|
ככה זה כל שנה. כל שנה מאז שהתחלתי להיות כזאת, מה זה כזאת?
אין לי איך להסביר את זה וזה גם לא ממש דורש הסבר,
אני רק יודעת שהמשפחה שלי לא אוהבת את זה במיוחד, אבל ככה זה
כל שנה, כל שנה ביום כיפור.
|
ואז הוא ראה אותה, כנראה שגם היא ראתה אותו, המבטים שלהם
הצטלבו והוסטו רגע לאחר מכן בגלל המבוכה שבדבר. הוא אף פעם לא
ראה כמה שהיא יפה.
|
היום השמיים היו כחולים. סתם כחולים.
אני לא מתכוונת כחולים כאלו עם המון גוונים או לכחולים כאלו עם
עננים, אני מתכוונת לכחולים. סתם כחולים.
|
אין שום דבר להאחז בו להשען עליו אין אף אחד שאוכל לבטוח בו
בטח שלא עכשיו
|
בלי רחמים תטיח אותה בפניי,
הרי כבר מזמן הפסקת לדאוג.
|
מוציא הסכין מביט בה, רוגע,
ועוד רגע בלהב נוגע!
סכין צחורה וכה בתולית,
מרגיש שחובה היא למצוא לה תכלית.
|
חושבת לעצמי למה פה?
למה עכשיו? למה ולמה ולמה...
ולא מוצאת תשובה
|
אי אפשר כבר להחיות אותו...
|
שונאת חושך,
שונאת אור,
שונאת לבן,
שונאת שחור.
|
אני שונאת אותך לפעמים, את יודעת את זה?
|
איך אני נותנת לזה לקרות? איך? כל פעם מחדש אני גורמת לעצמי
להתאכזב מחדש. כל פעם! למה זה קורה? למה אני לא יכולה לדעת מתי
זה אמיתי ומתי לא?
|
רואה וכואבת, כואבת כל כך.
|
קחו את זה ממני! אני לא רוצה את זה! תוציאו ממני את כל הרוע
הזה שנכנס אלי!
|
לפעמים אני מתגעגעת אליך. מתגעגעת לחיבוק שלך, למגע.
|
אז מה אתם רוצים שאני אעשה? אנתק קשר לחלוטין עם כל מה שעוד
איכשהו היה לי טוב? שאם איכשהו הצלחתי להחזיק את עצמי עד
עכשיו, למרות הכל, אז שאני אפסיק עם זה? עם הדבר היחיד שעוד
איכשהו החזיק אותי?
|
אני מתגעגעת לאיך שהייתי פעם, לאיך שיכולתי להביע את עצמי דרך
הכתיבה ואת העובדה שזה תמיד היה המפלט שלי מהכל.
|
תגיד שדיי כדי שאני אוכל לשנוא אותך סוף סוף כמו שצריך!
|
הוא אף פעם לא מבין ולי אף פעם אין את הכוח להסביר.
|
ואז, פתאום, משהו נלחץ והכול מתפרץ - על הכול וכל כולם, בלי
לכוון ובלי להתכוון, בלי לדעת במי זה יפגע, כאילו זה בכלל
משנה.
|
ושוב יש את ההרגשה הזו, שאולי כבר מיציתי את כל מה שיכולתי
מהקשר שלנו
|
זה ממש מוזר לי לדבר אליך ככה. זה לא משהו שאפשר להבין
מדיבורים, צריך לחוות את זה בעצמך. אתה יודע יפה מאוד שזה לא
עובד ככה, ובכל זאת אני מודה לך שאתה מקשיב.
|
זה זמן רב למדי שאני כבר לא כותבת, וזה חסר לי למרות שאין לי
מה לכתוב.
|
אני, הייתי ותמיד אהיה הילדה הקטנה.
הילדה התמימה והטיפשה שלא מבינה כלום מהחיים שלה.
|
מקיפים אותך.
מבודדים אותך.
|
בועה. אני חייה בבועה ואני מודה בזה.
חייתי במחשבה שהעולם מושלם למרות שהוא רחוק מרחק של אלפי שנות
אור מלהיות מושלם.
|
ככה אני, לא טוב לך?
תלך! אני לא רוצה שתשאר בכל מקרה!
|
אז ככה זה במלחמה? חרדה וציפייה ומחשבות אין-סופיות על מה
שיכול לקרות.
ויש פחד. פחד בלתי פוסק ממה שעתיד לבוא.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
ברית מילה
זו מכת מדינה
נימול וזה הכול |
|
