|
שש (שצ), שנולד בא"י ב 1947 הוא בן מזל בתולה,
טיפוס דייקן להחריד ומאידך חובב טבע ובישול.
ששת כותב שירים וסיפורים קצרים לפעמים נוגים לפעמים
מצחיקים, לפעמים נראים כמו קורות חיים של אחרים.
המלצות מערכת: אגלי טל,אהבה ממרחקים, אהבה לאלמוג
ים,אפונה ריחנית, א-סימטריה, אוספת חרדות, אל ללא
רחמים, בעברית זה היה משעמם, בצומת, התזרח השמש
במערב, הלכת, חוף ים, חזרי למציאות, כל נדרי, לא
עוד, להאחז ברגע, מיקוד, מהוון את החיים, מגרות לב,
מה נותר לי, ספרים עם כריכה שחורה, סקיצות, על הספסל
שבגן, עוגן, עגורים, ערבה, פיצול אישיות, פרחים
שנפלו, צחיח, רוח השמש, רכסים, שחיקה, שגם, שברי
זכוכית, שחור לבן וצבעוני, תהפוכות החיים, תשליך.
בסיפורת: האוצר, טיפולים
המלצות היוצר: וודו, שלכת, כשתחזרי, רסיסי לילה, מול
הים, זמן העצים, מילים, רוצי נפשי, תשעה ירחים.
בצילומים: חלומות טוסקנה, דממת קרח, כתום, עץ פרוע,
העץ הבודד, נגן חמת החלילים.
בדיגיטל ארט: שלכת בסתיו 2.
ענה לי "עולם אינו יכול להיבנות על יין טרם נקבעו כללי מוסר
כיצד לנהוג ולהיות מוסרי."
|
"ומצוות ישיבה בסוכה מנין באה? מפלשתינה או מהקב"ה למשה במדבר
סיני?"
|
גיחך הרב בחיוך, "וממתי אפיקורס כמוך שאינו מתפלל לא בשבת ולא
בחג מעניין אותו שאלות ותשובות?"
"רבי," עניתי לו, "אילו לא היה בי הניצוץ הזה איך הייתה פורצת
ממני כל האש הזועמת?"
|
כל העיניים נסבו לאחור! הליט הרב חוביזה את הטלית על פניו כלא
מאמין ופנה בדרכו אל האיש. והלה ממשיך כאילו הוא על חוף הים
"יאללה גדיאללה!"
|
פורטוגל זו ארץ האינקוויזיציה אז כחלק מזה כנראה כייסו אותי
בחשמלית לבלם, פתאום הכיס שלי ריק!
|
סיפרו לי, שכל פעם שהיה בא , היה מביא עימו מקלע סטן או משהו
דומה, לקח לי שנים להבין למה היה בלאגן איום במקלט שמתחת
לבית בצידו האחורי, זה שימש מעין סליק זמני.
|
" האם חל שינוי ביחס שלך לדת ?"
"כן", עניתי ברצינות ובטחון, "נמאס לי מהתפילות שלכם..."דממה
ארוכה ומבט נוקב "הבנתי", אמר ולא הוספנו לדבר.
|
כעת כשהוא מביט באתרוג, חוזרות מחשבותיו אל הקורות אותו בשנים
האחרונות והוא חש טשטוש קל ומעין ערפל אפף אותו.
האתרוג נשמט מידיו...
"רימון!" הוא שומע את הצעקה של זבולון ששכב עמו בשוחת המארב.
|
אני אף פעם לא מצליח להבין איך התרנגול הזה שולט בתרנגולות
ואין לו בכלל בעיות, אני רק לקחתי פרגית נוספת מהצד וכבר הייתי
צריך לברוח למדבר מרוב הרעש.
|
ההשפלה הזו בה הובלתי למשרדו של ד"ר קולמוס בבית החולים לחולי
נפש הראל, זה משהו שייזכר בי לדיראון עולם. כפות עטוף וללא כל
יכולת לזוז.
הד"ר מביט בי, מסתובב מסביבי, אומד אותי ואני חש שהוא מנסה
לסווג אותי לאחד מטיפוסי דירקהיים שלו. אפס, נראה לי שבעת
עיונו בת
|
הרים הקיסר את המכסה ונשאר נדהם:
"מה לי אבני חן ואוצרות?" צרח בזעם "אוכל אני מבקש רק
אוכל!!!"
בזעמו הרב שלף חרבו, תפס את הנערה בצמתה הארוכה והניף אותה
מעלה לכרות ראשה.
|
זאת ועוד ישנו פתגם ערבי האומר על העץ הזה: "מן ברא ראחם ומן
ג'ווא סאחאם", יעאני מבחוץ שיש ומבפנים סירחון.
|
האידליה הזו הייתה יכולה להמשך לעד, אלא שיום
אחד, בבואו לים, ראה אנשי חוק וגדר תיל גבוהה וחדה אשר הפרידה
בינו לבין הים. האיש לא יכל לעצור בעדו וזרק עצמו על גדר התיל.
|
אותו ערב ישבנו שם הוריקן שהוא הכינוי של אורי, הצוללן
קריסטיאן שהוא דייג מג'בלייה, הוריקן הוציא מפות צהובות
מקומטות, הביט לצדדים, ואמר, "את המפות האלו קיבלתי מאבי
מארכיון הצבא הבריטי, יש כאן סימני עדות ומיפוי לקיומו של
אוצר מטבעות עותומני שהיה באוניה
|
למרות היותם כלואים היו מציצים לעולם שבחוץ, שומעים קולות של
שימחה מה שהביא להם רצון עז לצאת מהשבי ולראות את הנעשה בחוץ
וליהנות מהצחוקים הבדיחות והשירה.
|
ועונה לי מישהו עם קול סמכותי בעגה ערבית אך בעברית רהוטה; יש
לך על הגמל שלך שני צמיגים מלאים סוליות חשיש ואתה מספר לנו
סיפורים.
|
מה שאהבתי ביפן זה אהבת הטבע, האסטטיקה, כיצד הם משלבים את
עבודת האלים עם נופי הטבע, איתני הטבע והירח, השמש והכוכבים.
