[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אסנת אינציגר-אלון
 
אסנת אלון- אינציגר


אל היוצרים המוערכים על ידי אסנת אינציגר-אלוןאל היוצרים המעריכים את אסנת אינציגר-אלון
כותבת שירה מגיל צעיר, אוהבת אומנויות פלסטיות
שני ילדים בוגרים ומתוקים, גרושה.
בוגרת אוניברסיטת בן גוריון בנגב, ביעוץ חינוכי
ובספרות .
כותבת בעיקר על דברים הקרובים לליבי ומקווה ששיריי
ידברו גם אל ליבכם.




לרשימת יצירות השירה החדשות
אינטרוספקטיבי
מסלול חיי חרוט
כאבובי נהר גולשים
ברוך ושופעים חוסן.

גמע נא תשוקותיי
באביב ימיי
ירוו עדרים במעיין
שוקק חיים

כרחם אינסופי
יולדת אותי אל המילים
ולניחוח החיים

אולי היום אקטוף
את פרחי השכחה שלך
בעמק התשוקות הנאלמות

ובלילה של סתיו
עת רוח לוטפת פניי
עומסות כתפיי חוויות

גן עדן
ואני מתענגת על האורות
צועדת nול שבעת הרקיעים
ויומי כאור הבא מן הגנוזים
מלא חסד ותפילה

גן עדן
אורות מופזים בשלל צבעים
מתערבבים בדמי ומציירים
ציור יחודי
בין ואן גוך לפיקאסו.

בוקר טלול מאיר
יומי, זורח לאמיתות
שמעבר לחלום.

חסרים הניחוחות
הגבריים, הנחירות
וריח הזיעה שלך.

אילתי עיניך היפות
לובשות גופי בתשוקה
מהולה בחינניות

מפסלת נשמתי
בין נופים ואנשים
רגישה ומרדנית

אהבה
אם הדרך טובה אלי
ברוח, בשמש ובאבק
העובר ממנה עלי.

קיץ שבגר מעלה
קמטי חיים בפניי.

הרהור
אבוא לארץ זרועה כל טוב
אברך עציה ואבניה לחיי נצח.
אנשיה טובים ורעים הם
והאדמה מפרה יבולם.

ידעתי ימים אחרים של
אהבות טרופות
בין גלים
משברים מתנפצים
אל החוף

ימים לבושים עדנה
עונדים שלווה ניבטת
במעוף התור
והיונה העומדת בפתח

בשפות משונות
נמשכתי אליך
אולי תשמע המייתי?

אהבה
משתיים או שלוש אהבותיי
חמקה הדרך ואבדה
בין אקליפטוסים לוהטים חמה.

זכרונות
ריח השום והכמון
נכתשים במכתש נחושת
עם עלי כבד.

טבע
במרפסות ניבט חורף
ביישני ושותק, מניד עפעף
בוהק באלפי זריחות חדשות
כמו קשת בענן.

והיו נימי נפשי
קשורים בך לולאות
עבותות

לדעת אותך בגשם
בזריחה
למולל אותך
בקשת החיים

והברושים של חיי
לא קרסו בצוק העתים,
זקופים ומיתמרים אל על

ארספואטיקה
נגלים וחשופים ימיי
בין חגווי סלע
שורדים כברית
בין הבתרים.

ארספואטיקה
וראיתי עצמי
תגרנית מילים
נלחמת בעוז נפש

הליצנים תמיד עצובים.
חייכו פנים מאופרות
קבלו הדרנים.

אינטרוספקטיבי
ערוגות ערוגות שמתי בתוכי
ילדים להתרבות
והגחליליות האירו מחשכים

רקוד עמי
את ריקוד החיים
חולל אותי במעגלים
עד לשיכרון חושים.

ואני נוסקת אל אל
מגביהה עוף
למקום בו הדממות
נשמעות כמנגינות

אישה מתערטלת במילים
בין שירים.

הרהור
את זכרונות הפוך השרתי
כקליפות תפוז.

אהבה
ויונת מילים
תנפנף בכנפיה
לומר דברה
שיח שלום בפיה
וכולה מחרוזות מחרוזות

סוריאליזם
לילות משי מענגים
הוויתי פורמים חלומותיי
ואני ממריאה עם הרוח
ללא כוח כבידה

ברוכות הידיים הנושאות
אם כל חי ברעד
החיים ובעומסם.

