים

חוסר אונים
הפעם באמת התנקמתי כמו שצריך. כמו שאמא שלי אומרת שאני לא אתן
לאף אחד לדרוך עלי. אפילו שאני לא מאמינה שבאמת אמא שלי עושה
את זה בעצמה. כי למה היא עובדת כמו עוזרת בית ובטלפון אומרת
בחנפנות: כן גברת שרה, אני אנקה יותר טוב בפעם הבאה! את צודקת.
לא שמתי לב . סליח

מלחמתי
ישבנו בבית הקפה כמו שקבענו, סיפרתי לך שאני נפגשת אתו, עם
גבי. את יודעת הרי את כל הסיפור. ירד גשם, אנחנו ישבנו בפנים,
ליד החלון, הטיפות נזלו לאט על הזכוכית המלוכלכת מעט, היה מין
אפרורי כזה, כמו בימות החורף האמיתיים המעטים פה,

ארצישראל
לארכו ומאמנים את פרק היד על המכשיר הקטן, העתיק, בנקישות;
היינו אמורות להגיע למהירות מנימלית של 23 תיבות בדקה... הגעתי
אולי ל-12. המכשירים צפצפו, תקתקו ודפקו, לכל אות היה את
הצפצוף שלה: א=.-
,ב=-..., ג=--., ד=-...,

דיאלוג
לא הייתי מאמינה עליו. פרצוף כזה תמים! בצילומי עתונות תמיד הם
נראים כל כך יפה יחד-ממש משפחה מושלמת... בחיים לא הייתי
מאמינה.
...אז את רואה, אי אפשר להאמין היום באף אחד. זה המוטו שלי
בחיים!!!

פואנטה
ריח הבשר שהיה מונח על האסדרות העצומות - שולחנות ברזל מפויחים
מרוב צלייה, ומכוסים ברשת, עצומים למראה, הציף באחת את אפינו.
גצים התנשאו פה ושם והשף המיוחד עמד וסובב, הזיז, מרח ברוטב
שום שמן ופטרוזיליה שריחו נדף עד אפינו, את מנות הבשר הגדולות
והעסיסיות שהתפרש

ג'ננה
... ואיך תפסה אותו...אוחתי, חראם עליה,
אה?
עשתה לו כל מה שרצה, באמת התורה. כך אמרה לי. ענטזה ענטוזים,
שמלות צמודות ועקבים 12 ס''מ, מחשוף עם כל הבז'אז' בחוץ, כל
החריץ רואים לה. איך תפסה אותו, חראם עליה, השרמוטה...

ארצישראל
גם לא יכולתי לעזור לך כשהיית בגיל ההתבגרות. הייתי כבר בגיל
המעבר, עם כל מיני בעיות שצצו, די שבורה, עייפה, וגם בלי שום
ידע בפסיכולוגיה של מתבגרים. אל תשכחי, באתי מעיירה קטנה, לא
גמרתי בי''ס תיכון, וחיי הקבוץ תבעו כל פיסת כוח ותשומת לב.
התורנויות, העבודה

אלגוריה
''איך קראתי לך אם אני לא מכירה אותך,'' אמרתי.
'אמרת: הוי אלוהים'. שמעתי, והנה אני כאן, הוא אמר.
הסתכלתי באיש המוזר ובלבי חשבתי: האיש קצת מסובב. מאיפה הוא
נחת? אבל בקול אמרתי:
''אפילו נניח שזה נכון, אתה בכלל לא נראה כמו אלוהים.''


לרשימת יצירות השירה החדשות
וידוי
את מפסידה.
את מפסידה מאחזים. את מאבדת.
אחד אחד הם נשמטים, מתפוגגים

מינימליסטי
ומתוך צדף אשה ורודה ועירומה וחדשה חלקלקה, חמקמקה, בחוד העשב
הזוהר ביום אביב תכול, שטוף

יחסים
אהבה, זה לרצות לשבת מולה (אולי ליד שולחן בקפה, או סתם ליד
הים)
להקשיב איך היא מדברת ולשאת עיניים מעריצות למה שאמרה - בטח
דברים נורא חכמים
זה לרצות להביט בעיניה, ולא בשל אף אחת אחרת,
זה לחוש דחף לא בר כיבוש לגעת בעורה, לחוש אותו, ללטף את זרועה

בדידות
והיא כל - כך לבד
לבד בעולם, לבד במיטה, לבד עם הלילה
כמה בדידות אפשר להרגיש

יחסים
עוד טעימה ועוד נגיסה
עוד לגמוע מהמעדן הזה, חיים:
עוד חיבוק מתוק של נכד, עם כל הלב, הזרועות הקטנות נכרכות
סביבי
נשיקה רטובה עם שרידי פרילי וביסקוויטים, מהשפתיים הוורודות על
הלחי

הרהור
לעת עתה אני עוד יכולה
עוד יכולה להשתאות על העולם
כמו ילדה, עיניים מורחבות, מוקסמת

מצב
מה אני עושה
שאלת, מה את עושה בימים אלה,
איך את מעבירה את ימייך, על מה את חושבת,
האם עצובה או שמחה? עסוקה ? נרפית, אדישה?

