צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

אני שונא אותך. אני שונא אותך. אני שונא אותך. הוא צורח עלי.
אל תבכי נועה, אני מרגיעה את עצמי. אלו רק מילים. מילים.

אומרים שהוא נהג לבוא לקראת הערב, פעם בכמה ימים. בא, עשה מה
שעשה ואמר לה לשתוק ולא לספר, הסוד שלהם הוא אמר. די מצחיק
שהוא אמר לה, כי הרי אין לה פה, למי היא תספר? ככה במשך שנה
וחצי. קל לאנוס ילדה בלי פה, היא לא יכולה להגן על עצמה.

היא חזרה מהבית שלו, מאוחר יותר מהרגיל. היה גשם בחוץ ודמעות
זלגו לה במורד הפנים. ודם על הסוודר שלה. וריח זיעה של גבר
נודף ממנה. כואב לה שם, למטה. ועמוק בפנים. והבטן מתערבלת והיא
רוצה להקיא.

למה? איזה מן שאלה זו למה? לכל דבר יש סיבה?! זה כמו לשאול
'למה ארנב כשהוא רץ'! אין בזה שום הגיון. אתה מנסה להכשיל אותי
נכון?

ויש לה פחד בעיניים והיא רוצה למות. ואני שומע, מילה פה, מילה
שם. וגומר. ושוב מתנצל. ומעייני יני ין שותקת. בוהה. כבר לא
פה, ואם יש לה מזל היא במקום טוב יותר. אבל הפחד בעיניים אומר
שלא.

וליאור חזר למיטה, כמו תמיד. ושוב שחזור תנועות ותזוזות, אותם
מקומות ואותה הרגשה. ונשימות מהירות, ונגיעה בשמיים. ושוב,
ליאור ומעיין. סתם ליאור וסתם מעיין, שוכבים במיטה נוגעים-לא
נוגעים, עייפים, והגיוניים.

היא הפסיקה לצחוק והסתכלה עלי במבט קפוא "הוא כמו מחלה" היא
אמרה. וחזרה על זה שוב, "הוא כמו מחלה, ההוא." שתקתי. אחר כך
היא אמרה "מי בכלל שמע על תינוק בחצוצרה בכל מקרה?"

כנגד כל הסיכויים,
כנגד כל הצופים,
כנגד.

ותלטף כל עיקול, כל סיבוב,
כל שקע.

חלק ממני היה בטרבלינקה.

ובכל זאת-

ואני חושבת שהלשון שלה בפה שלך,
זה הרבה פחות נורא
משפתותיכם נפגשות במתיקות נוראית
(נוראית לי)

ההצעה, באמת, נורא מפתה
אתה מבין,
לא בא לי היום על חפוז.
לא רוצה למצוץ לך.
לא רוצה החלפת נוזלים.
כואב לי הראש.
אני במחזור.
יש לי
איידס.

ואת התעקשת,
באת אלי כל לילה בחלום
פוחדת, שמא אני אשכח.

היום יום הולדת. מזל טוב. ספרתי ימים עד שזה יגיע. ישועה בתוך
ים של סבל, אי קטן של שקט.

לא ככה אני זוכרת אותך.
נושמת ממכונות
מכוסה בסדין
ובטן ההריון בולטת.

כנגד ארבעה גברים דיברתי אני,
(בעיקר כנגדם)
זה שרוצה, זה שרצה, זה שהשיג
וזה, שאינו יודע לשאול.