|
עזוב אותי, אמרתי לו ועמדתי ללכת.
אסור לך, עליך לקיים את מה שהבטחת.
אני לא מוכן מספיק, כבר עשיתי די והותר.
|
"הספיק לי לחיות את חייו של חיים"
|
הרוח פיזרה את שיערה כשהתבוננה בו.
|
הייתי עף כציפור ובורח מן המקום הזה
|
הרגשה של החמצה
של משהו טוב שיכל להיות
אך זה נגמר ועבר
|
הסתכלות פנימית לטובת החיצון
כל נשימה הופכת למחושבת ומדודה
כל פעולה גורמת לתוצאה המשפיעה על הכלל
מבלי יכולת להבין את כל הגורמים המושפעים
|
גיליונות של מידע אינסופי
עצבים של ברזל על קרקע בוערת
חפירות פנימיות לצורך החוץ
חקירות ללא סוף המובילות לתהום
|
תוריד את המסכה של הקשוח
תשתחרר ותזרום כמה עלה שנשר מהעץ
תחשוב על מה שיש ולא על מה שאין
כי הדברים לעתים מסתדרים מעצמם
|
בלי משקפיים העולם נראה מדויק
הטשטוש והערפל הקודר נראים אמיתיים
הראש מלא בגלים חשמליים שמסרבים לנוח
והכל מתפרש לתמונות וזיכרונות
|
כלי מלחמה קרים
הנלחמים על רגש חם
מעוררים סערה
המקפיאה את כל התצורה
|
הסורגים מאחורי החלונות המוארים
משקפים את המצב הנפשי של האדם
ומדוע בכלל הכל סגור ולא פתוח
הנאיביות יכולה להרוג
|
הגלים על פני האוקיינוס מתנפצים על החוף
כמשלימים עם גורלם
הרוח כגלימה מלטפת של גוף חסר משקל
המקשה על זרימה לעבר הלא נודע
|
הכבדות העמוקה של החיים בסתר
מבעד לקליפה צהבהבה המתקשה להתבקע
ובתוכה אגם המשתרע במסלול דק
|
בימים כתיקונים לא הייתי כותב
הכל רץ כמגלשת מים בתקופת הקיץ
מלאה מים מלאכותיים הזורמים באופן יזום
גולשים במורד הצינור למעמקי המים הלא טבעיים
|
והכל נעצר מלכת
אין מקום בחלל הענק הזה לעוד נקודה במרכב.
גבעול שאינו צומח יותר
ירוק שהופך לצהוב ומתפורר תוך כדי הזמן החולף
|
עצבות וחוסר וודאות
ממלאים אותך עכשיו
אין לך את מי להאשים
רק את עצמך
|
צומת המובילה למקומות לא ידועים
בובה הנלקחת ממכונה ממקום X למקום Y
אינה שולטת לאן שהיד הנעלמת תוביל
נזרקת ממקום למקום ופניה קפואות
|
גיליונות ממתכת
קיפאון של חושים
בשר פג תוקף שאינו בתזוזה
פעלול מתוכם וחסר משמעות
|
קור הוא רק הרגשה של הגוף
התמוטטות של הרגש הפנימי
מכל החשוב באמת
אפסות של הרגע האחרון
|
גימורים אחרונים ושכבת קרח שבורה
ארגזי ואקום זרוקים בחלל
הפעלת כוחות חזקים על עלומת קש
טיפוס על הר שהינו אלה מישור מדומה
|
היום יום הולדת שמחה גדולה
הנה גדלתי בשנה
רוצה להיות לבד ביום הארור
שאף אחד לא יחפש ולא יזכור
את יומי ואת גילי בברור
|
בעת משבר הוא פורץ
בתעלות הדם הנמצאות בתוכנו
והסכר העשוי מרגשות לא יעמוד בזה
|
לאן
המים זורמים
הרוח נושבת
הדרך מובילה
|
הבדידות ורגשי הנחיתות מרימים את הדגל
|
סרט מצויר מרחף בפינה
הקירות שותקים כמו אחרי מלחמה
כוס הקוניאק ריקה כבר מזמן
ורק קול התנים נשמע בסביבה
|
וחלומות של פעם הם אינם של היום
מטושטשים כטיפות על חלון במהלך גשם
בלוטות דמעות הצפויות להתפוצץ