זכרונות
ידעתי כי לשווא אהבתיהו
וכי אתאווה לו לשווא
אך שוב, כי שנית ראיתיהו
פרחו חלומות הזהב


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
הומור
הוא רק מנצל אותך! ואחר כך הוא יזרוק אותך-שמעתי עליו, ולא
דברים טובים... עם הכרבולת תרנגול שלו הסגולה והקוקו המוזר
הזה, עם צמה. פעם רק בנות הלכו עם צמות, את יודעת? עם קעקוע של
גולגולת על הכתף, והמדוזה על הרקה. עם הזרועות שלה שנמשכות עד
הלחי והאף שלו, והחתי

ג'ננה
בלילה, אני מצטנפת ליד המיטה שלה, היכן שהעתונים על הרצפה,
ולפעמים הממחטה, לפעמים על הגופיה שהיא הורידה, או שוכבת על
הכרית שלה שנפלה בזמן השינה. אני אוהבת לישון על זה, אבל היא

היפרדות
בוקר, אני פוקחת את עיני. מציצה לשעון-רדיו שנמצא בצד של דודי.
6.45. יש רעשים קלים בסלון-העתון מוזז, מים זורמים במקלחת, דלת
נפתחת ונסגרת חלקית, בקומקום מתחילים המיים לרתוח. אני במיטה,
מסתובבת ופוקחת עיניים, נשארת עוד מעט בעיניים עצומות,
מהרהרת-הרעשים הקלים

התבגרות
תרגיל בסדנה לכתיבה יוצרת. כל פעם משהו אחר. הפעם - מונולוג
פנימי של דמות, לעצמה.


לרשימת יצירות הנובלה החדשות
תמיד בהישג יד, לעולם לא שכוח לגמרי, החיים הצעירים שלה,
ארוזים בשקית ניילון, מזכירים וקוראים, אך תמיד נידונים לחכות.
40 שנה. הלב הזולג שלה גם אחרי כל השנים האלו, שנשכח בצד אך
לעולם לא נזנח לגמרי, תמיד רומז: זכריני, אני שלך. אני הייתי,
אני קריתי לך!


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
החיים שלך הם כולם בתוך היצירה הזו, כל הזמן צעירים שכותבים,
עולמות חדשים שהם יוצרים ונותנים לך להכנס, ואתה עוזר להם לעצב
ולקדם, וללכת לעתיד של יצירה, וזה נהדר. נורא עצוב לי אם הדלת
שנפתחה בפני תשאר טרוקה.

העיניים המשתאות של בת הקבוץ שמגיעה לעיר הגדולה בשנות הששים
ישר מגן הירק למשרד...בלילות היתה שוכבת פעמים רבות, מקשיבה
לקול התוף הקצבי של העיר, שאינו חדל לעולם.

צרור המכתבים הישנים שכב שם שנים, כתזכורת, תמיד בהישג יד,
לעולם לא שכוח לגמרי. החיים הצעירים שלה, ארוזים בשקית ניילון,
מזכירים וקוראים: זכריני... אני קרייתי לך. שנים... היא פתחה
את הצרור. באפה עלה שוב ריח פרדסי השרון...

מקומות, זמנים ואנשים מתחלפים בזיכרונה. מה היה קודם , מה היה
אחר-כך...
קורס אחיות, כמתלמדת עם עוד כ-15 בנות בבית החולים הגדול ליד
הכפר. היא, לאחר המפץ הגדול, לאחר המפולת, השבר.

...זה היה מקום אחד בו חשה רצויה, אהובה , מקום שפוי בין
הסערות והנדודים אליהם נקלעה...

הייתה הרגשה שהארץ שלנו עולה על דרך המלך.
פתאום הכול התהפך. שום דבר לא נראה בסדר. העולם התהפך!

צרור המכתבים הישנים שכב שם תמיד. כתזכורת. תמיד בהישג יד,
לעולם לא שכוח לגמרי. החיים הצעירים שלה, ארוזים בשקית ניילון,
מזכירים וקוראים... זכריני... אני קרייתי לך... היא פתחה את
הצרור. באפה עלה שוב...