הם הופכים הרים כהר פיג'י או הר אוטקה לאלים רבי עוצמה אולם רק
הקיסר היה נחשב לאל חי.
|
ככה אני מוצא את עצמי בשעות הערב מנגב את השפתיים מהפלאפל
ובדיוק כשאני נכנס לרכב אני שומע שריקה מוזרה בשמיים, כבר
סיפרו לי על זה, הלב שלי מפסיק לפעום לרגע, אני לא יודע מה
לעשות לעצור ולהסתתר או לרוץ הביתה,
|
ברגעים אלו, תוך שאני נע לאגף המערבי ומביט לקניון העמוק שבין
שני ההרים, התחלתי להבין את המושגים מספריו האהובים של אליסטר
מקלין.
|
הכי בידור זה לחכות לו בערב עם פרצוף תשעה באב ולאמור לו "יש
לך בעיה", הוא מיד מאדים ומלבין ומביט בך בתמיהה, ואז לענות לו
"לא עשו לך טוב את הביוב" (מבטאים הביופ). "אז מה עושים" הוא
ישאל בדאגה ואז מפרטים לו ומגלגלים חשבון כמה זה יעלה לו,
|
"מה זאת אומרת אנחנו יודעים?"
" אי אפשר לדבר על זה בטלפון"
"מה זאת אומרת אי אפשר? אנחנו מדברים על אישתי"
" אישתך נחטפה!".
|
"טטי, אולי תזמין אותי לאיזה דרינק?" נצמדה אליו איזו בחורה
צעירה
חייך וענה באינסטקטיביות " אם את שותה איתי אני שותה אותך"
" גדול, קול גזעי אתה טטי, תזמין אותי לדרינק ונראה"
|
ואז כאב חד פילח את גופי אולגה אחזה בי שלא אזוז ואירנייה
העניקה לי עיסוי רקמות פנימי, לא צריך לפרט אני בטוח שהבנתם.
|
לרגע חשבתי להסתתר תחת טנק..הכאבים החלו להדהד לי בגוף, כל
הלמות הלב גורמות לכאב חד. זחלתי לעבר החובשים, ידיים אחזו בי
לזחל"ם הנפגעים, חלק מהחיילים שם אני חושב היו כבר...מתים.
|
ככל שמתקרב היום הזה, אתה מקשיב לקולות ולכתבות, בטח בעיתון
של שבת וערב חג יפרשנו ויבחשו, אם יש לך גם תתבונן בתמונות או
תנבור בזיכרונות.
|
"דודה מזל, אני יכול לשחק עם ירוחם באבני פלא?", שאלתי בתמימות
האופיינית לי.
|
בלבה " אולי, אם היונה תתאהב ביון תשוב אלי אהבתי".
ואולם לא! היון מביא כל יום יונה חדשה ובסיומו של מעשה האהבים
מסלק אותה בנונשלנטיות מכאיבה
|
רק דבר אחד: אם הרתמה לא יושבת לך טוב ייתכנו אחד מתוך שלושה
אירועים או שלושתם יחד:
שתצא זמנית מועד ההורים
שהכתפיים יכאבו
שתיפול כמו שק
|
, הבנתי מיד על פי ריבוי הצרעות כי נעקצה, רצתי אליה
ובאינסטקטיביות הפשלתי את מכנסיה ותחתוניה, מאתר את מקום
העקיצה בישבנה, מתעלם מהצרחות והאגרופים שהיא מכה בי בחוזקה,
|
"אתה רוצה להיות בוקסיור," אמרה בביקורת נוקשה. "את לא מבינה,"
עניתי.
אבל אימא שלי הבינה ועוד איך.
|
זה היה אלזרקי על הקו הוא זיהה אותו לפי הקול. אלזרקי היה זה
שממנו נגנב הרכב, זה שאיים עליו. הוא תיאר לו מה קורה לאישתו
והבטיח לו שיקבל אותה ארוזה במזוודה.
|
לא תמיד היית ירושלים ככה, מלאת שנאה ופחד, פעם היא הייתה מלאת
שנאה עם פחד...
|
כעת נופלת הפצצה. "הוא נמצא אצלנו כבר שנתיים במצב הזה. איננו
חושבים שיש סיכוי כלשהו שיצא מההליך הזה, כל המערכות קרסו, הוא
צמח לכל דבר."
|
מהמקום בו אני עומד כעת, אני מעיף מבט למעלה בלהקה
וחושב - אולי, רק אולי אני עגור, אלא שלא נודד בכלל.
|
הגויים הושיטו ידיים והחלו לזלול תוך שהם מביטים ביהודים
הרעבים . הביטו חמשת היהודים זה אל זה, מישה אל גריק וגריק אל
יוסף ויוסף אל פייבל וכולם יחד אל שמול. הרעב לא הותיר ספק
|
מאז אני יודע, מי שקולה בטלפון חושני סופה שתהה אכזבה. מכוערת
כמו המאהל המפורק.
|
בהחלטה של רגע הניפה את חרבה על המחסום ופערה בו פתח. מבעד
לפתח משכה את האיש לתוך האולם. מהמעיין דלתה מים לתוך דלי קטן
והתיזה על פניו, משהחל לגלות סימני חיים הגישה לו מים לשתיה.
|
" מי זה מנהל האירוע שאלתי"
" אני "ענה לי באדיבות בחור עם עניבה
" אין לנו לחם בשולחן" אני אומר לו
" המלצרית מיד תביא לכם" הוא עונה
" בחור", אני אומר לו " תביט למרחב- אתה רואה מלצרית? אני כבר
מעל חצי שעה לא ראיתי מלצרית"
|
כאילו כשאני חושב על זה כעת אם אתה אשכנזי ואכלת אורז בפסח
בבוא יומך כשתגיע למעלה יתפוס אותך האל ויאמר לך אהה אכלת אורז
בפסח ואתה אשכנזי, קדימה לגיהינום.