זה הסתיו ניבט בנפשי
ממולל עיצבי דעת
עכורים

היית ים געגוע
מפכה בין חופים אלמוניים
לוטף שוניות ואלמוגים

עדויה הכרה
נפרשת אל מרבדי נפש
מבקשת לפרוץ בלימות

לוגמת מצוף נשמתך
וגופך מזמר מזמורים

ארספואטיקה
במרץ בוראת מילים
מתוך ריק
מילים נבונות אחוזות
בקנוקנת

עירומה התרוצצתי
ברחובות וכותונת חמלה
לא מצאתי.

בוקר קר מתעורר,
חובש כובעו
מטייל בנהרות משפטים.

ארגמן ימיי הסמיק
לילך ותפוח נישאים ברוח.

אינטרוספקטיבי
ציפורי ראשי נתתי
במתנה שתוקיר ותשבח
ונותרתי לבדי
ממטירה מטר

את הכאב שתלתי
במעמקי הים,

הרהור
ענבלי תקוות ניקרו בדרכי,
פעמונים צלצלו ולא שמעתים.
עסוקה במרדף אחרי אשליות
אבודות.

זכרונות
בזמן כביסת היד
הבועות הומות צלצולים
והקדרה רותחת

נותרתי עירומה
מדעת ואהבה.

הרהור
ימים של שלווה ניבטים
במעוף הציפור , דואים לאלפי
כיוונים של זריחות.
בלילה נקרעו השמיים לגזרים

בועות הרהור
הפרחתי לשמיים
נתלו ביום משמים
של סתיו על חלוני

ימים סמוקי לחיים
ממריאים אל על
צופה בחיים בעיניים
פקוחות מלאות אור ושמחה.

יד הזמן לא קימטה נעוריה
והעצב לא הכמישה.

הרהור
והיא שעמדה לי
בימים קרובים
רחוקים
של נפתולי נפש

יודעת מרקם הזיה,
געגוע וטירוף חושים
ישות שוקקת מילים

אכזבה
והייתי רוח סתיו
בין בדיו החשופים.
נשבתי ביניהם
והם עמדו אילמים.

ריח זיעתך
היכה באפי
חושני להכאיב

את שאזכור
הן לא תזכור
זיכרונות מנושלים
מנשיות

ארספואטיקה
בימים בהם לא
שרתה אהבה במעוני,
התרוצצתי חסרת מנוח
עתה הרוח לוחשת

מסמיקה אהבתי
בחוצות העיר
ניבטת בישנית ושותקת

אהבה
העולם דוהר קדימה
ואני על גבו צועקת
"איזה עולם נפלא"

מחייכת עוללותיך
זוכרת רגעיך
ומריחה גופך

את קמעות אהבתי
נתתי לרוח
השבעתיה באופל.

ואני מתבגרת בין המילים
יודעת הרמוניה ושלווה

אהבה
וחמת חליליך מתנגנת ברקע
מפשירה שלגים ומניצה פרחי לב

טבע
עוד בוקעות חצוצרות מראשי ההרים
ותלמים בחורף ירוו.
נחת באה לביתי לשקוע
חורזת לה שתיקות כשיר.

ארספואטיקה
טבולה במור ולבונה
עולה מן הרחצה
ממוללת מילים

הרהור
אפתה אותך במרכולת
מילותי
ואתה תדע כי ממילים
נולדתי ולמילים אבוא

אהבה
חשובה לך
כמו גשם לאדמה יבשה,
ואתה לעונתי
שתרווה.

זכרונות
בין נופי מדבר עוצבתי
רוח יצירה הייתה בי
שוררתי ופיסלתי באבני גיר.
לכדתי נחשים ואספתי

תחושתי
זהב שקיעה מופז
באלפי גוונים ניתז
על שיערי

חלומות ליל אמש
נסקו ביעף
פגשו אותי
במקומות לא מוכרים.

כחלוק נחל נשחק במי נהר
מתרככות זוויות חדות בי
ואמונה בונה חיי באומץ.

