|
את יושבת בחוץ ופותרת תשבצים בעקשנות. התסריטים שרצים לך בראש
לא נותנים לך מנוח. ושם, בתוך החדר שלך, במיטה שלך, ישנים
צמודים כמו שני תינוקות, החברה הכי טובה שלך ומושא חלומותיך
הכמוסים ביותר.
|
העיניים שלך נפוחות מחוסר שינה. אדומות. את לא יכולה לישון,
וכשאת ערה את לא מתפקדת. רק על זה את חושבת. להרגיש שוב את
הנסיקה אל השמיים. להיות כל יכולה. למצות את עצמך עד הסוף.
להיות כל מה שלא העזת מעולם. להתגבר על כל מכשול שיעז להגיע אל
דרכך.
|
סוף סוף היא מצאה אותו. רק אלוהים יודע כמה חיפשה אחריו. שנים
תחקרה, ושאלה ובדקה ועכשיו הוא איתה. עוד מילדות חלמה על
הפגישה הגורלית הזו. התמונות רצו בדמיונה וכבר ראתה איך יחבק
אותה ויאמץ אותה אל ליבו, ולא יפרדו לעולם.
|
העיר מתרוקנת בלילות. הבניינים הגבוהים מאפירים אל תוך שמיים
נטולי כוכבים, צמרותיהם נעלמות בערפל המכביד. האורות מבהיקים
אל מול החושך באש, מכוניות ותמרות עשן.
|
החדר היה אפוף בקולות נשימותיהם העמוקות של שוכניו. מן הפינה
נשמע קולן החרישי של נשיקות גנובות באישון לילה.
|
איתה זה היה אחרת. היא הייתה כמו דבק מגע רגיש ובכיין. נשרכה
אחריו בכל אשר הלך. הלכה לכל מקצועות הבחירה שלו. והוא ידע זאת
היטב. על כל דבר הייתה לה הערה צינית ועוקצנית כזו או אחרת.
דבר מעולם לא הצליח לגרום לה שמחה שלמה. "היא הרי רק עושה
מעצמה מסכנה".
|
אני רוצה להיות אתכם בחשכה
תעטפו אותי ברכות של שמיכה
תגרשו את הפחד ואת השדים
ותראו לי שגם אותי אוהבים...
|
המוות נועד לטפשים ולבודדים. איש לא יזדקק להם בעולם הזה. אין
להם משמעות ולא תכלית ראויה.
הטקס תם. הצביעות איננה. החושך שולט בכל. הכלום עוטף בחוזקה.
עד חנק. ולא נותר דבר.
|
הדחיפה הסופית אל התהום כואבת יותר מכל קפיצה שביצעתי אי פעם
בעצמי. למען הנאת הנפילה, קפצתי יותר פעמים משאוכל לספור.
|
רוצה לצעוק ללא קול
רוצה לשתוק את הרעש
רוצה להיות מיוחדת, אמיתית, מקורית
ולהיות שייכת. אליהם, איתם עם כולם
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
