צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

"תוריד את החולצה", נטע צרחה: "תוריד את החולצה!"
ואני, מרגישה מחוייבות להגיד לה לשתוק, אבל לא אומרת כלום,
יושבת, מסתכלת ומזילה ריר. בכמויות. זה היה כיף.

גלגל המזל!
סובב את הגלגל! אולי היום יאיר מזלך..
הו! נפלת על הפתעה.. קדימה.. ערים.. חסרות לך שלוש אותיות..
אהו"י? בבקשה.. י? יש!

אז אני הולכת ברחוב, ופתאום רואה את ג'רי סיינפלד, בבית דגן,
ככה פתאום.
וזה לא הגיוני כ"כ, כי גם ככה גם מי שגר פה לא מסתובב ברחוב.
מאז ההתקפה האחרונה אנשים מעדיפים להישאר בבית. הדובים האלה
שהגיעו משומקום ועברו לגור בגן שעשועים של השכונה די מפחידים
את כולם

אני חושב שאני היחיד, כלומר לא כיסא, אלא כיסא עם נשמה,
ורגשות.
לא מצאתי בינתיים עוד כיסאות שמדברים. כל פעם שאני רואה כיסא
אני מתחיל לדבר איתו, אבל הם אף פעם לא עונים לי.
יום אחד פשוט התעוררתי ברחוב, זרוק, והתחלתי להרגיש..

הוא נכנס לבדוק על דיסק חדש, ואני הולכת לקנות גלידה.
שני גביעים, ופל, שני כדורים וסוכריות צבעוניות.
שתי כפיות.
הוא חוזר, הדיסק הגיע, נראה נחמד. אני יודעת שהוא לא יקנה
אותו. אני אקנה לו את זה כבר..

הרטבתי את האצבע ברוק ושפשפתי את העין, ואחרי 10 שניות, היובש
חזר. הלכתי לאמבטיה ושטפתי את הפנים, וניגבתי מסביב לעין, אבל
רק מסביב. 3 דקות, ושוב התייבשו. התחלתי להשתגע, נכנסתי
למקלחת- עמדתי מתחת למים חצי שעה, והעיניים התייבשו שוב!

ראיתם פעם חציל רוקד?
אני כן.
כל פעם שאני רואה חציל, ואני רואה הרבה יחסית- יש הרבה בבית.
אני מדמיינת שהוא רוקד. עם מין חיוך כזה על הפנים.
לא יודעת, למרות הטעם המגעיל שלהם, יש בהם משו מיוחד כזה, עתיד
להיות ירקות רקדניים.
עם מין חצאית טוטו סגולה וחמודה

מביטה לו בעיניים. הוא רציני. הוא עוד כועס. לא מתרכך.
יורדת על ארבע ומתקרבת אליו.
חתלתולה.

היא לא מיוחדת.
היא בכלל לא מיוחדת, למען האמת.
נורא סתמית כזו, כמו כולם.
אין בה משהו מיוחד.
היא מתלבשת כמו כולם, אוהבת את המוזיקה שכולם אוהבים, הולכת
לאן שכולם הולכים, לסרטים שכולם הולכים לראות, אפילו שהם חרא
סרטים.

היא אמרה: סיפור קצר, זה הכל. משהו שאני אוכל לכתוב עליו אח"כ-
סיפור קצר, לא רומן ארוך, משהו שיגמר די מהר, לאו דווקא, אבל
גם לא ארוך. לא ארוך יותר מידי.
סיפור קצר.

אחרי כמה דקות היא הגיעה, נכנסתי לאוטו, והרדיו דלוק. נשיקה,
לחי, לחי שנייה, משינה ברדיו. הכי חשוב שאני מחייכת. מגיע
המשפט הכי יפה בשיר ואז הוא נפסק. אני שונאת כשהדיסקים שלהם
קופצים והשירים מתקלקלים. פיגוע. העברנו תחנה. פיגוע. שמתי
דיסק והמשכתי לחייך.

"שלום, אני רוני, ואני מכורה לשולה המוקשים"

כולם מדברים על האביר
האביר היפה עם הסוס הלבן
האביר שיביא שוקולד ופרחים
האביר המדהים, אביר פה אביר שם..

אני רוצה
לעשות לך
אה פול בודי מסאז'.

לפעמים
זה רוצה פשוט לעוף החוצה
לאט, או מהר
זה לא משנה
רק לפרוץ, ולזלוג
ולצאת משם

ואני רודפת אותו, רצה ומקפצת,
מנסה לתפוס, אך הוא בשלו, בורח
אל מקום אחר.

מסניפה,
את עצמי,
מכוסה בריח שלך, בך.

