צרו קשר
 היוצרים
 הפורומים
 יצירתכם
 תביא יוצר
 תביא משהו

כל מה שרציתם לדעת על ביקורו בישראל של הכוכב מספר 1 ולא העזתם
לשאול. דיווח מהשטח

). עכשיו היא כבר חשה בכאב הראש המשתק, בעצמות הכבדות ובטעם
הגועל בפה - שילוב מנצח של סיגריות תוצרת ארצות-הברית, וודקה
תוצרת ישראל וקיא מתוצרת עצמית.

אולי יש לו מישהי במשרד. הרי הוא בכושר לא רע. כל הסקוושים
והקאנטרי האלה שמרו לו על גופה סבירה. ובסך הכל גם יש לו את
השם והקסם של אמנון צימרגליק הגדול. מג"ד במילואים, או לא מג"ד
במילואים? אני נשואה לגבר, גבר.

אני נכנס מתחת למים ומזמזם לי את הדנובה הכחולה של שטראוס.
בישראל שטראוס זה רק חומוס, אני מחייך באירוניה. אוח, כמה
הייתי רוצה להיות עכשיו בדנובה הכחולה, או בריין, או סתם בעיר
אירופאית קרירה ותרבותית.

העיניים של שבי דבש אדומות - מזעם, מהשפלה, מההבנה שהכל מתפרק.
יושב על ספסל הלוזרים. הוא שומע היטב איך מבעד לשירת ה"אפור
עולה" של הקהל ביציע מאחוריו, צועק הגרעין הקשה: "בדם ואש את
שבי נגרש".

האורות יסחררו אותי קצת. תחושה עצומה של כוח. אני ואלוהים זה
ככה. הוא עלה בהר סיני, אני בהיכל התרבות. הקהל יקום ויריע
דקות ארוכות. נתב התמונה יראה לקהל בבית את היציעים הנרגשים
ואת עיניי הדומעות. מהתרגשות הפעם.

סבא נתן מת בכוונה ביום הכי לא מתאים. בדרך-כלל נוהגים אנשים
ללהג על כך ש"השמים בכו" בזמן לוויות גשומות, אבל הפעם נראה
היה כאילו מדובר בעוד מעשה קונדס שלו.

שבועיים לפני מותו, הוא קרב אלי, הפעם בעיניים אנושיות, כבות
וכאובות. הוא בקושי הצליח לפתוח את המגירה הישנה ולשלוף מתוך
שקית קרטון מהוהה תמונה אחת קטנה.

אנשים קשים, הם חושבים שאם אנחנו מאזיני גלגל"צ כפייתיים,
אנחנו לא בני אדם מיוחדים. ברקע התנגן לו השיר החדש המוכר של
סטינג, אולי זה היה החידוש המוכר לשיר המוכר של סטינג, אולי
היה זה הדואט המוכר בין סטינג לבין מי שחידש אותו, זה היה
מרגיע בכל מקרה.

סוחב את השקיות, גורר רגלים, נשרך מאחוריה צועד אמיר שביט בעוד
שבזווית העין הוא קולט את ההיא מהשיווק ששכב אתה אתמול יושבת
עם המשפחה שלה בקפולסקי. "ד"ר ג'קל ומיסטר הייד" ממלמל לעצמו.
"מה אמרת, אמירי", החברה שלו מעזה לשאול אותו. "כלום מותק,
כלום", הוא עונה לה

שלמה לופט באמת האמין שיחיה לנצח. הוא היה דמות מוכרת ופעילה
במיוחד בקהילה, ואפילו ריכז את אגף האוויר הטהור בארגון. למרבה
הצער, בעודו מתיחד עם הטבע הדומם ברמת הנגב קרתה תקלה מצערת
באתר סילוק האשפה הרעילה ברמת חובב. כל אלו שנמצאו ברדיוס של
קילומטר ממקום התאו

"מר לוק, מהי הרגשתך?", נדחף אלי מיקרופונה של רינה מצליח.
"בקשר למה?", עניתי מבולבל.
מצליח הישירה מבטה את המצלמה, "אכן איש אמיץ, גדי, בינתיים אני
מחזירה אליך את השידור"

שתינו קפה. יעלי קצת התאכזבה ממני. קצת קשה להתרכז ביחסי מין
בזמן שפניו של שאול מופיעים בדמיוני. על מה אחשוב? על הטפטים?
על כיפתו התכולה? זה לא מוסרי.

