|
עבר עלי לילה קשה הלב שלי צועק, בוכה
|
כן מתים מאהבה.
אהבה חונקת.
אהבה שורטת
אהבה פוצעת את הנפש.
|
האהבה שלי היא כמו תיון משומש: אדומה כדם, מתוקה מדבש
|
רוצה להתרגש שוב מפרח שהבאת לי פעם וממשב הבושם שהבאת איתך
כשבאת אל ביתי
|
עומדת מולך שותקת ומבוישת ואני כבר בת שלושים
|
תראו אותי, אני מותחת צווארי, אני יפה וגאה, ואישה
|
בחסות חשיכה
חציתי מדבר.
צמא, רעב ולב שנשבר
|
בתקופות שבין הביחד, אני גדלה, אני צומחת
|
יש לי בחילה מרוב אהבה
סחרחורת ממתנות
|
טומנת זרע גדלה וצומחת, בסתיו זורמת ושוב שוכחת
|
הביטו אליי ותראו איך האהבה קיימת בעולם
|
ועכשיו אחרי שהתקרבנו הגיע הזמן להתרחק
|
את נכנסת באנשים
בבטן, בלב, בדם
ולא משאירה מקום נקי
|
לעג זה דבר נורא, איך שאתה עושה לי רע
|
פתחת לי דלת היישר לתוך תהום שחור - נפלתי..
|
סטירת לחי באמצע החיים זה עלבון צורב
|
ואז ברגע קט ימטירו השמיים את כל המילים החסרות
|
תל אביב שיחררה שבויים וחזרה לשיגרה של לפני המלחמה
|
איך זה שוב קורה,
שככה אהבה גדולה נגמרת
|
פירורים של תקווה ואור שאלוהים זורה על עוגת החיים
|
את מזכירה לי את הכאב הכי גדול שלי שטמון בהבטחה ובאכזבה
|
אני מוצאת עצמי מוטלת
חסרת זהות
חסרת שורש
|
וביום ההוא נולדתי מחדש
כשאמי, אבי ואחותי
מקדמים את פני בברכה
|
למות אלף פעם ביום, מהפחד לחיות
|
רוצה לנוח בזנזיבר מתחת לעץ קוקוס
|
כמו סיכות ברגש דוקר לי הגוף ואני עייפה
|
מריקנות למלאות מבשילה לאט ובהתמדה
|
מה שהיה פעם אהבה גדולה שייך עכשיו למישהו אחר
|
אשה אחת פוגעת, ואחרת - מרפאה, וגבר אחד עומד בצד פגוע ושותק
|
את על גבול החישמול
ואני על סף בריחה מרפרפת וטורפת
|
לא נעים להודות במשהו שהוא מכוער
|
לא כדאי לך להתאהב בי
למה אתה חוזר על הטעות הזאת פעמיים?
|
ואתה, שבאת לבלבל אותי מצאת אותי חסרת אונים להתנגד לפיתוי
|
ציפור מעופפת נשמה גבוהה נכנסת בי מזיזה את איבריי
|
אני פנטזיה בטוחה, אני עתיד שלך ורוד
|
כשחיכיתי - לא באת, כשרציתי - סירבת
|
שירים לעצמי כותבת
אותם לא אראה לאיש
|
הן מספרות לי סודות אפלים, הן זועקות אלי לעזרה
|
רציתי להגיד לך תודה על זה ששברת לי את הלב לפני שנה
|
עצי אקליפטוס מרשרשים עם רדת ערב ורוח שורקת את שמי
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
מה אתם שולחים
סלוגנים כל
היום.
לכו לעבוד!
אשת קריירה |
|
