|
הייתה איזו מסיבה גדולה של החברה שגיא עבד בה ובמשך כמה שעות
ארוכות נאלצנו שנינו לחייך את החיוכים הכי פלסטיים שלנו, לשתות
את הקוקטיילים הכי צבעוניים בעולם ולצחוק מאותן בדיחות הייטק
לעוסות ששמענו פעמים אין ספור ועברו במיילים של החבר'ה מזה
חודשים.
|
אומרים שבאהבה, כמו במלחמה, אין חוקים
ולמען האמת אני מעדיפה כרגע לעמוד בעזה מול מטח אבנים של
מתנחלים, בלי נשק או אפוד מגן.
|
ועכשיו היא יושבת ומחכה לו,
הוא אוטוטו אמור להגיע... כמה זמן שהיא חיכתה לו!!
ישבה בבית ודמיינה אותו מגיע, מחייך אליה, מושיט אליה את ידו.
והיא תבוא אליו.... תתן לו לעטוף אותה..... לחבק אותה
בזרועותיו ולגרום לה לשכוח הכל... הכל!
|
בהתחלה הייתי שואלת לאן הוא הלך והוא היה מפטיר תשובה מפוקפקת
בסגנון של "ישבתי בפאב לנער ת'ראש מהיום", מה שלא היה הגיוני
כל כך כי הוא ממש לא טיפוס של לשבת בפאבים לבד ועוד פחות מזה
של יציאות ספונטניות. אחרי כמה פעמים הפסקתי לשאול והתחלתי
לפחד.
|
פעם כשהם היו קטנים ואף אחד לא ראה מה הם עושים, הוא הוריד לה
כאפה והיא נעלבה והלכה לבכות לאבא, אבא הוריד לה עוד סטירה
ואמר שרק לו מותר להוריד לה דברים.
|
עברה במוחי מחשבה מטורפת, אולי אם אני אעצור את השעון בווידאו
לא תשימי לב שהזמן עבר ותשארי עוד? הרי לא באת עם שעון על
היד... ומידי פעם ראיתי אותך מגניבה מבט אל הספרות הזרחניות
שהבהבו על המכשיר.
|
יום אחד ירד בחוץ מבול חזק, טיפות ענקיות של גשם זלגו , השמיים
היו מעוננים וכהים, היתה סערה.
נועה חיבקה חזק חזק את הדובי שלה
ועצמה את עיניה
|
מהקולות האלה שנותנים עצות, ולפעמים גורמים לאנשים ללכת לבתי
חולים מיוחדים שם מטפלים בהם בכדורים צבעוניים חמודים שהופכים
את המוח שלהם למרק שעועית.
|
במקום זה אני יושבת כמו פוסטמה ומייעצת לה מה לעשות או לא
לעשות עם החולרות האלה שהיא יוצאת איתם, הכלבים האלה שלא
מחזירים טלפונים ולעיתים אפילו לא נשארים מספיק זמן עד שהכתם
על הסדין מתייבש....
|
איש אחד הלך ברחוב. הוא ראה חיפושית קטנה על המדרכה, והתכופף
להסתכל בה מקרוב. היא היתה אדומה כזאת, עם 6 רגליים וראש קטן
ושחור, הוא הרים אותה על ידו.
|
הצללים מולה גדלים. הם מושיטים אליה ידיים ארוכות עם ציפורניים
חדות וצוחקים כמו צבועים באמצע הלילה במכתש, צוחקים ומצביעים
עליה, צוחקים וצועקים בתוך ראשה
|
אם אני תופסת אותך ,
אני הולכת לשבור לך את העצמות אתה שומע??
חבל לך על הזמן מה שאני אעשה לך!
ככה אתה נכנס לי לנשמה בלי לבקש רשות,
ובשיא החוצפה - נשאר שם!
|
קמתי בבוקר מאוחר מידי, התלבשתי במהירות וטסתי לעבודה, נזכר
מאוחר מידי ששכחתי להביא מטריה. בדרך באוטובוס ישבו מאחור כמה
נערים שכל הדרך עשו חיקויים של לובה, לא מוצלחים במיוחד יש
לציין.
תחנה אחת לפני הביצפר הזה של הדוסיות ביד לבנים עלתה החברה שלי
כרגיל, רק
|
"איך אתה יכול לשים את התמונה הזאת? איך אני אמורה להיכנס לפה
כל פעם ולדעת שאתה משווה אותי אל הבובה הזאת שמלאה בסיליקון?"
היא שאלה בכעס, אז הורדתי את יעלי וקרעתי את התמונה.
|
כל בוקר היתה קמה אל קירות לבנים.