|
קצין הקשר לקח את התשבץ ממני והלך לקרון של הכ"ס, למי שלא מבין
אלו המפענחות. לפי החוק אסור לו להיכנס לשם זה מחוץ לתחום. אני
לא חושב שהוא פענח שם משהו, כי מישהי יצאה משם עם בגדים סתורים
וקיטבג על הגב. ככה סתם בדיוק הגיעה השעה לרגילה שלה.
|
" אתה שכנעת את נמרוד לחתום קבע ביחידה הארורה הזאת, לא די
שהיה נעלם תקופות רבות כעת מישהו דפק לו כדור ואתם לוקחים לו
את המחשב! "
|
שוב הלכתי אל סולי, הוא היה על מזוודות, "סולי" אני אומר לו
"ברקי נמצא כאן אצל אימא שלי". שוב הוא אומר לי "אני נוסע
לריבקי". "אבל ריבקי מתה", אני אומר לו "הם רצחו אותה".
|
אני חושב שהצצתי להם, מה יש להפסיד הרי ממילא אני הבא בתור,
הבחורה שכבה שם פשוקה ובכלל לא גילתה סימני התנגדות לרוצח שתקע
בה אתם יודעים את מה.
עכשיו זה רציני, אמרתי לעצמי וברחתי משם צפונה.
בדיוק במקום בו הצוקים מסתיימים וחוף לבן וצחיח נגלה לעיניי
ובקצהו ש
|
תעזבו אותי ממצב הכוכבים והמפות, לא מעניין אותי איפה נפטון
ואורנוס ואיזה ירח יש לי, אני כבר מכיר את עצמי יותר ממה שהם
מתארים, מה שמעניין אותי הוא ששעון החול זורם, אי אפשר לעצור
אותו, אולי לשבור אותו ודי
|
בסוף הקיץ הימים הולכים ומתקצרים, בשדות פורחים כבר החצבים,
עמודים לבנים ירוקים זקופים חגיגיים כאלו, כאומרים הנה הסתיו
כבר כאן.
תרצה, תוכל לראות דרך עמודים אלו את השעה לפי הצל.
|
עמד הרב וספר ותוך שהוא מביט בציפורה, "תשע מנות כמספר כוכבי
הלכת בשמים."
"לא רבי," ענתה ציפורה, "כמספר ירחי לידה."
|
מת לי היום
רק לקחתי
חצי ג'וינט
או יותר
|
עמד הנחליאלי בפוזת איום
טלטל זנבו ונשא נאום -
אדמה זו אדמתי
והשטח רק שלי.
|
ואל תחשבי יקירתי
שהמרחק מרחיק
חוקי הפיזיקה או גיאוגרפיה
אינם פועלים
|
איש אוהב אדמה אתה
הכל עניין של רצון
ועשר אצבעות.
|
האשליות שלך
לא יפתחו לך שער
לעולם קסום
הכל זה כאן עכשיו
|
רק דבר אחד לא לקחתי בחשבון
שדלי לא מתאים לבתולה בכלל
|
לפעמים דומה,
את העקרב
ואני האש מסביבך
|
והיא בחרה לעצמה
את נסיך חלומותיה
לאותה העת המתאימה
לא במכוון אבל בהחלטיות
היא החזירה את הקלף לשולחן
|
אתה נושא עוון ופשע
יושב לך על כס מלכות בשמים
אינך מאזין לתפילת עמך
|
אין בי סימנים כחולים
רק מרגיש כך מבפנים
|
תהיתי מה גיל הישישה שנפטרה?
ואיך משליכים ספרים לרחוב?
|
היכול אדם לחיות ללא אור?
כמו אפשר לחיות ללא אהבה.
|
אנחנו מתפלשים
בעפר,
מחר הוא יהיה הבוץ
שיוטח בפנינו.
|
שִׁלְטֵי חוּצוֹת מַבְטִיחִים לְךָ
מַתָּנוֹת וְחַיִּים זוֹהֲרִים
אַךְ מַשָּא הַחַיִּים מַכְרִיעַ.
|
פַּעַם חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה שֵׁם שֶׁל אֵלָה.
אֲבָל הִתְבַּדֵּיתִי זֶה רַק רֶמֶז לִפְרִיחַת הָאָבִיב.
לֹא הָיָה לִי אָבִיב
וְלֹא הָיְתָה לִי פְּרִיחָה.
|
גם זרעתי מילים
שלא הצמיחו ניצנים.
|
את נותרת עם האורז הלבן
ואני עם האבנים
|
תפילות לא מתגשמות
והבטחות הופכות
אבק כוכבים.
|
אספתי לך אגלי טל
במקום הדמעות שיבשו
|
החצי שלי רוצה
את החצי שלך,
|
רק את נותנת בי
מבט של דג.
|
מבטי עיניים,
מגע ידיים,
לחשושים באוזניים,
רפרוף קל על שדיים,
נשיקת שפתיים
|
אהבה היא פרח
שלא מאריך ימים.
יפה בתפארתו
נכמש בסופו.
|
תחת עץ הקיקיון, יושב ימים,
מרסק אבני מרה ירוקות.
יבשו כבר תעלות הדמעות,
הפכו לנטיפים וזקיפים יבשים.
|
תחושות אצבעותייך על גופי
אינן מרפות ממוחי
|
תמיד אזכור את משק
כנפי אווזי הבר,
את מראך הנהדר
|
אני מתיר לך
נדרים של אהבה שנדרת לי
לעולמים.
|
היו ימים
ניסיתי לצחוק
היו שבא לי לבכות
כעסתי, זעמתי
לא סלחתי.
|
אוספת חרדות
נלחמת עם הרוח
|
ומילים שנאמרו
הגירו דמעות
שליש.
|
מה שהתחיל בתרועה
נמוג כשבר ענן
לאחר סופה
של חדוות יצרים
|
החורף לא יביא בשורה
האביב לא יציג פריחה
הקיץ לא הביא תקוה.
|
החזן קורע
"אל מלא רחמים שוכן במרומים"
ודמעה לא רצונית זולגת
|
עד מתי? אני שואל, אבנים
עד מתי כותל מערבי
וקודש קודשים
תהיו כחרשים.
|
אין שם מילים,
אין שם שתיקות,
יש אוסף הרמוני,
של רגשות ותנועות.
|
אסופת המילים שהגשת לי
כמו נתת לי גופך
|
שעה שאתה יודע
שנתח ממך לא יהיה עוד
|
לי אין לי שמים,
גם לא כוכבים.