אוכלת ושותה ומתנפחת וגודלת
ולא מפסיקה ועוד ועוד
וטוב בלב וקצת כואב בבטן
בגוף היא רוצה עכשיו למרוד

זולגת לה דמעה
על הלחי הרטובה
שקודמותיה של דמעה זו
כבר שטפוה במי מלח שכאלה.

..הוא קם, מתלבש, מסדר חפציו
היום הוא יוצא! היא מחכה לו עכשיו
נערת הפרחים, אהובתו היפייפיה
הופיעה בחלומו, ושלחה לו נשיקה

בוקר אביבי, שמיים מחייכים
מתעוררת לה נערת הפרחים

אתה יפה לי.
אתה יפה לי כ"כ, מאוד.

הכל מזוייף

ערן ודנה שרים את יונה
ואני, מחייכת
אולי בעצם זה הפיתרון,
מהרהרת,
סקס אחר.

ועכשיו, כשאתה משוחרר..

אני, מתקשה
אני... מתקשה להביע את עצמי,
אני, מתקשה להביע.

ואתה בעצם
רחוק,
קרוב,
הכי קרוב שאפשר
אתה בעצם בי.

התקפה!
הנה הם באים..

יום יום אחזור למקומי
אשב על הספסל ואצפה בילדי
ילד יפה, ילדה יפה,
משחקים, נהנים, על פניהם השמחה,
אחזור ואשוב, על ילדיי אסתכל
וכשייפלו, שוב בהם אטפל
אתן נשיקה, אלטף את רגלם
ושוב אלחש אני באוזנם

בנים שצופים במשחק כדורגל זה באמת אחד הדברים היותר מצחיקים
שיש.

רוצה לרוץ לטלפון ולחייג אליך, לכעוס
אבל לא עושה את זה

חלמתי אותך אתמול בלילה.
בחלום הכל היה כרגיל. הרגשתי כאילו חזרת עכשיו, ושנינו
התגעגענו.
הסתובבנו באיזה רחוב, מוכר דווקא, מחזיקים יד ביד. נישקת אותי
בכתף, עצרת אותי לחיבוקים פתאומיים. ונישקנו וצחקנו וחייכנו,
והיה לי כייף.

ואני, מחייכת.
אני רק מחייכת וזה עושה לי נחמד בפנים..

אני בחזרה בת"א. יושבת על שפת הים.
כמה שהתגעגעתי.

בא לי לתפוס אותך
ממש חזק
ולנער אותך מהעולם הזה שאתה נמצא בו

ישבתי על הקו הנעים בין המים לחול בסיני,
נפרדתי ממך, משלחת אותך אל האופק
וכתבתי לך מכתב פרידה.

אני חיה בתוך מציאות
שהשתנתה ממזמן

מחשבות. עפות החוצה כמו טילים. מפציצות לי את האוזניים, ואת
המוח.
הנפש שלי כבר הרוסה, וגם המוח, והלב הכי. ואני פוחדת שאי אפשר
לתקן את זה.

אתה מחכה המון זמן, ואתה מגלה שזה לא יקרה, כי הכל פה בולשיט,
הכל זה מניפולציה של הפוליטיקאים לפני הבחירות או משהו כזה,
יגרמו לך להאמין בהכל, אם רק ירצו, כן, גם אם את 'שטוחה'
ובחיים לא יגדל לך חזה, את יכולה לקחת את הגלולה הזו ותוך
יומיים את אורלי ויינרמן..

פעם אחת ויחידה ראיתי את סבא שלי בוכה. זה היה כשבאנו לבקר
אותו בבית החולים בראש השנה תשס"ב עם תפוח ודבש.

ויום אחד אתה תפתח את העיניים
והיא כבר לא תהיה שם...

תמי מתקלחת, ולובשת את החולצה החדשה שהיא קנתה אתמול בקניון.
אמא של תמי ממש לחוצה בגלל ההתרעות וביקשה מתמי לא להסתובב
ב"מקומות הומים".
אבל תמי ממש רצתה חולצה חדשה, לכבוד הדייט...

לישון, לאכול במסעדה קטנה ושקטה,
להיות בים, לבקר את סבתא, ללכת לנדנדות,
לראות קלסיקה בוידאו, להרכיב פאזל עם הדודן,
ללכת לטייל עם הכלב, לשכב על הדשא..

היא הכירה אותי הכי טוב בעולם
ואני אותה.
היינו בנאדם אחד.
והיא מתה היום.

כלב עובר, חיוך
כלב עבר, חיוך נעלם כלא היה
כביש, רמזור אדום,
עוצרת