מביטה מהחלון כדי לראות במו עיניה שהשמש אכן זורחת, שהשמים אכן
כחולים.
הם חייבים להיות.
|
"זאת לא השמש שלי, זאת לא השמש שלי" מלמלה בין הדמעות ללא
הפסקה.
למחרת חזרנו לארצנו הקטנטונת והחורפית.
ובזאת הסתיימו ניסיונותיי להביא לגלי שמש של זרים.
|
ארזתי את התיק,
לא הרבה דברים נכנסו פנימה,
תיק לא גדול כל כך אבל זה מה שהיה לי.
ארזתי את התיק בדמעות, יודעת שמה שישאר פה לא אקבל, לא אראה
עוד לעולם, חפצים יקרים שלי.
מוזר איך אפשר להיקשר לחפצים, לדוממים
|
נעלי לכה שקנו לי במיוחד לחג ולא הרשו לי לנעול עד לארוחה
החגיגית. ואף פעם לא סיפרתי לך איך הייתי מתגנבת לחדר שלכם
כשלא שמתם לב ומציצה בנעליים, חוטפת מעט מהברק שלהן בזווית
עיני.
|
פתחת את לבך נתת לי לשקוע
בתוכך בריחך במחשבתך
איך אומר אם יש בי עוד כח
ואיך אגלה אם כדאי לי לשתות מכוסך
|
ואני הופכת לגל של ערפול
זורמת מעליך, מתחתיך ומצדדיך
רוצה שלא תרגיש
שלא יכאב לך יותר.
|
אל תבוא אלי הלילה
הרוח נושבת חזק מכדי לנשום
|
אל תבכי
באור יום נצנוץ מים משתקף עד למרחוק
אל תבכי
רחוק באופק אפשר לראות שרידים של צחוק.
צבעים מתכהים וזכרון שלא נשכח
בקשה אחרונה לפני הסוף
אל תבכי, בואי נברח.
|
אל תלכי הלילה
מר בחוץ והשמיים אינם ממתינים לאף אחד
|
אל תאמר
תגע,
חריצים על עורי
סימנים.
|
מקומות ורגעים,
זכרונות, מכתבים...
כמו גיישה של העבר שלי איתך.
|
מעגלים ופיתולים
של רצון להכיל עוד ועוד
ממך
|
תקשיב בשקט יקירי
אולי תשמע את השיער שלי צומח
את העור נמתח
תאים עוברים מיטוזה ומולידים תאים חדשים
|
עופי כמו שחף המגלה לראשונה את המרחבים
עופי כמו נשר השיכור משליטתו במרומים
|
ירח משוגע מתחבא בעננים
משוגע משוגע
הוא צוחק לי בפנים
|
זה לא שאני באמת בטוחה
עיניים מביטות בי מבעד לעפעפיים סגורים
אני לא באמת פה.
|
גוף אל גוף
שפתיים ולשונות
הטל נהפך לזיעה
חום מתיך, משכר, מסמם.
|
על תחושותי עלה אד שקוף
מעגלים בי מתנצחים
אברה אצמיח למצוא בי רוגע
ואתם אינכם רואים דבר.
|
בשקט הזה
אין בו שום הבטחה
אין בו שום הבטחה
בשקט הזה
|
לא יום סליחות
ועצב נוגה על מפתני דופק
זכרונות משוטטים בי אנה ואנה
התזכרי?
|
עזבתי הכל.
צלחת נשרה מידי והתנפצה על הרצפה
|
מעביר בידיים שלך את החשמל מכל תחנות הכח בעולם
זרמים של שכרון חושים.
|
מפת חיי נפרשת מולך.
קראי בה את נפשי, מכשפה
דרך אור להבה נוגה,
מלמלי בשפתך הנשכחת אישה
פזרי שיערך לאחור.
|
צעקתו נישאה על ערפילי העבר
יאושו הקודר על חוף שירי הקר נשבר.
|
תהיות לא עוד
סימני קריאה גדולים מולי וכתובת על הקיר
ידיעה אחת גדולה
והחלטה
|
גם אנשים זזים בחורף, את יודעת
אבק על הבגדים..
עקצוץ בכפות הרגליים.
|
והיתה הפתעה גדולה ונהדרת
כשפתאום השקט חזר
ואני לא ידעתי אם כדאי לי לעוף למעלה
או אולי להשאר ולישון איתך עד מחר...
|
שעות על גבי שעות של עבודה מאומצת וקדחתנית ואז בבית הכנתי את
האוכל שאתה אוהב וניקיתי - כדי שיהיה לך נעים.