רק תקרה מתקלפת
סורגים ומיטה.
|
כל יום מלקט
גרגרים קטנים
שאת מותירה
בשבילים בם
|
בא לי לכתוב שיר שיגיר לי דמעות
כאלו שיכולות להצמיח פריחה באדמת הלס של המדבר
|
אצל אבו אלהיג'א במסעדה
לא שואלים מה אתה רוצה לאכול
אצל אבו אלהיג'א בבית בעין חוד
מגישים לך את כל התפריט
|
אהבה אינה נחל שוצף וגועש
ובכלל לא מתאימה
לתיאורי הטבע שלי.
|
המים ישטפו ארמונות החול
כאילו לא היו.
|
תמיד ראית כך
רק אנחנו לא ראינו.
|
ושוקולד בטעם נשיקה איטלקית.
|
אם האהבה כנהר שוצף
דע כי ממתינים לך
מפלים בהמשך הדרך,
|
ובהיות נפשנו עלצה
שיכורי יין הגפן והפרי
נשב לנוח בצל האילנות
נבחן את הקמרונות
|
ביום בו לא אוכל
להתכופף להרים אבן
בשדה.
|
וסחבק בסבבה מגלגל עיניים
חם כשמקפצים לך פזז או שניים
כולן שאפות שבא לבכות
|
אשליות של חיים
על דרכים לא סלולות
מסלול מכשולים
ואני שעברתי שם
|
אילו הייתי אריה,
היית הולכת בעקבותיי
|
אדמה אינה אש שתכבה
מים שיתאדו
או אויר
אדמה אוהבת לנצח
|
זה הזמן לאהבה
ואין מחסומים או חומה
שהקרניים לא ינפצו.
|
בפנים אתה רגיש
כמו ילד הנאחז
בסינור של אמא.
|
ונוס העניקה לך
את כל היופי שאפשר,
גוף של אלילה.
אל תאכזבי אותה
|
לחופש נולדת ללא כבלים ואיסורים
כעת את רק בוררת לך את המילים.
|
בסופות חמה
וירח שחור,
גלי חום
|
בשירה באת אליי
יפה כאפרודיטה,
כנצנוץ כוכב
הארת לי הדרך.
|
מה שאביא לך,
מושיטה יד ודוחה.
|
אילו הים היה גווע
וסערות אין
איך היה נראה העולם?
|
בצומת בו נפרדנו
זלגה לי דמעה,
עוד טרם פג טעמך
רציתי שוב לפגוש מבטך
|
אפילו גשמי הזעף
לא ימלאו לי
את האקוויפר
שהתרוקן מאהבה.
|
ואז כבועת סבון צבעונית
את נעלמת כספינת חלל בדיונית
מותירה אוסף שברי חלומות
|
כה בשלה את,
שמימית
מניפותייך נישאות
מלטפות
|
אוספת את חוטי העצב שלי
טווה מהן פקעת מסביבי
|
הים לוחך בך גלים
אדוות לבנות שוצפות
|
מה את מתנהגת כאן
כמו קזוארינה דקיקה
מתנשאת כאילו את
אלה אמיתית
|
עד כמה תנסה,
לעצור את צעדי הזמן?
|
בהינף מכחול אצייר,
פרח עם עלי כותרת.
בשני הינפים ,
אגרטל מקומר.
|
הדייגים האלה, את אומרת
אין להם מושג במקלדת
|
רק אני,עומד לבד,תוהה על דרכי.
|
כמה שתתן לה עוד
היא רוצה.
|
דברי אלי
זה כואב כשאת שותקת
אני שומע רק נשימות
כל כך רציתי לשמוע צלילים.
|
וטנק המג"ד
שרוף ללא צריח
שועטים לתוך תאי הזיכרון
עד אחרית הימים.
|
סירפדים לא צורבים
במקום בו אין כבר רגש.
|
היכן שנגמר הים
ומתחילים הצדפים,
היכן שנגמרים הכבישים
ומתחילים החולות,
|
הפרחים האלו כבר לא יפרחו.
כל כך הרבה כוכבים מתים בשמים
|
תוגת המילים שאמרת
כמרכבות אש על עננים אפורים
|
הגלים רוצים לגעת
והים עוצר בעדם,
תנו ללבבות להשאר
תנו לאהבה לפרוח.
|
בלגונה נסתרת מוקפת חלום
מונחת צדפה עוטה בדר
|
יין לבן ובשר סרטנים
מול הים מביטים בכוכבים
לא מבטי עיניים
לא מילים.
|
השנים חולפות
כשתביני ותרצי
כבר יהיה מאוחר,
|
מוזר לראות
איך צמח רע
נאחז באדמה,
זו שלא הצליחה לשמור
על מקומה,
|
הניפי דגלך,
ואתחמק לחדרך
אחלוק יצועך,
|
כשחזרתי העצים
דמעו איתי
לאור נצנוץ פנס בודד
|
אילו רציתי
לאסוף לך שיבולים
לעיטורי ביכורים
הייתי מקדים
לקציר
|
בלילות שחורים שולחת,
אלמנה שחורה ארסית,
טווה קורים סביב גופי,
משתקת תאוותי.
|
ונוס מתרחקת
אך לא מתקררת
היא כבר לוהטת
לקראת מאדים.
|
מה כבר חשוב
קיר אבנים
עם שמות
|
אין כבר נקודת משען
להזיז את העולם
לשנות.
|
כְּבָר חָלְפוּ חֲמִישִּׁים שָׁנָה
כְּמוֹ הָיָה זֶה אֶתְמוֹל.
