חזרתי למקום מושבי והמשכתי לקרוא. זמן מה אחר כך, ירדתי לבריכה
וטבלתי במים הצוננים, המלוחים מהים. כששבתי למקומי פתחתי את
הספר בעמוד האחרון שהגעתי אליו, ומצאתי פתק עליו היה כתוב:
"נשוב וניפגש, להתראות בקרוב... דורון", העפתי מבט מסביבי ולא
ראיתיו.
איתן עמד בפתח הדירה נשען על המשקוף, פניו מכוסים בזקן פראי,
לבש מדים מאובקים, קיטבג שמוט על כתפו הימנית ונשק אחז בידו
השמאלית. "מתכוונת לעמוד כך ולחסום את הכניסה?" שאל, כשחיוך
ממיס על שפתיו. "בחייך, יכולת ליצור קשר לפני..." אמרתי, וחיוך
שובב על פניי.
אם רק הייתי
כותב יצירות
במקום סלוגנים
חיי היו נראים
הרבה הרבה
יותר...
אולי לא כל כך
הרבה יותר...
בעצם תשכחו
מזה!
אני?! בלי
סלוגנים?!
זה כמו צמח בלי
חמצן!?
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.