|
עזוב אותי, אמרתי לו ועמדתי ללכת.
אסור לך, עליך לקיים את מה שהבטחת.
אני לא מוכן מספיק, כבר עשיתי די והותר.
|
"הספיק לי לחיות את חייו של חיים"
|
הרוח פיזרה את שיערה כשהתבוננה בו.
|
הייתי עף כציפור ובורח מן המקום הזה
|
הרגשה של החמצה
של משהו טוב שיכל להיות
אך זה נגמר ועבר
|
הסתכלות פנימית לטובת החיצון
כל נשימה הופכת למחושבת ומדודה
כל פעולה גורמת לתוצאה המשפיעה על הכלל
מבלי יכולת להבין את כל הגורמים המושפעים
|
גיליונות של מידע אינסופי
עצבים של ברזל על קרקע בוערת
חפירות פנימיות לצורך החוץ
חקירות ללא סוף המובילות לתהום
|
תוריד את המסכה של הקשוח
תשתחרר ותזרום כמה עלה שנשר מהעץ
תחשוב על מה שיש ולא על מה שאין
כי הדברים לעתים מסתדרים מעצמם
|
בלי משקפיים העולם נראה מדויק
הטשטוש והערפל הקודר נראים אמיתיים
הראש מלא בגלים חשמליים שמסרבים לנוח
והכל מתפרש לתמונות וזיכרונות
|
כלי מלחמה קרים
הנלחמים על רגש חם
מעוררים סערה
המקפיאה את כל התצורה
|
הסורגים מאחורי החלונות המוארים
משקפים את המצב הנפשי של האדם
ומדוע בכלל הכל סגור ולא פתוח
הנאיביות יכולה להרוג
|
הגלים על פני האוקיינוס מתנפצים על החוף
כמשלימים עם גורלם
הרוח כגלימה מלטפת של גוף חסר משקל
המקשה על זרימה לעבר הלא נודע
|
הכבדות העמוקה של החיים בסתר
מבעד לקליפה צהבהבה המתקשה להתבקע
ובתוכה אגם המשתרע במסלול דק
|
בימים כתיקונים לא הייתי כותב
הכל רץ כמגלשת מים בתקופת הקיץ
מלאה מים מלאכותיים הזורמים באופן יזום
גולשים במורד הצינור למעמקי המים הלא טבעיים
|
והכל נעצר מלכת
אין מקום בחלל הענק הזה לעוד נקודה במרכב.
גבעול שאינו צומח יותר
ירוק שהופך לצהוב ומתפורר תוך כדי הזמן החולף
|
עצבות וחוסר וודאות
ממלאים אותך עכשיו
אין לך את מי להאשים
רק את עצמך
|
צומת המובילה למקומות לא ידועים
בובה הנלקחת ממכונה ממקום X למקום Y
אינה שולטת לאן שהיד הנעלמת תוביל
נזרקת ממקום למקום ופניה קפואות
|
גיליונות ממתכת
קיפאון של חושים
בשר פג תוקף שאינו בתזוזה
פעלול מתוכם וחסר משמעות
|
קור הוא רק הרגשה של הגוף
התמוטטות של הרגש הפנימי
מכל החשוב באמת
אפסות של הרגע האחרון
|
גימורים אחרונים ושכבת קרח שבורה
ארגזי ואקום זרוקים בחלל
הפעלת כוחות חזקים על עלומת קש
טיפוס על הר שהינו אלה מישור מדומה
|
היום יום הולדת שמחה גדולה
הנה גדלתי בשנה
רוצה להיות לבד ביום הארור
שאף אחד לא יחפש ולא יזכור
את יומי ואת גילי בברור
|
בעת משבר הוא פורץ
בתעלות הדם הנמצאות בתוכנו
והסכר העשוי מרגשות לא יעמוד בזה
|
לאן
המים זורמים
הרוח נושבת
הדרך מובילה
|
הבדידות ורגשי הנחיתות מרימים את הדגל
|
סרט מצויר מרחף בפינה
הקירות שותקים כמו אחרי מלחמה
כוס הקוניאק ריקה כבר מזמן
