|
השמש התעוררה בבוקר מוקדם כתמיד והחליטה שהיא לא רוצה לזרוח.
החליטה שמותר לה להישאר במצולות הים, לבכות במיטת האצות החביבה
עליה ולא לקום. מה, גם לשמש מותר להיות בדיכאון ולא לצאת
לשמיים לעבוד, לא? הכוכבים נזעקו אליה והחלו מדברים על ליבה,
שואלים מה קרה.
|
איילה צחקה, היה לה צחוק מוזר ומתוק כמו שלא שמעתי בחיים שלי
מבחורה, "זה בסדר, אני לא אנסה, אני לא מתה על טריגו במיוחד.
אז מה השאלה הזו, ומה בעצם אתם עושים פה, חוץ מלמצוץ אחד לשני
ולחטוף בובת חרסינה בראש?"
|
Here I watch all that lovely ugliness right down below,
I observe the beauty in the horrors of the superior human
race,
I stare into the blasts of power in the fires and the snow,
I look forward to witness how they'll sweep off any vivid
trace
|
Behold, a perfect soul, perfect meat
Look closely as it's hard to tell the pure within the filth
But don't waste the moments as I'm about to wilt
Let's begin on the point where the pain and love meet
|
But your face grew cold and your stare grew loveless
And your hair became a cemetery for falling stars...
|
...ואם השמש תכה,
גם אני אתחבא,
גם אני אגונן על גופי.
-->
אך האגרוף יקפוץ,
והעצם תישבר,
...
|
...הוא זכר את חטא אנוכיותי מאותו בוקר נואש
בו נגעו כפותיי בחוף שחומו נגלה לי פתאום,
ושילחתי את סירת האיתן שלי אל גורל כבשת הרש.
|
...אסרב לקבל את מנחת עידודם בבכי,
אשיב פניהם ריקם ובתוגה נסתרת לדרכה אשלחה;
ולא ישנה אם תדע את עומק שוחת היגון שחפרת בתוכי,
בין כה וכה אחת היא לך.
|
...לא כמו בערב ההוא, כשנקוו דמעותיי בקצות הפה
ואספת אותן לחיקך, מלטף ראשי בידיים משקרות
וחותם בי עוד אחת מנשיקותיך הארורות
ואומר שאתה אוהב, ושאיכפת לך - ואז מרפה.
|
תרתי אחר היגיון (הותיר אך עקבות נימוחים וחזיונות שווא)
וכן אחר בתולים (אבדו אשתקד בינות שיאי קיץ לדגדוגי סתיו)
ובקצה הפתק, העמוס לעייפה, דחקתי בקשה לסבלנות פעוטה.
|
סופגניות, מחשב ובובת טליטאבי אדום
וארז, כמו נחרד
מהסנפות חוזרות ונשנות של עורו,
אומר בלאט:
"אני חושב שכדאי שנזוז".
|
...לאותן שבהשראתו נשכו בעוז עט
וגנחו רפסודיות מעוטרות דיו.
----
מיטות-מסמרים אסדר בקפידה,
לאורך ולרוחב - כנאצית טובה,
ובשתי וערב אעמיד כמה שיסמלו את ייחודי.
----
...עייפתי מלשזור אהבה באנפסט ודקטיל.
לא מחסום יצירתי דווקא, סתם אי-חשק. קורה.
|
כשסקרת את גופי אז, בערב ההוא, מה ראית?
כשחדרת לתוכי, פוצעת את לבי, עם עינייך החמות
מה גילתה עלוותי וכותרתי הסגורה?
|
...וניסינו. והצלחנו, כך חשבתי. אבל האושר שלי לא עמד בזה,
פגעתי בו יותר מדי.
|
מיכל תמיד מדברת איתי בשבח המסיבות שלה בשל היותן מקוריות. היא
רואה כל דבר שהיא עושה כמקורי, בין אם מדובר בלשים את שקיות
הזבל שלה בפחים של השכנים, ובין אם מדובר בדרך שבה היא זורקת
בחורים/בחורות שהיא יוצאת איתם, לרוב אחרי שהיא יורדת להם והם
מתחילים לחפש...
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
היי! אלפי אכל
את כל האותיות!
אז מה? בלון
נשאר בלון!
ארגנטינאי ברגע
נוסטלגי |
|