בתמורה היית מחבק אותי לפני השינה, או מוריד לי סרט באימיול.
|
כשהייתי קטנה נורא אהבתי לשמוע את "מפצח האגוזים" של
צ'ייקובסקי, ולא תארתי לעצמי שגם אני מין אגוז שכזה.. קשה
לפיצוח
|
רוטט בי
ונעלם
שברים של כאב שבאים והולכים
כמו גאות
או אולי יותר כמו שפל
|
ויש קול קטן בפנים
שאומר לי לבעוט אותך
לצד השני
של העולם
|
תעמיד אותי מול הקיר עם תפוח על הראש
תצייר עלי עיגול, תזרוק עלי חיצים
ותשתוק.. תשתוק
אתה עושה את זה הכי טוב מכולם.
|
וחשפתי את עצמי
בלי לשים לב
מעורטלת לחיצים - אבל הם לא נשלחו
מסורבלת במילים שלא נאמרו
מכורבלת בחמימות ששלחת לעברי
עם כל חיוך
עם כל מבט
|
שומרת לעצמי את הזכות לשתוק
|
בבוקר שאחרי
אני אוספת את החפצים שלי קרוב אלי
בודקת אולי השארת,
שכחת חלק ממך
|
בחשכה
בין קירות עמוסי טיח
בצינה הזאת שלך.
|
ראיתי אותך בעיניים עצומות, מאחורי התודעה
איפה שהמסרים החשמליים
הופכים לתמונות חיות.
|
הנסיך שלי
זרק את הגרביים שלו בסלון
ובטירה המפוארת הארנונה עושה כאבי ראש,
הסרנדות לאור הירח הן בעצם רק דיסק שרוט של אייטיז משומש
והסוס הלבן דורש ביטוח וטסט ותמיד רעב.
|
כשמישהו מת נשאר רק שקט
מין שקט ריק כזה, בלי שום הבטחה או מתיחות
סתם שקט.
|
והיום יום הולדת
ואני לא חוגגת לך בכל במות העיר
אני לא חוגגת לך בתוכי
היום
אני לא חוגגת לך בכלל.
|
כמו שמש ים תיכונית אני מבהירה לך את השיער
כמו לימון על נחושת
אני מבריקה.
|
כמו באלמנט החמישי כשירו טילים בכוכב השחור, כך גם העולם שלי
גדל וגדל עם כל יום משעמם, ואני נהייתי קטנה קטנה, ממש נקודה
מיקרוסקופית עם כל יום שעבר.
|
אני אוהבת חלקים שלא מוצאים מקומם.
כמו ליקוי ירח
או ליקוי חמה כשמסתכלים על השמש דרך צילומי רנטגן
|
את זמזום באוויר
את עפה באוויר
|
אתה לא ידידותי לסביבה שלי
אבל אתה כל פעם מצליח להיות חלק בלתי נפרד ממנה...
|
תיגע
רק פעם אחת
לא עוד
תיגע עמוק
תחדור
תגרד אותי מבפנים
|
טם.. טם.. טם.. לצחצח שיניים, להזיז ת'תחת מצד לצד,
טם.. טם.. טם.. ללכת ברחוב, לדלג מעל השחורבמעבר החצייה.
מין קצב כזה, רוטט בי בפנים, לא תקתוק אבל לא בדיוק מערכת
תופים, כאילו יש בי כושי קטן עם בונגוס ענק שמדגדג בי את הרצון
הזה לחיות.
|
אני אביע את עצמי
אני אביע את עצמי יצירתית ואז זה לא יכאב
אני אכתוב שורה שתיים שלוש ואז אני אפסיק להרגיש
|
בואי ילדה אני אתן לך
את מה שנפשך מבקשת
אל חבלי השיכחה אני אקח אותך
אל האבדון.
|
אל תבקש ממני להתמודד,
אני לא יכולה באור הזה,
באור לבן, רואים את כל הצלקות.
|
בין לסלק ובין לרפא
עובר גבול דק
ואני מחפשת רופא נפשות
שירפא מבלי לסלק דבר.
|
לאחר מכן לאט לאט התרוקנו הכבישים והתנועה נהייתה דלילה,
הרמזורים התמעטו והדרך עברה במהירות כשרק שעון הקילומטרים
מגמגם את המרחק במספרים עגולים ויפים.
|
כשראינו את סוף העולם שמאלה באותו הערב, ועליזה מ"מיכאלה" מתה
במיטה הקטנה שלה, ראיתי את הלחלוחית בזווית העיניים שלך,
הרגשתי את הרעד הכמעט בלתי מורגש לאורך עמוד השדרה שלך,
ושתקתי.
|
שבר ענן מעל ימינו
יקירי, זאת תפילת אשכבה
לימים שעברו וחלפו מעימנו
יהיה טוב יותר אני מקווה.
|
תרימי ראש, ילדה
תסתכלי - יש עולם בחוץ
|
ילדה טובה לא מחפשת לעצה כנפיים
רק חובקת את העט בעיניים עצומות
|
לנשום.. לנשוף..
