|
אחרי הרבה מאוד זמן ערכתי קצת את הדפיוצר- רוב
הדברים העוברו לארכיון ולא הורדו לחלוטין כי אני
סאקר של נוסטלגיה וסנטימנטים- ולא רציתי להיפרד
מתגובות של אנשים מסויימים.
השתניתי הרבה, אני משתנה כל הזמן- אז קחו את הכל פה
בערבון מוגבל.
הדף הזה מוקדש באהבה רבה לאנשים שמחייכים אותי,
(מביניהם רק את שרה אתם בטח מכירים), תודה.
אני זוכר את הצביטה שהרגשתי בלב, כשראיתי אותה יושבת ככה,
מכונסת בעצמה, מכווצת, מחבקת חזק את בירכיה אל חזה.
היא נראתה כל כך קטנה באותו רגע.
|
יש לי חלום, בו אני מתעוררת לצדך, במיטה. אתה כבר ער שעות- רק
שוכב במיטה ומביט בי. ודווקא אני- שלא אוהבת מבטים, שלא יכולה
להתמודד עם מבטים- מרגישה בנוח לשכב שם בתוך מבטך.
אתה נושק לי ברכות ואני מרגישה איך גשם שוטף אותי כמו בימים
הטובים של המבול.
|
תגידי את כל הדברים המתוקים
לאט ובלחישה
|
יש אדם חולף
בחייך כמו רוח
|
ופתאום להתגעגע לרחובות ברלינאים
ריחות של עיר זרה
וחיוכים ברכבת התחתית
|
תפהק
תצחצח שיניים ופתאום
תריח נהדר
|
לסכם את החיבור של שנינו
להניח הנחות
לכל רגש טבעי
ולהוכיח בשנית
את אהבתך
|
תוכן ריק מלא אשמה
ירדתי אל בירכיי
התחננתי
שמתי מבטחי ברחמיך
|
תניח את ראשך על בטני
תקשיב טוב טוב
לאנשים שמשחקים לי שם בפנים
|
קצת פוחדת להבחין
בין אור וחושך
וצללים של מה שבינתיים
|
אני זוכרת אותך
גבוה, נישא עד המשקוף
אני זוכרת אותך
|
שאוכל לרגע לדמות בעיני
את השלכת של הסתיו שעבר
|
כל מידות הצניעות מקופלות בארון
|
כאבים טובים
באים במנות גדולות
|
לי נותרו צלצולים באוזניים
|
לאהוב אותך מרחוק
זה לדעת
את העיניים היפות שלך
את החיוך ששמור לאנשים טובים
|
המילים נתקעות
בגרון, על עצם הלב
כנראה שגם בובות
מרגישות כאב.
|
היא תחייך
וכמה פרחים יפים שקטפתי בדרך
יעטפו בריחות של משהו
|
המחשבות
הן כולן שלוחות אליך בחיוך עצוב
הוא שומר על הגעגועים קרוב ללב.
|
מוקדם לספור את הכוכבים שנקטפו
|
לפעמים אני נופלת
תחת כפות רגליך
עייפה מעול היום
מחפשת לשווא
את נחמת הלילה
|
במקום חרוז פה ושם רק טפטופי עצב
|
עם ראש מקולקל
משנים של צפייה
בטלוויזיה מחורבנת
|
את הדברים הקטנים
שעשו אותך שלהם
שעשו אותך שלי
|
כמו שוקולד מריר-מתוק
שאינו בריא בכמויות גדולות
|
כשתזרוק את פירות הבוסרי
כשתשרוף את הדברים המתוקים
כשתתנצח
|
הראשון לבדיחת הקרש של שבוע שעבר
השני לזכרון יפה של משהו שנגמר
|
פח!!
שוב אותו קול מוכר של הפגיעה במדרכת האספלט שנראת לי היום
כממלאת את העולם כולו.
|
כדור האש קטן עכשיו במראה. אור הנר מאפיל עליו. אולי העשן יכסה
עכשיו דברים שקשה לראות.
בוחנת את הגוף העירום חלקית. משתדלת לא לשפוט את ההיא שבמראה.
כדור אש ורעמות עשן נוספות מהבהבים במראה לכמה שניות.
|
חווית אותה כבר עשרות פעמים בעבר, אבל איך שהוא היא כל פעם
מפתיעה אותך מחדש.
|
ניסיתי ללכת למרכז הכתום בו הם ישובים, התועים. מדברים
ומתפללים לאלוהים שלא זכיתי להכיר. הרגשה אחרונה של ביחד.
|
אירוני משהו שהתגליות כולן קרו סביב תיבת האור שלי.
|
קצת עיבוד ממוחשב, קצת פורטרט עצמי, וגם קצת ציור.
|
אל הארכיון האישי (20 יצירות מאורכבות)
|
|
זה יגמר בבכי!
רס"ר במיל' חגי
עדני. נקרע
מצחוק. |
|