עאדל הסביר לו ששנקין הוא רחוב כמו בחלומות. רחוב רחב מרוצף
שיש, כך היה מלהיט את דמיונו, ועוברות בו יהודיות כוסיות חצי
ערומות. הפנטזיה הרטובה שלהם היא לזיין ערבים. הוא בעצמו זיין
איזו מלצרית שגרה בשנקין.

אבל יש לי פחד אחד. פחד שמשתק אותי בכל פעם שאני נכנס
לסופרמרקט. האיש המפחיד הזה עם הסכין. בפעם הראשונה שהייתי
כאן, לפני שנה, היו לי חלומות רעים ואפילו עשיתי פיפי במיטה
פעמיים.

אכין חוזה טוב
למרות שחוזה אני רק רע.

ימי מעיל מתאפסנים
בארונות ההתחלה.

עלמה חרוכה תבקש שאמרח לה,
טווס מקצועי ימציא לך מצית.
בטון מגולבן בציפוי מרמלדה,
ושף ושוער וצוות תרבית.

ובחוץ העלים ובכו הצללים
שיניים נעוצות בצרחות הקייצים.
גץ צונף על גץ
וחץ צורב לקץ.

אינני חשמל.
זה חבל.
כמה קל להתמתג
לזרום בלחצת כפתור
של מסחר ממוזרח.

רקיקים נשברים וקשיון הכעך
בזיקות המלח
עוטפות לשונות
מרעידות לחלוחית
ממליכות מלחים, מרקיבות כוורות

צפירות לבי
עולות ויורדות,
מסירות מסורת
חדרי לב אטומים.

הבועה הורודה מתערערת.
את חדלת לספר
בדיחות
ואני כבר לא צופה
עתידות של ענבים.

בצעד נרפה מטופפת בחוסר
סגנון מיוחד על גרמי מדרגות.
גבה קמור הזמן, שקיות סופרמרקט
עדות שאינה נטולת דאגות.

זה לא הגיוני לצפות באדם
מתפרק מסביב לעצמו.
מיטב הפותרים יחרצו פדחות
להבין את מהות
הבלבול הנחרץ
אך האיש יוותר בשלו.

הקהל מתבקש לשמור
על השקט הקדוש
על סימומי הזמן שהמחיאו
את כפיו לתפארת
תכניות הבידור.

ובינתיים - ימי אפסיים
הקידמה מאחור
התקווה מאחוריים

מגדלי עזריאלי רומזים קוביות,
והוא רק עזרי לי לקנות חלומות.
מדיפה היא אירופה, מודרנה בגרוש,
והוא מאוסיית, מצטנף ביאוש.

רגע מוצפן.
הקסם גובר
על דמויות חשודות
שפינו מקומן.
היאוש מתפרק
לפיסות מנדולינה
פרוטות על גבה
של המוזה -
שלך.

התקיעה בשופר
בתרועה
ובשברים
אות לחורבן הבית

דווקא צליליו הזכים של קו שלושים ואחת
שנשא אותי אל חלומות ההפקר
לא ישוו לגעיית הפרות לעולם.

בפרוזדור המסחרר
בין עור לחושך
עיניי מתכספתות.

רגעים של צ'לו
לא אשיר עלינו
אשיר עלים
זה עונתי.

אני שדהרתי על פני תחנות,
פתחתי דלתות וכרטסתי לרוב

תפלואים של מעלה
מחשבות מופשטות.
לא תזכור אותן

גם אם שדותיי מקופלים
אשוב לתהות חיים
כקציר תפארת הקמה.

אבל מה, נתקע לי הפרצוף שלו. דווקא היה יפה הבנזונה. אפילו
עיניים ירוקות היו לו, כמו מוחמד בכרי, פרצוף גאה בלי פחד. כוס
אמק, אני חושב, אבל לא בטוח. אבל מה זה משנה מה היו המילים
האחרונות שלו?

ממלמלת בלחש מילים רומנטיות שאת תוכנן שירבטה על דואר בלמ"ס.
היא בטח כבר סמלת, סופרת את הימים לשחרור, אולי מפנזטת על חוזה
אישי בערוץ עשר. "אח, איזה שיר מקסים", מלהגת הסמלת אל תוך
המיקרופון. היא בטח שמה לק עכשיו, אולי מציתה נובלס שקנתה
בשקם.

אני לא חמוד - אני קשוח!