הַזִּיכָּרוֹן
בֵּין הזחל"מ שֶׁהִתְפּוֹצֵץ לְצֹמֶת
|
זוגות שקרנים הולכים יד ביד,
בטיילת לשפת הים.
הוא בוחן יעדים
היא נאחזת בו.
|
החיים בלי אהבה
כמו צמח במדבר
בלי מים.
|
זיכרונות הימים שהיית לי
נושרים כפרחים אדומים
מעץ שלא יכול היה
לשאת את פרי אהבתו.
|
זיק אבד לך בעיניים
כבר אין ניצוץ.
זה לא אותו מבט
גם לא חיוך.
|
היום כשישבתי לי בסלון
התרומם לו פתאום
תום.
|
אוסף שיבולים לאלומות
אוגד ימים לשבועות
|
ריסקתי את השעון
גרסתי גם לוח השנה
אולי זה בכלל לא עניין
של מרחק וזמן.
|
חבלי זמן נפרמים
כחוטים דקים
מחוברים, מתפרקים,
|
מי שמך אלוה או שטן
לשתול שאת בפעוט קטן.
|
שבע שנים עוד מעט יחלפו
והסיב יתרופף
יתנתק
ואמות.
|
חיינו חולפים על פני הזמן
והוא נאחז בנו יד ביד
|
וקרני פז זהב
ירצדו על גופך
|
נפי החול
מבגדייך הסתורים
עת שכבנו בין הגבעות,
|
חיבקת אותי בתשוקה
כאילו היינו אדם וחווה
אדם וחווה
וחטא מתוק של אהבה.
|
מאחדים הכנתי כלים נאים
מאחרים חרבות וכידונים.
|
ואת שם רחוקה
לא מושיטה לי
יד
|
יבש החציר ואין ציץ
חלפו ימי הגדיש
רק המגל
והקוצר.
|
לפעמים אני חותך
את האצבעות
|
מה לך חרפושית למזל
נתת לו ליפול משני ידייך
שאחזו בו בחום.
|
האדמה בוץ,
עד לאן נשקע
ואין כבר אחיזה,
|
מנסה לרוץ נגד מחוגי השעון,
לשחות נגד הזרם בנהר,
|
ציפורים מענגות
נדדו לדרכן.
|
תגידי לי ילדה
מה את רוצה
כי לי גם נוח
עם אהבה קרה.
|
הגיע הזמן מחדש להתחיל
אל תעמדי לי כמו דחליל
אין לי מאהבות אחרות,
ממך נותרו זיכרונות.
|
ירח לילית וראש דרקון
שמש וארץ מצליב לאסון,
קור מפזר מרחיק הקטבים
לבה רותחת ואש מבפנים
|
ירח לילית וראש דרקון
שמש וארץ מצליב לאסון,
קור מפזר מרחיק הקטבים
לבה רותחת ואש מבפנים
|
יהודים שנרצחו
רק משום שהם יהודים
בעולם שאין לו אלוהים.
|
השמש שצרבה בך
הותירה סימני כתפיות שלא השלת.
|
יש כל כך הרבה סימנים
ראיתי את המפה
סבך מכשולים
עגלות, דובים וסרטנים.
|
הכוכבים בשמים מאירים נתיבים
יש האומרים גורלות קובעים.
ואני על הקרקע אבדה לי דרכי
אין מי שתאיר לי לילות חשוכים.
|
הכינו את הפתילות, הכינו השמן
יושב בסתר עליון יביא ניסים.
|
המילים שלי כלונסאות
ושלך פטיש אוויר.
|
והיה אם למשפט אעמוד
בקוריה מול נרות שחורים
אעטוף גופי בתכריכים
מוכן להשיב את נפשי לאלוהים
|
עמודי חצב יבשו לאיטם,
רק אדניות פורחות
ועלוות העצים ירוקה
כמו לא היה סתיו.
|
אבל אחרי היחד בא הלבד
הטעם הטוב הולך ונמוג
כמו השיא שחלף
|
עת תחלוף סופת האבק
ונסיר החול משערך
נביט האחד לתוך העין
נגע יד ביד או בשד.
|
כשתחזרי ,
לא תמצאי אותי
אולי השם והכינוי יהיה זהה
אבל האיש מאחוריו יהיה שונה.
|
איך נגדעו חלומות
והם רק נרקמים.
|
לו רק שמעתי
את לחישות הסוסים
את קריאת העורבים
וקולות ינשופים.
|
מהדקת גופך כמגנט אל קוטב
תשוקתך נוגעת מבעד לבד
|
לילה רוכס
אור אחרון
בין ים לשמים
|
לעולם אינך יודע
לאן נושבת הרוח
לפעמים אני תולה
פעמונים שיצלצלו
והם לא זזים
לא זזים.
|
נשמיע שאגות של אריות
ואת תהיי הלביאה
אביא אותך רחוק רחוק
מקום שלא היית בו מעולם.
|
התה המתוק שאת מגישה
לא מסתיר את טעם הלענה
|
מים ואבן חד הם
ולב מאובן
נוצר.
|
מה את מגישה לי
שפתיים קפוצות
לנשיקה?
|
מאי אומרים לי
הוא שם של אלה
ואת היית האלה שלי
ונותרתי רק עם השאלה
|
מילים שיוותרו לדורות
נכסי הרוח.
|
מצאתי דפים ורודים
שכתבת,
מקומטים כפרח הלוטם
ריחניים.
|
חבצלת פושטת שמלתה,
לבנה כביום כלולותיה
|
מחוג מראה צפון
רוצה הכל לשכוח
ירד כבר המחסום
מרגיש כעת כבר נוח
|
לפעמים אני שונא אותך
לפעמים אני מתגעגע
לפעמים אני בוכה
שתינוקות מתקנאים בי.
