|
שואב את כולך בלי רחמים
ואקום אדיר, עושה לך נעים
|
עמוק בפנים מאחורי הצלעות, צומח לב עדין וורוד
דמעות עצובות זלגו אל תוך שורשיו וקוצים ארוכים הופיעו עליו
|
לא הייתי מגדיר חופש כמשהו חומרי, אלא יותר כמעין הרגשת שלווה
שכזאת. ודאי שלכל אחד יש את הסטנדרטים שלו למילה ולכל אחד יש
צורך במינון שונה של הסם. אבל אני מניח ומקווה שכל איש רוצה
בזה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אח, כשהייתי
ילד.. איך הייתי
מתעלל בגננת חוה
ואחר כך במורה
יוכבד.
והילדים, כולם,
היו פוחדים ממני
ותמיד נתנו לי
לנצח
בגוגואים..
אין , אין,
ישראל היה מלך
הילדים.
אחד ישראל,
נזכר בנוסטלגיה
בילדותו |
|
