צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

השעה 06:00 בבוקר. "למה אני ער בשעה כזאת?",הוא שואל את עצמו
עוד פעם. אה, נכון. הוא נושם נשימה אחת בשביל להתחיל את היום
ופותח את העיניים; נזכר בבי"ס הישן שלי; רק לפני כמה חודשים
היה מתעורר ב- 07:00 ומתקלח מקלחת חמה;

"סבא! סבא!" התפרצו הילדים לחדר "ספר לנו סיפור!"
"או... אבל אין לי כוח עכשיו, סבא זקן" התחיל כחלק מהשגרה.
"אז נתן לך כוח!" צרחו הילדים ונשפו כולם ביחד.
"עכשיו זה משהו אחר" צחק הסבא "איזה סיפור אתם רוצים?"
"איך אתה קורא לו... 'את. אתה.'!"

אלו הדברים שנאמרו על-ידי נער פשוט מראה העטוי כתונת משוגעים,
אי-שם במקום לא נודע. בן שיחו היה הקיר הלבן, מכוסה הסמרטוטים
- אולי ירצה לשלוח יד בנפשו, להפסיק את הסבל, ואל לנו לאפשר
זאת - שהקשיב לדברים בתשומת לב ראויה לציון, אף יחסית לקיר.

מכירים את זאת התחושה?
הטובה
כאשר הגוף מעופף
והכל כה נפלא

והיה זה סיפור, מעשיה בשנים
ממש בפתח המאה ה- 20.
על בית ועוני, בחור ובחורה -
בחורה ושמה אלישבע.

מעניין אותי,
לפעמים,
ככה - סתם,
איך זה להיות איש עם שפם.

אך אמא, אל תרבצי באבלך,
סלקי עננה שחורה שמעל,
ראי - את פושקין הבאתי,
יחבר פואמות ארוכות על גמל,
השמלה הכחולה-ירוקה שם שוכבת,
רק הפני מבטך ותתקלי בפנינים,
הנה גם ירח משמיים של לילה,
ומגן-עדן-למעלה הבאתי פרחים.

באי של בריטניה, באי של בריטניה
כשמסביב הים הוא גועש.
אנשי פוליפוניה, מלחי פלאפוניה
שקט, הים! כי רועש.

אתה תבהה בי,
אני אבהה בך,
כמו כל הבעיות הצייתניות.

והרגע הגיע,
חלף ולא שב.
וגיחכת עליי,
בערומך השובב.

הזוכרת את, יקירתי,
פגישתנו הראשונה?
ערב רב של אנשים מסביבנו -
וכאילו, רק שנינו שם.

הוא היה אמור לבכות ולמרר בבכי,
היה אמור להצטער על כל סטירה בלחי.
ובמקום זה נהר דמעות זרם -
אותן אף סכר לא אצר.
לא מעץ ולא מאבן,
לא אוויר ואדמה;
אכן - סטירה בלחי,
כך הרגשתי - כך היה.

הנערה הזאת,
כה יפה בלבן.
כמלאך שמימי,
יונה העפה מכאן.

הקיבה שלי מקרקרת
את הנשמה הכואבת
כאבי בה. אין דבר במקרר,
כלום. אין לי מה לאכול.

האם חיים נמדדים בעושר?
בקושי? בבתים?
אולי חיים נמדוד באושר?
יושר? חברים?

בעוד ידייך טיילו על גופי
החלטת שעדיף להמשיך לטייל,
ושחררת אותי לחופשי
לעולם שהוא כולו זכר.

לעד אזכור את שיערך הזוהר,
ועינייך המנצנצות, באותו היום.
זוהר-שיערך ונצנוץ-עינייך
שנפלו על החומה שבינינו.

והיא לעולם לא תישבר.

רק חולצה מקופלת
באמת יכולה להבין
את מהות הקיפול.

ומה כל זה לי?
ומה אוכל לעשות
מול מנורות הרחוב
המביטות מלמעלה?

מכל הילדים
רק אני ראיתי את מלכת הקרח האמתית
מתיימרת לנשק אותי לפני השינה
כדי שיהיה לי חם.

בין ספרים ישנים, בין דפים כה דומים,
בין מגירות וכוכים, ארונות עצומים.
בתוך כוכים ישנים וארונות כה דומים,
בתוך ספרים ומגירות ודפים לבנים

במדבר הרחוק, הצהוב-הכתום,
באמצע אי-שם,
נשלפה חרבם של שני אוהבים
והחרב אדומה היא מדם.

האם לא תוכל להתחשב במעט, מורי הנהדר?
הרי שם הוא לך גבוה כהר.
ועל מה הוא השם שלך פה ניתן
אם ליבך קמוץ יותר משפתי קלרניתן?

היה היה לו זרע,
קטן.
בתוך האדמה שכב,
מוגן.

יישמרו אותנו אלוהי אברהם יצחק
ויעקב מעוד צבע
בקשת הצבעים המשוגעת שהיא
אני

'חיי אפורים כעפר וסלע
ומה עם נצבעם באדום?
האם יתעוררו? תזרח-נא השמש?
ואולי בשביל זה נחוץ הכתום?'

שה האלוהים,
הנושא חטאת עולם,
רחם עלינו, אלו
ששרו לך רקוויאם לחלום.

סבתא תמרה ומתוקה כתמר,
רק ארצה לנצל את הזמן שעבר.
עבר לבלי שוב ומת הוא איתך
עכשיו למוות חבר הוא ואח.

איך אוכל להשיב את הזמן לאחור -
האם אצטרך לנצח מוות שחור?
כי זאת אעשה ואעשה זאת עכשיו!
אלוהים ישיב לי אחת ממתיו.

הזמן אותי ללכת איתך
למקום בו מחשבות תועות זוכות שוב
בכוח המעוף של הציפורים

הנה: ציפייה, כציפור מעופפת
ואולי, רק אולי, היא בכלל עפיפון;
ברוח הדווי, מדחי אל דחי,
מעופפת היא, ובסופה - חידלון.

ידיי רועדות, אך ליבי מלא-נחת
ואני יודע שזה דבר אכזרי לומר.
אך אומר: סבתא שלי לא תסבול עוד
ממבט-הציפור תראה את יום המחר.

קדימה דביל,
הזרק את סמיך, סמי הטמטום הם אולי.
קדימה דביל, עשה מעשיך,
לשובבים תצעק "אחרי!"

אלוהים, כמה שאני מ ת ע ב אותך כרגע, ואולי באופן כללי.
כנראה מחר בבוקר אני אקום ואני לא ארגיש כלום, וכל התיעוב יבלע
בגן-העדן שנקרא ביה"ס שלי, עם הילד הכי מושלם בעולם, שהוא
במקרה גם מתרומם כמוני, ואני יודע את זה כי הוא אמר לי,

גם אני רוצה, כי גרמת לי לרצות,
לשכשך רגלי במי-כנרת...
אדומים מדם.

היי, אתה! כן, אתה, בריון! אני מדבר אליך, בשם עצמי, ובשמו
ובשמה, לפחות תסתכל לי בעיניים, לא? אני מבין שיש דברים שקשה
לעשות בחיים, אבל זה אחד מהם. כל אחד ואחד צריך לעשות כמה כאלו
בשביל לשרוד. אני, למשל, פעם אחר פעם, הייתי צריך לעבור מולך,
ולשתוק.

"אל תיגע בי!"
"היא צועקת.
הוא צוחק לה
בפרצוף.