|
ממול זוגות אוהבים
ולהקת סרדינים מוכספים
משתוקקים
|
ריח של טליתות
משי שזור בכחול ולבן
מצהיב.
|
יש אש אדומה
ויש אש כחולה
וגפרור שנשרף עד כלות,
זו אהבה או רק כוויה בקצות אצבעות?
|
מילים מילים מילים מילים,
למי אני בכלל כותב אותן אלוהים?
|
בבוקר קמת
הכנסת הדברים
לכביסה, הלבנת
יבשת וגיהצת.
|
ושום שורה
לא נתנה לי סיפוק
כמו האהבה.
|
פעם ראיתי סרט מפחיד
שמו היה FOG
|
על חלון של מכונית
מציירת לבבות
לרקיע השביעי
שולחת חלומות.
|
העץ תחתיו הענקת לי
אהבת אמת ראשונה
בוכה בדמעות שרף.
|
האדמה צמאה למים כעקרב
ואני צמא לאהבה כמדבר.
|
כמו חיים.
והרוח כמו שירה,
ואת לימדת אותי שירה מהי
|
החיים חולפים
כעננים מארצות רחוקות
בתנועה, הולכים וכלים
מתקיימים ומתחזקים
ככל שהזמן חולף.
|
כאדמה צמאה לגשם
כך אני לאהבה.
|
רְאִי תַּמּוּ הַגְּשָׁמִים
הַדְּרָכִים פְּתוּחוֹת לְפָנַיִךְ
הַנִּצָּנִים נִרְאוּ בָּאָרֶץ
וְקוֹל הַתּוֹר נִשְׁמַע
|
לפעמים נדמה החושך
כובש את היום
הכוחות כלים
אך לא לעד,
|
הנה אמנית המוות
שולחת לך נבגיה
ואת א זנונית יהודה
פינית מבאישה
|
על מזבח סלע אם
אניח צלמיתך
למנחת האל
לא אוכל שוב אל הדביר
|
רק צליל קסום
ישחרר לב חסום.
מיתר לי נקרע,
נופץ הכינור,
|
פריחת הדרים מחליפה
תפוזים שנפלו באין קוטף
השדות הירוקים
עוטים חוחים קוצים
|
הלב בי צורח
העין דומעת
שומע
אל מלא רחמים
|
יש והאהבה אינה פורחת,
המתן לה כפקעת רקפת.
|
מסלולים מצטלבים
צל מחשיך עולם
נטשה השמש את הארץ
אור הופך אין
|
קחוונים מלאו שדות
והחרצית תזהיב שבילים
אל לב אוהב.
|
לא עוד תקיעה,
תחבר בי את השברים.
נעלתי דלתותיי בפניך
כי אין בך רחמים.
|
אבל, מה שהיה היה,
ואי אפשר למחוק,
גם לא לנקות
את המצפון.
|
כל רצוני באותה השניה
הוא לרדת לערוץ המלהיב
שם בין הקפלים
ארווה צימאוני
|
אני כבר בן שישים
מה לי ולאהבות
בסגנון נעורים
|
אנחנו כמו חורף במפגש עם אביב
למה נחנוט פרי אהבתנו.
|
הַקְשִׁיבִי לָרוּחַ שֶׁאֵינָהּ נוֹשֶׁבֶת
הַאֲזִינִי לְרַחַשׁ הָאֶבֶן הַמִּתְפּוֹרֶרֶת
הָלַכְתִּי עַל אֵשׁ שֶׁאֵינָהּ יוֹקֶדֶת
רַקָּ הָאַהֲבָה בִּי ש-וֹרֶפֶת.
|
הקשיבי לרוח שאינה נושבת
האזיני לרחש האבן המתפוררת
|
אני שומע את קולה
והיא מתקרבת
בתוכי כבר
מתכרבלת
|
מי ילטף את רימונייך
ואני איני עמך עוד.
|
עת להט החמה
קציר חיטים,
בדד עמדת בשדות
שלא הצמיחו תבואה.
|
האם כתבת לי פעם שיר אהבה?
|
משברי ים גועשים
גרפו ומחקו היותנו שם,
צמיג שחור מיושן
|
אומרים מחר יהיה יום חדש
השמש תאיר לך פנים
אני אין לי ציפיות
בוודאי לא
מאלוהים
|
מהמילים שלי אני מפחד
אלו המושכות אותך אלי
או למילים שלי
לא אלי
|
קיץ סופר את ימיו
מבשיל אשכולותייך
מתיקותם, סוכר.
|
פעם בשנה
אני פותח את הספרים
עם הכריכה השחורה
בהם רשומים שמות החללים.
|
סתיו
משתהה
אין עננים
קיץ חלף
בין העתים
|
מַבָּט
נָעוּץ בִּי
כִּסְנוֹקֶרֶת
|
כשפרמתי את תלתן הכפתורים
נגלה לפני טופח סמוק
אלה ארצישראלית שלי
|
מָהֵן חַיָּיו שֶׁל אָדָם
אִם לֹא כְּעוֹנוֹת הַשָּׁנָה
סְתַו חַיָּיו
הַצְּמִיחָה
|
באין מים יבש הנחל
חדלה האהבה
חדל האדם.
|
מָהֵן חַיָּיו שֶׁל אָדָם
אִם לֹא כְּעוֹנוֹת הַשָּׁנָה
|
עורבי לילה מנקרים בראשי
מנסים לדלות סודות
הכול סגור חתום ונעול
והם נועצים בי ציפורניים
|
הפינה הזו עם הספסל הירוק,
שם בקטע הנסתר של הגן
|
שעון מתקתק לא עוצר
דקה, שעה, יום, עוד ירח
סופר צעדים, מעבר את הזמן
|
דפים עפים ברוח
כמו עלים שהצהיבו,
לא עמד לזכותם
מרתף הזמן.
|
כי כל התענוגות
לא עומדים כנגד
סבלה של אהבה
שהתאבנה.
|
תמיד ראיתי דמותך בעננים
מוקפת דמויות מיתולוגיות
חצאי אדם חיה ואלוה
מוגנת על ידי לוחמים.
|
ויפרוק המדבר מפיץ מילים כזרעיו
וסביבו חולות הגולשים
אל ערוצי נחלים יבשים
אשר ביתרו את האדמה ואת לבי
|
פֵּירוּרֵי הַלֶּחֶם הַיְּבֵשִׁים שֶׁשָּׁמַרְתִּי -
נִגְמְרוּ.
