|
אימא אני יושב לבד בשורה הראשונה
ובהפסקות משוטט ומעמיד פנים
מחפש אישורים וחיזוקים
ולא חי את הנעורים
|
ואת עזבת בסוף דצמבר
יפה חזקה וחכמה
לא חיכית לשנה החדשה
והכאב הזה מהדהד
הולך ובא
|
באביב הקרוב
פעמוני הפרחים ישירו עם הרוח
מנגינת נחמה
|
חיפשתי פינה בה אוכל לברוח-
דירה שכורה בסוף כל יום.
|
אבל נועה יודעת
שהאהבה חזקה מהכול
וגם לב ששינה צורתו
נשאר כאן לנצח
|
רק עד לא מזמן
הראיתי לך את הדפים האלה -
שורות על גבי שורות
מילים הנשאבות מזיכרון שנצרב
|
זמן אוסף את המילים
שהצטברו על סף דלתי
אני סוגר ומתכווץ בכל הכוח
רק לעיתים משחרר את האחיזה
|
ובערב אני מתקשר ומחפש תירוצים
מוודא שאתה לא סובל
ושחלומות לא מתגשמים
|
מביט לשמיים
שמש חזקה בעיניים
ילדים מפריחים עפיפונים
חלומות באוויר
|
יש הרבה אנשים בהאנגר
רוקדים ומתרוקנים
הלהקה מנגנת כל הלילה
שירים ללא מילים
|
ואני מרגיש את זה קרב ובא
כאבי גדילה
כתבתי כבר מאות מכתבים לאלוהים
תכף יהיה אפשר להחזיר
|
לא הייתי צעיר מעולם
תמיד התבוננתי בהם
מחוץ למעגל.
|
לא תדע לעולם
את ילדך
ואולי כי דבר מה
נחסם בילדותך:
אימא, שורשים, אהבה
|
כדי שאוכל לכתוב בו
על מה שעובר עליי בחיים
|
הם לא מבינים מה הם עושים, הם לא יודעים לאן הם הולכים.
|
אני לא יודע
למה אני
ומתי תפסיק לנסות אותי...
|
להיות לבד
לגור במחשבות של עצמך
עשרים וארבע שבע
לא להוציא מילה
|
תיבות פנדורה
באמצע החיים
לא יעזרו לי לשחרר
לא יתנו לי להתגבר
|
הם אומרים שאת סמל
לאלפי דורות
הם רואים בך שמש
ביום חורף אפור
|
רק רציתי להתרוקן מההמון
לבוא עד אליי
קרוב קרוב
|
אם נבחר לשרוד
נראה שחור
או אולי עדיף לתלות
אתה רוצה דווקא ביום אפור
|
מפעם לפעם בדמיון
שתי דמויות נוכחות
יש מישהו בקצה המחשבה
בדיוק באותה הנקודה
העבר אינו קרוב אינו רחוק
והתחושה נוכחת ולא מרפה
|
לכי תסתדרי אתו
בסופשבוע במדריד
איך את עדיין מקבלת
את השריטות והפצעים שלו
|
עונג פוגש סבל
טעם אסור טעם מתוק
צליל מגע שפתיים
שלווה בכל העולמות
|
יש ענן שחור מעל אירופה
מכסה את הנסתר בשמיים
אין נכנס ואין יוצא
פרץ של זעם כובש כל רסיס
|
ברגע של שקט
בערב החג
אני יושב לדבר איתך
תחת פנס מאיר אחד
|
מה הטעם בחיים האלה
שעכשיו את הולכת
ובמקומך באה אחרת.
|
יש לה כבר משפחה מבוססת
ושפיות בחיים
יש לה גם ילד קטן
שמזכיר לה אותי...
|
|
|
איך, איך יוצאים
מהריבוע הזה? |
|