ורק קול התנים נשמע בסביבה
|
וחלומות של פעם הם אינם של היום
מטושטשים כטיפות על חלון במהלך גשם
בלוטות דמעות הצפויות להתפוצץ
ממתינים בדריכות לטריגר אלמוני
|
משתדל לא לרדת מהפסים
למרות שהדבר קשה ומצריך
סבלנות ודקדקנות יתר
|
ולמה הגבול הוא כל כך דק
כשמסתכלים לשמים רואים רק כחול
המרחק הוא כל כך עצום
ואנו נמצאים בין המינוס לפלוס
|
נקודת אור אחת
נקודת אור אחת להיאחז בה
בתוך האפרוריות שאינה נגמרת
הטיפוס האינסופי לפסגה מתעתעת
|
מתדרים סביבתיים וממראות
את הלבד
|
להתפרק
להתמוגג לכיוון הרצפה הקרה
ולהרגיש את כל כולי נמס
|
קפיצים מתוחים ללא רסן
רק ממתינים להזמנות להטיל את הסלעים
שומר בליסטרה שכבר התייאש
מסתכל על הקרב האבוד עם ידיו על הראש
|
העלים נופלים והשמים אפורים
הזמן הוא רצף של טעויות
שרק בראייה לעבר ניתן לראות אותם
|
הכל שחור לבן
כדפים ישנים שעפים עם הרוח
במהירות שלא נשלטת
היוצרת חוסר התמקדות
|
המציאות העגומה שמשאירה אותך שותק
הגורל לא קיים והכל תלוי בידיך הערומות
כחלל הולך בין החיים ללא תחושה
ומשקל רב שאתה סוחב
|
הערבה זקוקה לשינה
כשם שהרחמים גולשים על מרחבי הזמן
הראש אינו יודע היכן הוא נמצא
המרפק המונח בחלון הרכב הקדמי
|
רק אותו זמר עם הקול הבס
והגיטרה החשמלית מצליח לחדור
אל עומקי המכונה שרק נשחקת עם השנים
|
והכל תמונה עם כתמים מפוזרים
ללא סדר וללא צורה ברורה
מנסה לאחד את כל החלקים
ליצור דבר יותר חד וברור
|
נתינה הא מתנה שאין מעריכים לעיתים
היכולת לגרום אושר לאדם אחר ולו ע"י מילה טובה
או חפץ שלמראית עין אינו שווה פרוטה
|
בחדר אטום ומלא בדלתות
שנפתחות ונסגרות כל הזמן
וקוראות לך לבוא ולהיכנס
לפתחים לא ידועים ולאי ודאות
|
זה לא שהפרימיטיביות עדיפה
אבל האנושיות נעלמת
|
הגלגלים ממשיכים לנוע
מבלי להבין את הכיוון
ולמרות שאין תזוזה משהו מתרחש
|
נבזות עקשנות ניצול וחוסר אונים
חרדה תשישות ורחמים עצמיים
ריקנות בדידות דיכאון ובושה
|
עצבות שלא ברורה
סוללות חלודות שעומדות להיגמר
שינוי שמפתיע ומרענן אותך
ויוצר אצלך פחד ושמחה
|
ההתגמדות היא צינור
שמאזן את הקיצוניות המרה
הבולדוזרים רודפים
ומייצרים משחק מדומה של מלחמה
|
חולשה וריקבון פנימי
אובדן של תמימות
והסתכלות מהצד על המצב הקיים
|
התחלתי לדבר עם גיורא שישב לידי. נודע לי בשבועות האחרונים,
שהוא סבל מ-"הם" בגלל היותו אכלן גדול. בתור קבוצת תמיכה היינו
יושבים ומשוחחים.
בכל פגישה הקבוצה רק גדלה והתרחבה.
|
ואז הכל שקט
מול קירות שותקים
והדממה
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"אם אני אכתוב
שלושת אלפים
עמודים של הזיות
כספית, בטח
אנשים יאמנו
שאלו נבואות
בעוד כמה אלפי
שנים..."
צרצר, חושף את
נוסטרדמוס. |
|