התחלפו עונות שנה
והשרתי מעטה עצב
בשמחה

וילון ימיי הראה
פנים אחרות
התערטל וקיווה
לימים צרופי שמש

זכרונות
בין פוארות החיים
התייתמתי מהוריי
עירומה בשנים
נותרו רק זכרונות

את צהרי היום
טמנתי בחיקי
כדור חמה בצבעים
של אהבה.

וידיך הרכות
אוחזות תפילותיי

אמונה
תפילת העץ שישובו ימיו כקדם
ואני עם הציפורים הנודדות
את שנתי לפרקים

געגוע
את ביכוריי נתתי
במתנה לך והם יקרים
כאהבת אם את ילדיה.

והייתה אימתי ותחינתי
בכיפור

אהבה
להריח את ריח הבוקר
הנפלא לאחר לילה מהביל
ספוג שינה וחלום
ספוג געגועים

החום קורא לי לגלוש
אליך עטופת ערפילים
כלילת חמדה

געגוע
ואינך רואה שכהיתי בלילות
על משכבי? שחוספסו ימיי
בתחושה שאינך?

התדע כמיהותיי
עת סהר חובק ליל
קול צעדיי לוחש לאוזנך
שיר אהבה

הכמישו ימים עונתי
בגוני שלכת סמוקה
ובלולה.

הרהור
צומחת כעץ השדה
עם תפרחת על ראשי
כהילה רבת חסד.

אהבה
ידיי ידעו לאהוב צלמך
בשחרית וערבית
לוטפת דמותי אותך,
כצל חומק מבין מסננות ידיי.

אהבה
מיתרי געגועיי נישאים
באווירת בין ערביים
ליום שכולו זוך

געגוע
רק אל תשכח את
תרמילך הגדוש בנשיקותיי
המיואשות

שעון הלב המטורף כבר לא
יספור את דקות האהבה שלנו.

אהבה
במעמקי הפרוזדורים נחבאת
לבוא בשעריי טרזני ופוחז.
ידי אושיט לך שתחפון
אותי בידיך החמות הקוראות

וגשמו עיניי
מלבלובן של מילים
מזור לנפש סוערת

ארספואטיקה
גבעולי תקוותיי
זוהרים ומוארים הם
כילדים המשחקים
בגן וכולם תום ואור.

יחסים
בין שביליך
פסעתי שיכורה
מריחות ותחושות

ואין מלין בעיר
אוכלת יושביה

טרוף טורף האדם
בחוסר רחמים

הרהור
ישנם ימים של אור ותובנה
מהלכים על פני המים,
מושקים בחטף על לחי צרובת שמש.

לילה לבן
נתלה בחלוני
מאיר ופוחז

אבוא עדיך
ללא מילים

תחושתי
רוחות חמות צורבות את
פניי ואני מפליגה הלאה
לעבר הקשתות של שירי
הגשם הנודעים.

ארספואטיקה
מסתדרות בסך הקשת הצבעונית
של חיי וכולן ברכה ותפילה
נושאות בחובן כנערות
בטקס מרשים של התבגרות

הכה את עיצבונך
שלא ישריש באדמה חרבה

ורואה פעמים רבות
של כמיהה והחמצה
נפרשות כמניפה

עצב
יודעת
ימי-גל
חולפים
שוטפים במרוצה חופים

כגלגל החמה אני סובבת סביב
צירי, חגה במסלול קבוע
של שגרה.
אוספת התרגשויות והפתעות

אהבה
חלומות בצבעים
של תקווה מאירים
לי ימים ארוכים
של פיוס

אינטרוספקטיבי
פרחים שקטפתי
נבלו בנבילת הזמן
והפכו לאלמונים
חסרי בית

ארספואטיקה
והפרחים פרחו בלילה
צועקים צעקתם
בבליל היצירה

וחודש אב לוהט בחומו
כומס סודות ורשפים
מביא מזור לאוהבים

אינטרוספקטיבי
ואני פוסעת בנתיבי מילוט
ארוכים של חוויות
וחיי המעונבים נפרשים
כמניפה רבת משמעויות.

אינטרוספקטיבי
עייפתי ממסע אל הלא נודע.
נשענת על בלימה מבקשת
לפוש במבוכי הזמן

הגות
את תפילתי אכתוב
במילים זכות הנובעות
ממעיינו הפרא בנפשי.