היו ימים ושבועות שהיא הרגישה תלויה כביכול באויר, בלי מקום,
בלי מטרה...

ועכשיו לפתע-פנסיונרית: הורי הקבוצניקים לא יצאו מעולם לפנסיה
ולא צפיתי אותה. אבל הנה היא כאן. נפלה עלי בלי הכנה. אין
מדריך או... מישהו שיגיד לי: איך אני צריכה להתנהג, לחשוב,
לתכנן, מעתה והלאה. אין. ערפל.

הייתי מעיינת לעתים בתנ''ך. שהיה מעניין אבל מפחיד. אלוהים
הצטייר לי כאיש מבוגר וגבוה מאד, כהה, נוקשה, מפחיד ובעל קול
עבה, עם אצבע מאיימת תמיד : לא תרצח! לא תחמוד! כל כך הרבה
ציוויים וחוקים! העולם הזה, הגברי כל כך, שלי כילדה לא היה בו
מקום (וגם כאשה אין לי


לרשימת יצירות הפלסטיקה החדשות
מיצב
אל היצירה


לרשימת יצירות הצילום החדשות
סידרה
אל היצירה

נוף
אל היצירה

סידרה
אל היצירה
בכל הארץ צילמו את האובך. מי מכיר את כמות האובך בדרום, שגם
בלאו הכי עייף ומאובק ולוהט בכל קיץ. כל הקיץ. צילמתי את האובך
אצלנו, באיזור שדרות-שער הנגב

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

פורטרט
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה
יש המון מלאכות ומעשי אמנות שהמרוקאים עושים.צילמתי

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

נוף
אל היצירה

פאנורמה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

צילום מוצר
אל היצירה

פאנורמה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

טבע
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

פאנורמה
אל היצירה

טבע
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה
ביה''כ המשוחזר 'חורבת ר יהודה הנשיא',בתוכו, ממנו, ודלתות
יפותף באיזור, וגם חלונות

טבע
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

אנתרופולוגי
אל היצירה

אנתרופולוגי
אל היצירה

חיית מחמד
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה
היינו בטיול בקרואטיה-סלובניה וצילמנו. הנה מעט מזה.

פאנורמה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

פאנורמה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

תיעודי
אל היצירה
היו ימים באילת השחר בבית האריזה שבתוך מטע התפוחים, עומדת
שנייה מימין.

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

אורבני
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

טבע דומם
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

אורבני
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

טבע
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

דיגיטלי
אל היצירה

טבע
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

צילום במה
אל היצירה
רקדניות. משהו אוורירי, משהו אבסטרקטי, משהו מסתורי...

תיעודי
אל היצירה

פורטרט
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

אורבני
אל היצירה

אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה


לרשימת יצירות הציור החדשות
רישום
אל היצירה

טכניקה מעורבת
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

אירוטיקה
אל היצירה

על נייר
אל היצירה

על נייר
אל היצירה

שמן על בד
אל היצירה

רישום
אל היצירה

טכניקה מעורבת
אל היצירה

טכניקה מעורבת
אל היצירה

אירוטיקה
אל היצירה

רישום
אל היצירה

נוף
אל היצירה

טכניקה מעורבת
אל היצירה

טכניקה מעורבת
אל היצירה

טכניקה מעורבת
אל היצירה

טכניקה מעורבת
אל היצירה

טכניקה מעורבת
אל היצירה

סידרה
אל היצירה
כל מיני. משי, רישום צבעוני על נייר בעיקר. מכל מיני זמנים.
שמתי יחד.

על בד
אל היצירה

דיו שחור
אל היצירה

צבעי מים
אל היצירה

סקיצה
אל היצירה

סקיצה
אל היצירה

סקיצה
אל היצירה

על בד
אל היצירה

טכניקה מעורבת
אל היצירה

על בד
אל היצירה

טכניקה מעורבת
אל היצירה

טכניקה מעורבת
אל היצירה

טכניקה מעורבת
אל היצירה

שמן
אל היצירה

שמן
אל היצירה

טכניקה מעורבת
אל היצירה

רישום
אל היצירה

דיו שחור
אל היצירה

עט
אל היצירה

נוף
אל היצירה

סידרה
אל היצירה

על בד
אל היצירה




אל הארכיון האישי (328 יצירות מאורכבות)
זה מתחיל בזה,
ונגמר ברצח
רבין.



(ביסלי).


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/AialaMef
יוצר מס' 76192. בבמה מאז 22/6/07 18:45

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאיילה מף
© 1998-2016 זכויות שמורות לבמה חדשה