גַּם הַצְּבָעִים.
|
תשוקות שלא מומשו
החלטות שלא גובשו
דום
אין צעד
|
אני לא יודע מי אני.
מנין באתי,
ובעיקר לאן אני הולך.
מי האיש שבתוכי ?
|
על האבן הקרה
נותרו זרים
וסימני דמעות.
|
עצי התפוזים,
כבר עומדים ערומים.
אין כבר ריח פרחים.
|
פרפרי לילה נאספים,
מפזרים אבקני
קשקשיהם הצבעוניים
|
אלוהים
שיחקת לי אותה בגדול
|
יֵשׁ לִי רַק בַּקָּשָׁה אַחַת אַחֲרוֹנָה,
אוּלַי צַוָּאָה
|
כשהגשתי לך
את הזוג המחובר
אמרת זה מיוחד
ופרקת.
|
לא חזרתי
עם פרח ביד
גם לא מסר
אליך נועד.
|
צווחת שחף כספי,
טובה עלי אלף מונים
מקולו של שכווי.
|
כַּמָּה כָּבֵד לִי הַיָּם
וְכַמָּה נָעִים הֶעָפָר
עוֹלַם מְקַדֵּשׁ אֲדָמָה עַל אָדָם
קוֹל חֲצוֹצְרוֹת מֵרִיעַ
|
בקופסת התבלינים הישנה
מונחות מזכרות של חיים
דולפין כחול וריחני
|
כמו חוט של זעפרן
המוסיף את הטעם
|
היו לי ימים של תיקווה
שתושיטי לי יד בביטחה
היו לי ימים שאמרת
שאהבת אותי וחשקת.
|
תלמים נחרשו בך בקיץ
קוצים סימנו לי גבולות
|
עולם מקדש אדמה על אדם
קול חצוצרות מריע
ואני הזבח.
|
אהבתי אלייך
אינה ניצני עץ
בלבלוב פריחתם.
|
טיפות נקוות על החול
עת רוחות מלח מתפרצות
צורבות את עיניי.
|
יש לי חפיסה של את יודעת
לא שהשתמשתי אבל
כדאי שיהיה לרגע של מזל
|
שמלת הפרחים שלבשת
מתנופפת ברוח מדבר
בא תרקוד על מרבדים
האביב מעורר לחיים
|
המילים נמצאות אי שם
בפנים
רק לא יוצאות לאור.
|
רכסים מכוסי טרשים
הפרידו בינינו.
שכבות של סלע
היה צריך לחצוב.
|
בנוף בתה של סירה קוצנית,
קידה שעירה, לוטם ולענה.
אני עומד על הצוק ומשקיף
על בבואתך נושקת לגלי ים.
|
קווצותי עטו רסיסי לילה
ודודי כולו ערגה
|
אֲנִי הַטָּעוּת הֲכִי גְּדוֹלָה שֶׁל הַחַיִּים שֶׁלִּי
אֲבָל אֲנִי לֹא מַצְלִיחַ לְתַקֵּן אוֹתָם
|
כאשר הקומקומון נפל,
והוא נשבר לכמה חלקים,
ישבתי בסתר שעות והדבקתי אותם.
|
וכשאת מתרגזת
את מפזרת
ואחר כך ברוך
מלקטת.
|
נוטל שברי חרסים
כאוסף את השברים חיי
|
אוספת שיבולים
מאגדת,
ואז מטיחה אותם לאדמה
|
ואת שאמרת
כי בגרת
שולטת בגלים
סערת.
|
עורג אני לחוש
אצבעותייך מכבות לי
את האור האחרון בעיניים.
|
רק קורי המשי
שנטוו מחזיקים.
|
האליטה בשלטון
והעם ממשיך לרטון
הרש עוד מתרושש
ממוצע כבר התבייש
|
לו יכולתי
להסיט שיערה
לקלף את המוץ
ללטף פלומתה
|
קיץ נותן בי אותותיו
שרפת אותי
זה ברור.
|
עברתי את מישורי הרוח
צוק הר חלק עמד בדרכי
שוב נחסמו לי נתיבי חיי
|
שומע שירים וחושב
ידעו להתאים לי מילים.
|
הכסילים היינו בעיניך שתולים בביתנו על כסיות משי?
|
ירח עומד יום ולילה ברקיע כפוקח עין
ואין בו אלא אדמה חרבה.
לירח אין מענה לעובדי הכוכבים,
|
אדון עולם הנה בני ישמעאל
מתפללים בצריח, מעל חרבות מקדשך.
אבד כס מלכותך לעולם ועד.
|
אין משפט וצדק? מלאה הארץ רשעים,
מדון וכוחות החשכה לא כלים.
|
אי משפט הצדק?
מי ישלם לרשעים
ומי יכרה להם בור
מי ייסרם?
|
תבל בראת ונתת לגויים,
על מקום קודשך ניצב מסגד לשונאי עמך
|
אהבה שפרצה
כשלהבת בשדה קוצים
|
כיצד יאחז אדם
בתקווה?
והריק,
משתלט על המחשבה.
|
יש ימים ששלוה בי מופרת
בימים שהתשוקה מתעוררת
בלילות אני חולם חלומות
רואה אותך ומתכנן תוכניות
|
על עלים יבשים של שלכת,
כותב לך מילים מהלב
|
למדתי כבר לאהוב
אותך
מוות
|
לא הייתה לי כוונה לקטוף
ובכלל מה את מבינה באהבה?
