|
צפיתי בה תמיד מחלון של המרפסת. לא התכוונתי אבל כך יצא.
בהתחלה היא משכה את עיני , בעיקר כי הנוף בו היתה קיימת כאילו
היה קיים אבל היא לא השתלבה בו.
|
כמו השניה לפני שנכנסים למקלחת
והרגע שלפני שאני הולכת לישון במוצאי שבת,
|
או והדיסטורשן
והקול שקורע בי משהו בפנים
|
כמו עורו של נחש, שהושל מעליו
וגם אני משילה מעצמי עוד כמה שכבות
|
בקצה האצבע הימנית
מעקצצת תחושה
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
- "סליחה, מה
השעה?"
- "רבע לארבע".
- "מה?"
- "רבע לארבע".
- "אה, תודה". |
|