יחסים
כמו עונת ההוריקנים
אני נושמת חמלה
בכמויות גדולות

הרהור
ואהבותיי תלויות הן
על מצפן הגלים מתנודדות באדוות הים
הרחוקות, מתערסלות כדי פינוק בזרועותיי.

ארספואטיקה
אספנית מילים הייתי וקיבצתי
עדרי חלומותיי למסכת שיריי

אהבה
כל הלילה ארגתי פרחים
בשטיח הזמן הבלתי מתכלה.
הימים קצרים והרבה חושך מסביב.

הרהור
בצחוק עוללים עלי כותרתם
מתגלגל הוא במורדות היום
ולא נרגע

ניגוני עתים מלווים
את נפשי, בוזקים
ניצוצות עלי שלכת

כמיהה
והימים ימי הלילך
והחמה המניצה
מתאווה ליחד

ירח מלטף געגוע
באור חווריין.
מפציע רגשות ביקום

תחושתי
תבונת חלומותיי נישאת ברוח
בערבות הומות סוסים
דוהרים לאינסוף

כבצק
נילושו גופותינו
במנגינת לב

ואור שחר מביא מזור
ללילה מתגעגע
מתרפק על שמיכת פוך

אינטרוספקטיבי
ממקום שמשקיפים חיי
ניבטים אורות מנצנצים
ולפעמים שוררת חשכה

האהבות הנושנות שלי
כסיפור שלא נגמר
חולצות נעליים
וישנות במדבר בשק שינה

קליפות השחר נמנמו
את שנתי הקלה
ונרדמתי לרגעים ארוכים.
כשהקצתי עמדה שמש

הרהור
ואני מתבגרת בין העונות
ובשערי נזרקים פתיתי לובן
של זכרונות

כמו בציור של פיקסו
חיי הסוריאליסטיים
נצבעים
במוזרות של צבעים.

הרהור
במבוכי האנשים
מבינה פשר התנהגות
בשקיפות מתמדת
והאדם כשה תועה

ועתה בין שביליך
מרופדת משי
וקטיפה

שוטחת תפילתה
לאלוהיה שינתב
דרכה במסתרי הזמן.

סלדנו נמשכנו
ונותרה אהבה מיותמת במינה
עוגיית זמן נימוחה ומתוקה.

אינטרוספקטיבי
חורשים עורגים לאהבת שמש
את האדמה ואני עורגת אהבות
בנות קיימא לקיץ חורף

ארספואטיקה
ואני עמלה ברוח הימים
כנמלה בקינה, למצוא נחמה
בין המילים ובין השירים.

אינטרוספקטיבי
ומתוך הגוף יוצאים
פעמי רגשות נסתרים
ארוכים ומפותלים.

הרהור
אהבות עלומות בדרכי
ערגו משובה האירו
ימים של פיוס ושלווה.

אישה אחרת
תמתיק לילותיך.
תדע עונותיה
עימך.

השקט שבי מבקש למרוד
ולצעוק על עוולות
פירמידות כמוסות נפרשות
עמוסות כל טוב.

הגות
לא הרוח לחשה לי
שברי מזמורים.
לא הים סיפר אדוותיו.

הגוף האתלטי הזה
הגמיש כנמר ורקדן
מיומן אשאיר בבית
לזמן אינטימי יותר

אהבה
תפארת ימיי מוארת
בשיאה ואני עונדת פניני מסע
על צווארי למוד השנים

זכרונות
נחלים נאספים בי
כאילו הייתי ים
גדול ומפכה

אינטרוספקטיבי
ולפעמים גנוז האור מלהפציע
וחושך שורר במפתיע
אולם תמיד מלווה האושר
צעדיי מאושש תפילותיי

לצוענייה דמיתי
ולא ידעתי מנוח
אהבות נתנו בי
סימנים טובים ורעים.

אהבות צמאות
זקוקות לעילוס מילה
מרנינה

געגוע
ציפורי מסע מספרות
ערגות נעלמות
לאהבות דהויות

לא צעדתי בדרך המשי
גם לא קטפתי כוכבים

"אני אהיה יפה
עד כאב"
אמרה וחיכתה.

ילדה אהובה
עוד מרחם
בצלילי חיוכים
מתחייכת

ואני שותקת מילים
הומה לחנים
כעדר צאן יורד מרכסים.