כי את נתת לי אהבה
שאין לה תיאור בספרים.
|
התעברת בתוכי זמן רב
כעת יש לי הרעלת דם
שמחה כבר לא תהיה
כאן.
|
וכששמש שוקעת
שקיעה אדומה
מעטרת רקיע
|
לא אבוא שערייך ירושלים
בנעלי בד וקרעים.
לא אשרוט ידי
בבכי מרורים באבנים.
|
מְקוֹם הַמִשְׁפָּט הוּא מָקוֹם הַרֶשַׁע
מִתּוֹכֵךְ יָצְאָה ש-ִנְאַת חִנָּם
|
חָשַׁבְתִּי הַש-ַק מָלֵא בִּפְלָדָה
אַךְ הַמַכָּה הַזֹאת כָּאֲבָה
|
ימים חולפים
אין שינוי
שקיעה
הופר השקט
|
בשדות הפרגים האחרונים
זועקים באדום למים חיים
לו צמחו על אהבה
היו פורחים כל השנה.
|
אפשר היה לחתוך את האוויר
לשמוע את עלי הכותרת נסגרים
|
סף המדבר המוריק
יבש בבצורת,
עוטה גלימת תכריכים
|
אין גבר בחייך.
ואין מי יגע בשדייך
|
הכל כאן יבש
חם ולוהט
נותר לי
צוף הרדוף.
|
בחלומי ראיתי תמשיח
מבעד לשדרת עמודים
|
עטפי אותי
כמו צל הרים על עמק
|
מה שפרח בקיץ
נבל בסתיו
קפא בחורף.
|
ריבונו של עולם,
עומד אני לפניך
על הצוק מול הים
משליך אמונתי למצולות
|
שוב הריעו קולות השופר
פיתחו שערי שמים
שנה חדשה.
|
אתה מצלם טוב מאוד
אבל נשארת בן אדם
בן אדם שלא מתנשא כאילו כל האחרים פשפשים.
|
תכניסי לך טוב טוב שההפסד הוא שלו ושלהם, אל תבקשי על נפשך
מהם, סיימת להתחנן. את עשית את שלך. כעת תני להם ולו לנבור
בנשמה שלהם בלילות.
|
כפוטיה באת אלי חרש ושערך היפה
שערות שולמית, לשון האפעה דברייך
|
הידיים שלי כל הזמן נוברות באדמה
בכלל לא מעניין אותי אם יש עקרבים
או אפילו שברי זכוכית, הרי גם שורשים
של ידיד החולות יכולים לפצוע.
|
רק פעם בשנה הוא עובר כאן הקטר הזה ואז הוא צופר את צפירת
האימה הזו ותמיד באותו היום ובאותה השעה. בעת הצפירה הזו אני
נעמד דום כמו כולם, הדמעות זולגות מעיני מאליהן
|
הטוב זעק לשמים ואלו האפירו מרוב צער והעלו עבים אפורים כבדים
וככל שהשמים בכו גדלו הצמחים הרעים.
|
אולם כאשר עומדים ומתבוננים מגלים עולמות נסתרים משהו, שבהליכה
שגרתית סתמית לעולם לא תבחין.
|
די לי מלינוק רעלך, הלכת,
מדוע זה שבת?, לא מצאת
איש תחתי, אל תשילי המפרש
מתורן ספינתי הפליגי לך,
אל תשובי עוד
|
אתה רק צריך לבחור את הנתיב שלך, או לדעת שלא ניתן לגעת
בכוכבים אם זו הדרך בה בחרת.
|
אני זוכר את כל המילים שלך
אני מתחבט בהן, מערבל אותן
פורס אותן, קורא ושוב אוסף.
|
אולם השכנה האוזבקית פתחה עלי פה, איך העזנו לנער את השטיח
מהמרפסת כך שהצעקה שלי נחנקה יחד עם התריס
|
אנשים משתגעים כי פתאום נהיה להם טוב. הקו הישר הופך לזיגזג
בצורת שן משור עם שיפוע כלפי מעלה. כל יום נקבע שיא חדש.
|
אולי הסוד הוא במוטיבציה, אם אין לך סיבה לדיאטה אתה מנחם את
עצמך באוכל, אוכל תמיד יכול לפתור בעיות. כשאתה כועס, המצאי
במקרר יכול להרגיע.
|
בין ביאליק וטשרנחובסקי
כתובת על הקיר
"אנשים אנוכיים בקופסאות"
|
בגלל שחיברתי לבד את הלוסטרה החדשה בגזוסטרה שבחוץ על יד
הסלון ועכשיו צריך לקרוא לחשמלאי שיבוא מהר על המוטוצייק שלו
|
נחל חייב לזרום
אסור למים לעמוד!
הנחל שלי נעצר!!!
|
מילא נוותר על כמה גרגרים ונסתפק במה שנותר
|
פרשת לך לך היא תחילתה של הציונות. בא האל בעצמו ובכבודו ואומר
לאברהם: "לך-לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, אל-הארץ, אשר
אראך". מילא אילו היה מראה לו את שוויץ או אמריקה, אולם לא!
הוא שולח אותו לרעב לארץ כנען.
|
דבר מוזר קרה, הילדים צחקו והמבוגרים רטנו, וכאילו יצאה בת קול
מהשמים ואמרה: "רבי, זכור את משה רבנו והברכות אשר ברך את בני
ישראל, ברך ולא קילל גם לא כעס".
|
את זנית כרמל
למען בצע בצע
|
קמיע נחושת שבצידו האחד מצוייר חמור על רקע של סברס ובצידו
השני כתוב "הצלח"
|
לא עוד תקיעה
תחבר בי את השברים.
נעלתי דלתותיי בפניך
כי אין בך רחמים.
|
אל הארכיון האישי (113 יצירות מאורכבות)
|
|
אולימפיאדת
המתאבדים:
ריצת מאה מטר אל
תוך כיתת יורים |
|
