|
אני נזכר,
פנית אליי
הלילה כולו בער
ולהבות הסתירו את פנייך
התעניינתי מעט במי שאת
והלכתי
|
תסתובבי אני צועק, אני בועט
תקשיבי, הבכי מתמלא באישיות,
תשכיבי אותי עייף על מיטת השפיות
תתפסי, אני מפחד ללכת לבד לאיבוד.
|
שולח לך אות מתוכי
את מחזירה לי תשובה קולית
חצי עולם מתפלל לתשובה
ותגובה לא חוזרת לתפילה
|
זה פשוט מפחיד להיות תמיד
זה שכותב על עצמו
לבד רק איתו
זה שבסוף מגיע למחשבה האחרונה
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
בן אדם כעץ שתול
על מים, בן אדם
כעץ שתול, חורף
מנגן...
שלמה נור, סחי,
פראנואיד שחושד
בכולם, אפילו
בדילר שלו. |
|