הרהור
יומי יאיר עלי אורות
נפלאים משבעת הרקיעים
ואור בגנוזים ילחש לי
תפילה שכולה תום

ואני צועדת לעתים
בחשכה מונה צעדיי
עד הפנס הבא

כעדרי צאן
ינהו אחר חליל רועים
וצליליו יפים

מסירה מעצמי
צעיף אחר צעיף
כדי לזכור
ילדות נשכחת

הרהור
קול הוריי קורא בעורקי
לקום לעבודה
ואני עצלה מתפזרת במיטה
לא קמה.

קיץ מאוהב
מתדפק בחלוני
חמים ומזיע

אינטרוספקטיבי
אחיזות ימים נפלו
כבלימה למאוויי הכמוסים

לילות נוטפי געגוע
שולחים זרועותיהם אליי
באים אליי ממכחולו של צייר

הרהור
וחיי עוברים בסך
כחרוזים תואמים בשרשרת
לא נגמרת
תלויים על צוואר התקווה

אהבה
זרעי תשוקתך נובטים
בלבי השומם
רעננים וטריים
משוטטים ברחמי
הכמה לאהבה.

טובים ורעים גרעיני תשוקה
באים בשגרה ובדמיון אוחזים
ימים טרופים ומבוערים

אינטרוספקטיבי
אתה מרטיט בי מילים
בהינף שפה
נוגע לא נוגע בחוויות

הרהור
רק אהבה תגרש את החושך
ותביא את האור אל מקומו
המרכזי בי.

בדידות
יומי הפף לילי
ולילי עונשי
כיתד נאחזת בליבי
מבלי להרפות

רוגעת מילים,
ניבטות בחשיכה
ממוללות תמלילים.

יחסים
סייג לחוכמה היא
לא שתיקה
ואני שותה שיממונך.

אינטרוספקטיבי
המחר יקרוץ לאתמול
בידידות וענבלים של תקווה
יהדהדו בי לעולם.

לולאות לולאות
קושרת את חיי
בחבל אמיץ,
סולח היטב וחזק.

שברירי ור בי
מתנפצים
טועים
תועים

התרגלתי אליך
לריחות
לתשוקות
כנעל בית משומשת

קול צעדי תקוותי במרצפת
חייך נבלעו.

זכרונות
המחר צופן אתמול
עכור
ניתז כביב שופכין
על קירות אפלים.

רוחות צעקניות, חמקניות
נושבות בי

לוכדת שברירי אור
לכדי שמיכת חלומות
מניפת זיכרונות

יחסים
כשאתעטף שמיכת קוצים
הדרדר יפגש עם החוח
תבוא ותנשק פצע ופצע.

אמונה
ופועמים השמים פעימת התפעלות
וקוראים הידד לחיים.

תחושתי
טיפות גשם נפלו
במרזבי חיי,
נשרו כעלי שלכת
מיותמים על פסיפס המדרכות

שחר מקיץ משמיכת פוך
טבול ניחוחות שינה ובושם

אינטרוספקטיבי
ואני סוחטת את הדממה
כמערבלת בה חוויות
ותרחישים אפשריים
ליפות את מציאות חיי

אהבה
את תקוותי האביביות
תליתי בחוץ לאוורור
מפני החורף המכלה.

הרהור
תן בי כוח
להיות חזקה ומסועפת
כצמרות העצים

בקרוס רגליי עוד
אתפלל לניצוץ שהלהיב
בשר ורוח.

שם במעמקי השמיים
משכת
שערות ראשי


לרשימת יצירות המוסיקה החדשות
אחר


אקוסטי

ריח זיעתך
היכה באפי
חושני להכאיב

ליטיני

בין שבילייך
פסעתי שיכור
מריחות ותחושות

אקוסטי

כמו שגרה טובה
הבאה בעיתה
התרגלתי אליך
לריחות
לתשוקות




אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
לפעמים הים סוער
ואין גלים.


מישהו שחלש
בשירה עברית
ובמטרואולוגיה.


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/OsnatEinstiger-Alon
יוצר מס' 74686. בבמה מאז 17/3/07 15:27

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאסנת אינציגר-אלון
© 1998-2017 זכויות שמורות לבמה חדשה