|
השוטר הסביר לי בכזאת קלילות מעצבנת שנערך רצח בבית שלי, ושלפי
הבדיקות הפתולוגיות, משהו כזה, שנערכו אני, הייתי בבית בזמן
הרצח.
|
הסתכלתי עליו מלמעלה.
מדבר אל עצמו, תמיד אל עצמו.
|
ונמאס לי לספוג את כל הכעסים על האימפוטנציה של שניכם.
מצידי, תאכלו אחד את השני.
|
השעה הייתה 6:45 כשטריקת דלת נשמע ברחבי הדירה הריקה. הרעש
החזק העיר את יונתן, זאת הייתה אלה שותפתו לדירה ולמרבה צערו
גם לחיים.
|
"את יודעת שלא תצליחי, לא לשקוע בחלומות, לא להקשיב לרצונות...
את יודעת שלא, איך שלא תנסי תגלי שזה לא אפשרי. "
|
"אתה תתגעגע אלי?"
-אמרתי לך שאני פה כדי לעזור לא לאהוב.-
|
קדימה אחורה לצדדים
לאן שרק אומרים
כן לא שחור לבן
|
את רק עוד ילדה שבוכה
מרגישה שונה
והכאבים חוזרים ומציפים
|
שמישהו יבוא כבר וידרוך עלי שוב ושוב ושוב! רק שיפוצץ לי את
הדבר הזה בבטן, שיכאיב לי עד דמעות.
|
אז מה בעצמם קורה כשמגשימים חלום?!
אמרו לי, אינני בקיאה בהגשמת ה... מחשבות האלה.
|
אני שוכבת על קצה המיטה כשהראש כלפי הרצפה,
אתה יודע, להזרים קצת דם למוח.
אני אפופת בלבול, ותחושת בדידות עוטפת אותי,
ברגעים כאלה אני יודעת; התבודדתי קצת יותר מדי.
|
זאת התמכרות כמו כל דבר אחר.
זה מעגל סגור, שנפתח רק בהתחלה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
