|
השוטר הסביר לי בכזאת קלילות מעצבנת שנערך רצח בבית שלי, ושלפי
הבדיקות הפתולוגיות, משהו כזה, שנערכו אני, הייתי בבית בזמן
הרצח.
|
הסתכלתי עליו מלמעלה.
מדבר אל עצמו, תמיד אל עצמו.
|
ונמאס לי לספוג את כל הכעסים על האימפוטנציה של שניכם.
מצידי, תאכלו אחד את השני.
|
השעה הייתה 6:45 כשטריקת דלת נשמע ברחבי הדירה הריקה. הרעש
החזק העיר את יונתן, זאת הייתה אלה שותפתו לדירה ולמרבה צערו
גם לחיים.
|
"את יודעת שלא תצליחי, לא לשקוע בחלומות, לא להקשיב לרצונות...
את יודעת שלא, איך שלא תנסי תגלי שזה לא אפשרי. "
|
"אתה תתגעגע אלי?"
-אמרתי לך שאני פה כדי לעזור לא לאהוב.-
|
קדימה אחורה לצדדים
לאן שרק אומרים
כן לא שחור לבן
|
את רק עוד ילדה שבוכה
מרגישה שונה
והכאבים חוזרים ומציפים
|
שמישהו יבוא כבר וידרוך עלי שוב ושוב ושוב! רק שיפוצץ לי את
הדבר הזה בבטן, שיכאיב לי עד דמעות.
|
אז מה בעצמם קורה כשמגשימים חלום?!
אמרו לי, אינני בקיאה בהגשמת ה... מחשבות האלה.
|
אני שוכבת על קצה המיטה כשהראש כלפי הרצפה,
אתה יודע, להזרים קצת דם למוח.
אני אפופת בלבול, ותחושת בדידות עוטפת אותי,
ברגעים כאלה אני יודעת; התבודדתי קצת יותר מדי.
|
זאת התמכרות כמו כל דבר אחר.
זה מעגל סגור, שנפתח רק בהתחלה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
פולניה אחת
הולכת לים עם
הבן שלה. פתאום
בא גל והילד
נסחף פנימה.
האישה מתפללת
שעה לאלוהים
"תחזיר לי" וכל
הבלה בלה...
פתאום בא גל
ופולט את הילד
החוצה.
האישה לאלוהים:
"היה גם כובע"
שולמית אלוני |
|
