צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

הוא מביט לי בעיניים ואומר בקולו התמים "איבדתי את החתול שלי,
סנדי" באותה תמונה בדיוק מופיע מאחוריו מסך וחתול חסר עור,
שמחייך חיוך לא טבעי ועיניו בולטות, מתיישב על כיתובית ענק
שאומרת בדיוק את מה שאמר הילד.

ג'ו הובל, כפות באזיקים, אל האולם שבו לפני כמה רגעים הודה
ברצח, לבוש בבגדי המאסר. בית המשפט השתתק כשפסיעותיו הדהדו
ברגע שעשה את צעדו הראשון לתוך האולם.

יבא'לה, אימא'לה, איום ונורא.
פוחד מהגמל מהישבן והפרה!
פוחד מהסבא מהסבתא מעצמי,
פוחד גם מגיטרה ומשלמה ארצי!

אתם בטח לא ציפיתם,
וזה הפתיע מאוד,
למצוא מאחורי הארון,
את הדודה והדוד.

כל שאני זוכר זה שהיא הביטה בי העיני התכלת, נשקה ללחיי ולחשה
מילות אהבה, זה בלבל אותי, אני לא הבנתי אותה כלל.
"אז הכל עבר?" היא שאלה בחיוך המוכר שלה. "כן.. הכל עבר..."
אמרתי בחוסר רגש. לא ידעתי אם היא צוחקת עלי, איך היא יכולה?

שפשפתי את עיניי, וכשפקחתי אותן המחזה שנגלה לעיניי לא השתנה
כלל, אבל החל לרדת שלג קל, אף פעם לא ראיתי שלג, אבל זה לא כל
כך מרשים לפי דעתי.
הרחוב עדיין היה ריק מאיש.

אתה רוצה להגיד לי שאתה התחמקת מהמשטרה כשאתה עם המכנסיים למטה
וכפות באזיקים?" "אמרה סאלי בזלזול. "כן," אמר ג'ו, נדהם מעצמו
מהקלות שבה ענה בחיוב.

האישה קמה על רגליה והושיטה לג'ו יד, "כדאי שיהיה לך הסבר טוב.
מי שלא תהיה", היא אמרה בזלזול. ג'ו לפת את ידה ונעזר בה על
מנת לקום, "יש לך מכונית?" הוא שאל. "כן, אבל אני לא נותנת לך
לנהוג בה, שתדע".

לאט לאט פקח ג'ו את עיניו, מתעורר לסביבה מעורפלת, אולי משום
העילפון שבו שקע. הכול היה דהוי ומטושטש וג'ו לא ראה כלום, חוץ
מכתמים מטושטשים ולא מזוהים. כמו כן גם השמיעה שלו הייתה
לקויה, הוא חש כאילו היה מתחת למים, קולות משונים וכתמים
סובבים אותו.

ג'ו נעץ בסאלי מבט המום, והיא נעצה בו את אותו המבט.
"אנחנו יודעים שאתם שם! צאו מהדירה כשידיכם מונחות על העורף,
בזה הרגע!" סאלי הסתכלה סביב במבט מתוח. "הסגרת אותי?"

לפני שג'ו מצא את עצמו בבגדי אסירים, משוטט ברחוב, ובסופו של
דבר נחטף ע"י חולת ניקיון ואחיה החברותי יתר על המידה, החיים
שלו היו לא רעים כלל, למעשה היו אלה חיי מותרות, ג'ו יכל
להרשות לעצמו כל דבר ודבר, ולא חשש כלל ממה שצופן לו העתיד.

בעירום חלקי, כפות באזיקים, מעד ג'ו והתגלגל במורד הרחוב כאדם
עירום חלקית שמתגלגל במורד רחוב.
אחריו רודפים השוטרים, קוראים לו לעצור ומאיימים על גזר הדין,
אך בית המשפט מזמן פרח מזכרונו של ג'ו, בעיקר משום שככל הנראה
חווה זעזוע מוח מה"התגלגלות" הממושכת.

"אני, השופטת, וחבר המושבעים, החלטנו פה אחד על מתן העונש הבא
לג'ו משום שביצע הן פשעים כנגד המדינה, דהיינו, רשת הבנקים,
בנקלי, והן כנגד אזרח חף מפשע..."

השוטר גרג ולנטיין ג'וניור החנה את ניידת המשטרה שלו לצד דוכן
הסופגניות, שבו הוא רוכש את התענוג הרך והמתוק כל יום במהלך
העבודה, רענון קל.