|
פעם היה איש ורוד.
האיש הורוד היה מאוד ורוד. הוא תמיד ראה ורוד. כל דבר הוא ראה
בצורה חיובית. היתה לו מגבעת ורודה ובה היה תקועה בשוליו פרח
שחור, זה היה הדבר היחיד אצלו שלא היה ורוד. הפרח גרם לו לשמור
על השפויות ולאזן בין הטוב לרע, בלעדי הפרח השחור הוא היה
|
הדרקון הסתכל לתמר בעניים ושאל אותה אם היא רוצה להצטרף איליו
לשעת התה, היא אמרה שכן ושככה לגמרה מהגן. בבית של הדרקון היתה
תמונה שמשכה את תשומת ליבה של תמר, ראו בה איש זקן עם שני
גורים של חתולה שבאותו הרגע המליטה, ראו את האושר בעיניים שלו.
תמר קירבה את ידה
|
אם תלכו ברחוב, סתם בלי להיות חשדן יותר מידי, תדעו שזה הוא.
הוא מין דמות לא כל כך מוכרת אבל מאוד חביבה, הוא מן בן אדם חם
כזה, שכיף לך להיות איתו. ככה הוא. יש אנשים כאלה.
האיש ההוא הוא בעצם לא כל כך אנושי, למרות שהוא ניראה כמוני
וכמוך. הוא לא בן אדם יפה מ
|
ילדה קלה כנוצה הנסחפת עם הרוח המרשרשת.
ילדה עם צחוק מתגלגל.
רצה במהירות על המדרונות.
|
קייץ שטוף שמש
ועוד שנה עוברת,
מבלים יום של חופש
על חוף הכינרת
|
ששואלים אותי למה,
לוקח לי זמן לחשוב על התשובה,
כי ללמה מתאים ככה,
זאת לא שאלה,
סתם עוד מילה,
שאפשר להוציא איתה עצבים,
על כל מי שדוחף ת'אף
|
"מילים כדורבנות"
הוא אמר לי.
|
מצחיק.
יותר מצחיק.
הכי מצחיק.
|
כאשר אתה שונא מישהו,
אתה פוגע בעצמך,
אפילו יותר מאשר בו.
|
על ציוץ ציפור שיר,
על חתול מדהים מלקק פרוותו,
על השקט, ועל הצינון באוויר
על עלה שנשר מקצה צמרתו.
|
איזה כיף... היא רוצה שאני אחתום קבע, כל הפסקה אטרקצייה
חדשנית: חדר מורים. "אני אערב את אמא שלי, את המחנכת שלי, ואת
כל שאר העולם בזה! אני יעשה את הבוחן הזה!" אמרתי לה ונהינתי
מכל רגע. "מה את חושבת שאת מאיימת עלי?" היא שאלה בכעס.
|
לפעמים, קורה, שאתה כזה רוצה לברוח מהעולם הזה. לברוח לעולם
שלך. רק שלך. לברוח מהמציאות הדפוקה הזאת. ובעצם, מה זאת בכלל
המציאות הזאת??? יש כזה בכלל דבר מציאות? לכל אחד יש את
המציאות הדימיונית שלו, ועם המציאות האשלייתית הזאת, הוא
איכשהו, מצליח לשרוד .
|
אתמול שחזרתי מהגן סיפרתי לאמא ואבא את מה שלמדנו מהגננת שולה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
קהל קוראי הנאמן
(?):
זה לא שאינני
כותבת סלוגנים
בזמן האחרון.
הם פשוט לא
מאושרים (או
שמא
אינם מגיעים
ליעדם בשל תקלה
מכנית
מוזרה...).
בינתיים התאזרו
בסבלנות וצחצחו
שיניים.
בוליביה. |
|
