|
כשהיה נוסע במכונית למשל, הוא תמיד היה חושב שרודפים אחריו
כלמיני טיפוסים מפוקפקים עם סוברות-פשע ונאונים אולטרה סגול,
והאמת הייתה שהם פשוט לא היו יכולים לסבול את העובדה שהוא עוקף
אותם ברמזור.
|
...וככה היינו, אני ומאיר, מזיזים את כל העולם קדימה ואחורה
בהילוך איטי ואפילו ב-Pause, ואף אחד לא יכול היה לשים לב לזה
|
הם הישירו מבט אחד אל עבר השני. - "מוזר, לא?".
- "מוזר לאללה!" ענה ששון. - "מה עושים?"
שתיקה קלה. - "מתחלפים.." מלמל ששון.
- "לההה.. ששון, אתה רציני?" - "מה כבר יש לנו להפסיד" ,ענה.
- "תראה ששון, לי בטח שלא אכפת אבל לך יש הרבה מה להפסיד פה"
|
וחוזר הוא אל
הגיטרה הישנה
כמו היה חננאל
ודבר לא נשתנה
|
כלבים עזובים מוכנים להתאמץ בשביל מישהו שמוכן להתאמץ
בשבילם חזרה. ובחלומות תמיד יקשקשו כלבי הפודל
הנאהבים בזנבות הרחמים שלהם כמו
להזכיר את מטוטלת השעון. לזכר
הימים; לזכר עצם הרגע;
לזכר עצם הזנב.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
צבא זה דבר
מיותר!, באמת,
בשביל מה?
פשוט נגיד
לערבים שאנחנו
ניצוליי שואה
וזה יעבוד!
במקום גדר טובה,
נבנה מסכיי
קולנוע ענקיים,
כמו בדרייב-אין,
ונקרין עליהם כל
היום עמוד האש,
שואה של קלוד
לנצמן, אם הם
יעשו בעיות נביא
להם ספישל
שינדלר, כולל
ראיון עם
אישתו!
סרן בנימין
גלעד, מנסה
טקטיקה אחרת! |
|
