|
קו מאוד דק נמתח לו בין צחוק לבכי... בין אושר לעצבות...
היגיון לאיגיון...
והאם מחשבות אובדניות הן בעצם חופש... הלוואי שהייתי
אוטיסטית... לא הייתי צריכה להתחשב בחוקים בסיסיים של החברה...
הייתי חופשיה.
|
שישה סועדים מסביב לשולחן שאיננו קיים עם כובעי נייר וספלי
תה.
לבושים בחוסר טעם אך מהודר, מדברים על הכול וקצת שום דבר,
מוסיפים ברנדי כדי להגביר את השיעמום...
|
ערומה כביום היוולדה.
שיערה הארוך חושף רק חצי פנים
רק חצי שד
רק חצי כתף...
|
אני נוגע בקצהו של הנר,
אופליה עוזבת עם השקיעה
|
כמה ציפורים יש על העץ באמת???
|
מכונות השמדה שבנויות מרגשות, מחשבות ושאלות, אימפריה עצומה
שלא נראתה כמוהה... אדם!
ובכל זאת כל כך מעט בכדי לשבור אותה.
מילה.
לא צריך לעשות הרבה בשביל לנפץ לה את כל מה שהיא בנתה.
|
בא לי לנסוע באוטו, לשמוע מוזיקה, ולהרגיש את הרוח על הפנים
ולעצום עיניים.
לפתע באורח פלא יגיע ג'וינט קטן וחמוד לפה שלי.
להמשיך לנסוע ולהיות בתנוחה כזו שלא תרצה לזוז לעולם... ואז
במקום ג'וינט להרגיש נשיקה.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אחרי שעברתי את
ה-A שלי
ואת ה-B שלי,
הגעתי ל-C שלי.
זאת שפורשת
בשיא. |
|
