צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

היא נושקת לי ועולה על האוטובוס, חזרה לבית שהיא בנתה עם אבי.
ואני נשארת לעמוד על שפת המדרכה. בתל אביב שלי, המבולבלת....
זכרון השיחה המוזרה עוד מהדהד לי בראש...

"אז מה?", היא מצייצת בקולה הצווחני, "גם את פה, הא?". ממש
שרלוק הולמס. "כן...אני פה", אני עונה ביובש. "גדול!" היא
צורחת. "מסיבה גדולה, כל הסצינה הגיעה. גם ראיתי מצלמה מגיא
פינס".
ממש מסעיר. אין כמו עוד מסיבה חסרת טעם שהופכת לאייטם
טלוויזיוני.

לרגע פוסקת
מהצעידה הבלתי נסבלת הזאת

האכילי אותי.
בכפית.
ונגבי שאריות מפניי הלאות.
במפית.

לצפות בך מתבוסס על השטיח
כואב.
כואב לך? טוב

מדממת אותך בכל ראש חודש
אני מתמלאה כמו ירח.
נטרפת ואז מצטמצמת לכדי פס דק

בטני מלאה זיכרונות
וראשי מחשב
כך היה. כך וכך.

הערב לא הייתי אני.
וההיא בדמותי
עוד יושבת בקצה המיטה
בוהה בקצות אצבעותיה
מקלפת שאריות לכה אדומה
מקצות ציפורניים כסוסות.

אינני עוד בובה
להלבישני כסות
תחרה.
אוהבני