תשמרי על קצב אחיד
העקביות חשובה עכשיו מותק
אל תתפרקי, תחכי.
|
השמיים לא כחולים בלילה..
כלומר
זה גוון מסויים של כחול,
|
כל הלילות הסוערים בעולם
כל הנרות הריחניים בעולם
כל כוסות הקפה המפנקות בעולם
|
יום אחד מרי החליטה לגלות את הסוד, לספר לעולם על הכנפיים שלה,
להראות אותן.
היא קראה לכמה מחבריה לכיתה אל מגרש המשחקים, היכן שעמדה
קוביית בטון גבוהה (עם מדרגות), איפה ששיחקו דיגליים בשיעור
התעמלו עם המורה ניסים.
מרי אמרה שיש לה סוד, שהיא רוצה להראות להם מ
|
חבר אלי את האוזניה
שאוכל לשמוע רחשי לבך
מאוויך.
חבר אלי את חוט השני המכושף
שאזכור
לגעת בתוכי תוכך, ללא מילים.
|
שמיים מלחשים סביבי ומקפלים בי דממה
|
.הבהוב אחרון ואז נכבה בי
אני טובעת בתוך שאריות אבקת שריפה
ונתז אחרון של חופש בחירה מתכווץ בעורקיי
כמו לגעת, כמו לתת.
|
היא רצה ברחוב, נדחקת בין גופות חוגגים, פילסה דרכה בידיים
קטנות ועייפות. אף אחד לא רדף אחריה ולא היה זה הפחד שהדיר
שינה מעיניה הלילה, רק התחושה הזאת שהיא חייבת לרוץ, חייבת
ללכת - אבל לאן?
|
כמו משחק מקדים אוניברסלי
כמו סצנת מתח בסרט אימה
רגע לפני שהגיבור מחדיר
את הסכין בליבו של הרוצח.
|
כשאני עומדת מולך בעיניים בורקות
מה אתה רואה?
|
השריקות מסביב, הצרחות והשאון
ילדים זקנים וטף שם עמדו והריעו.
|
צריך למצוא ענן חדש, לפני שיתייבש פה הכל
לפני שיבואו הרוחות ויעיפו כל מה שיהיה בדרכן
לפני שחלילה תצא השמש.
ואיפה לעזאזל מוצאים עכשיו ענן חדש?!?!
|
כבה אותי
רק לרגע
הנח ידך על המפסק
ולחץ
|
בימים בהם הכל נראה לא ברור
כשהשמש משנה מצברוח כל חמש דקות
והשמיים מתפוררים מעודף בפחמן חמצני
אני יודעת דבר אחד ויחיד -
אותך אני רוצה.
|
מהי המהות האמיתית של הזמן?
לא נסה לנחש תיאוריות של חכמים ממני
פשוט אכתוב עליך.
|
הנה הרמת זרועך מעלה כדי להזיז שערה טועה שצנחה על פניך,
לרגע זקפת צווארך במבט מרוכז, תנועה גולשת וזורמת לפעולה כל כך
יומיומית וכביכול סתמית.
|
איך מעבירים למילים בלבול? גלבקמכג לצחיחוכב = ככה זה נראה.
יש לי סינית בראש ואני לא מבינה מילה. סינית בלב.
|
מרעיד את כל הגוף
מערבולות בפנים שעושות לי לרעוד
עווית שרירים לא רצונית
וכל הגוף דרוך ומתוח
|
כל תנועה שלה
העבירה בריק שבחדרים ניעות קטנות
של רוח קרירה,
אוויר חופשי.
|
תרוצי תקפצי תהלכי סחור סחור
ילדה קטנה אחת
תפרשי ידייך, תמתחי חזך, תנשמי!!!
ילדה, אישה, מישהי.
|
אתה יודע,
כשאיב קסידי שרה על ציפורי שיר
הכל מתגבש לתמונה -
ציורים על הקיר וספה רכה
שלט על הדלת
וריקוד ארוך ואיטי בסלון.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אני מאוד החלטית
!
או שלא.. |
|