ממתינים בדריכות לטריגר אלמוני
|
משתדל לא לרדת מהפסים
למרות שהדבר קשה ומצריך
סבלנות ודקדקנות יתר
|
ולמה הגבול הוא כל כך דק
כשמסתכלים לשמים רואים רק כחול
המרחק הוא כל כך עצום
ואנו נמצאים בין המינוס לפלוס
|
נקודת אור אחת
נקודת אור אחת להיאחז בה
בתוך האפרוריות שאינה נגמרת
הטיפוס האינסופי לפסגה מתעתעת
|
מתדרים סביבתיים וממראות
את הלבד
|
להתפרק
להתמוגג לכיוון הרצפה הקרה
ולהרגיש את כל כולי נמס
|
קפיצים מתוחים ללא רסן
רק ממתינים להזמנות להטיל את הסלעים
שומר בליסטרה שכבר התייאש
מסתכל על הקרב האבוד עם ידיו על הראש
|
העלים נופלים והשמים אפורים
הזמן הוא רצף של טעויות
שרק בראייה לעבר ניתן לראות אותם
|
הכל שחור לבן
כדפים ישנים שעפים עם הרוח
במהירות שלא נשלטת
היוצרת חוסר התמקדות
|
המציאות העגומה שמשאירה אותך שותק
הגורל לא קיים והכל תלוי בידיך הערומות
כחלל הולך בין החיים ללא תחושה
ומשקל רב שאתה סוחב
|
הערבה זקוקה לשינה
כשם שהרחמים גולשים על מרחבי הזמן
הראש אינו יודע היכן הוא נמצא
המרפק המונח בחלון הרכב הקדמי
|
רק אותו זמר עם הקול הבס
והגיטרה החשמלית מצליח לחדור
אל עומקי המכונה שרק נשחקת עם השנים
|
והכל תמונה עם כתמים מפוזרים
ללא סדר וללא צורה ברורה
מנסה לאחד את כל החלקים
ליצור דבר יותר חד וברור
|
נתינה הא מתנה שאין מעריכים לעיתים
היכולת לגרום אושר לאדם אחר ולו ע"י מילה טובה
או חפץ שלמראית עין אינו שווה פרוטה
|
בחדר אטום ומלא בדלתות
שנפתחות ונסגרות כל הזמן
וקוראות לך לבוא ולהיכנס
לפתחים לא ידועים ולאי ודאות
|
זה לא שהפרימיטיביות עדיפה
אבל האנושיות נעלמת
|
הגלגלים ממשיכים לנוע
מבלי להבין את הכיוון
ולמרות שאין תזוזה משהו מתרחש
|
נבזות עקשנות ניצול וחוסר אונים
חרדה תשישות ורחמים עצמיים
ריקנות בדידות דיכאון ובושה
|
עצבות שלא ברורה
סוללות חלודות שעומדות להיגמר
שינוי שמפתיע ומרענן אותך
ויוצר אצלך פחד ושמחה
|
ההתגמדות היא צינור
שמאזן את הקיצוניות המרה
הבולדוזרים רודפים
ומייצרים משחק מדומה של מלחמה
|
חולשה וריקבון פנימי
אובדן של תמימות
והסתכלות מהצד על המצב הקיים
|
התחלתי לדבר עם גיורא שישב לידי. נודע לי בשבועות האחרונים,
שהוא סבל מ-"הם" בגלל היותו אכלן גדול. בתור קבוצת תמיכה היינו
יושבים ומשוחחים.
בכל פגישה הקבוצה רק גדלה והתרחבה.
|
ואז הכל שקט
מול קירות שותקים
והדממה
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אלוהים, (הכוונה
להוא שמאשר את
הסלוגנים) אני
יודעת שיש לך
המון דברים
לעשות, מיליארדי
תפילות ותחינות
(יאמי!) להקשיב
ואלפי סלוגנים
לאשר. אבל אנא
ממך אלוהים,
תאשר לי את
הסלוגן הקטן
שלי. מה אכפת
לך? תצא גבר.
תצא גדול. אתה
כבר כזה... אבל
בח'יית...
אחת שהתייאשה
אחרי ששמרה על
כבודה ולא ליקקה
למאשר
הסלוגנים.
נגמר לה הכבוד.
עכשיו היא נשארה
עם לשון מלאה
בשיערות. |
|
