|
אני אוהבת את מועדון הצי'אואוה, מועדון קטן וחביב,
באוויר ריח סקס, ומוזיקה קצבית הגורמת לגופי לנוע
בארוטיות מושלמת.
|
לוחות הברית
נופצו עליי הסהר
בשחר עונתה
הראשונה
|
ציפור משירה מבט, שרה
מזמור נושן
|
ריקבון אונו
המתמוסס
בגופתה
|
האם ימצאני אביר
נעול בערדליי הערצה
רכוב על נמר כסוף צדיים
|
ובקולך המסוקסק
קור וחום נמהלים
סקס אפיל בסקס אפל
|
ביללה קורעת דומית הליל
ניטמן הוא תחת רגבים קרים.
|
לא שלי - אסור לגעת
יד מרום שלוחה עליי
|
אהבה לך..לה..לו... ולי...
לעצמי
|
אהבה בת אלף צבעי נשמה
אין צבע אחד הניגלה
בזמן שהריק משתלט
|
יש אנשים שהאהבה אינה אוהבתם
אני כמותם,
אהבתם:- מחלתם
|
עם כל צרימות הגרגירים
הנישאים ברוח
וניתכים בגוף עירום
כמחטים דוקרים
|
אהבת בשרים
שאינם בושרו על
בואו של האביב
|
אהובי הלא תשמע
גניחות העונג
הפורצות מישותי
כאשר אתה בי
|
כן , אימה לא עימה
כן , עימו היא אימו
ואימי היא אימו
|
את הקעקוע היפה שעל זרועך
את הישבן הקטן והמוצק
את איבר מינך המזדקר כאות פקודה
|
אולי זו אני, אולי זו אני
לא יודעת לאהוב
|
הותרתי שבילי שבילים
של פרורי אהבתי
לאות הדרך
|
אתה הנחש
האוחז בעונש הפיתוי
ואני כבר נגסתי...
מעץ הדעת.
|
איזה איש מדהים...
חושבת לעצמה
|
אין בו הכוח
להוכיח
כי בך העוצמה
|
רצוני הוא כבודי
ולי אין כבוד
|
חושך אפל שורר בליבה
היא כבר אינה מרגישה
פעימה
|
מביט בתשוקה בכפתור האהבה הטמון
הנשלט בידך הרכה
|
השקט הזה
שלפני הסערה
דממה
|
ויקח אדוני צלע ונוצקה בדמותך.
ויאמר: "עזר כנגדך"
|
אל חשש
מלהט האישה
באש
חצובה
היא
עונתה
|
אלמנה לא אני , זו היא
לה יתנו הדמעות
לה יתנו הדגל
וכל האותות
|
אל תשתוק - אני כאן, ממתינה לך!
|
החיים הם במה כך אומרים
ואני משחקת באש החיים
|
אני שלו
מרגע המבט
ממיס הלב
|
אצה ביער האפל
חסרת מנוח כגופה
|
טוגן כבד
נוטף דם מעורקייך
|
בונה ארמונות מקלפים
לנסיכות ההבל
ארונות השלדים מעיפים
סודות מעבר
|
ארץ זבת חלב ודבש
נגמר לנו הדבש
החלב החמיץ מזמן
|
אש זרה צרבה לי
דמות תעתועים
|
אבל אתה ? אתה ... זו חידה !
|
"אתה עושה לי טוב"
כשהצעקה נשמעת
כדחיפת כפית של אוכל
לפה קטנטן של עולל
הממאן לאכול,
|
לו יכולתי , כה רציתי ...
לו ידעת כמה רציתי !
|
הזיתי בנגיעה חמה ,
ליטוף עירום ...
|
את ולא אחרת,-
אוהבת בהצגת היום,
שונאת כשהמסך עולה,
בליל הסהר המלא
|
באור החיוור
של ירח
עוטה
שקיפות לבנה
|
בבואה רעועה ברפש מקפצת,
כאילו יש עדיין צחוק בעולם
היא מחויכת,
|
בבוא היום
ליבי יימס בלהבה
|
אמרה היא:
"זה רק משחק במילים"
אין הוא ממשי
|
בדרך לאל- פאסו
רכנת בין ירכיי,
|
אהבה...זו מילה... יש המשתמשים בה כקרדום
להשיג רצונות..להשיג לבם של אחרים... כי אין בנמצא לב...
אהבה..צריך לחוש.. לא לאמר כלאחר יד...
|
בין שישי לשבת
בין קודש לחול
|
השמים נפערו באחת,
אני מוצאת עצמי בעין הסערה
בלי הכנה מוקדמת,
כל קרקע שהייתה קיימת
התמוטטה.
|
בפיתולי גופה
סודות הצפינו
|
למדתי להכיר
את הצל המלווה
את דמותך הלוליינית
|
חגיגת הבצע
מתבצעת על גבי
מבצעי פשטות היום
|
האישה
המרקדת לצלילי האלגיה
|
איך הפכת יוצרות
בלבה של אישה
|
לא קולי,
קריא
הוא
כנשיקה על הלחיים.
|
ובפרוש מלאך כנפיו
קבע:
גופך שלה
אך
נשמתך שלי
|
גבר חזון
רואה נפלאות
יוצר חזיונות
קורא עתידות
ואין ורוד לו
|
עולם מופלא ... כמה יצורים
קיימים בעולמך , ומילאת בגו'יס
את כל החלאה , אך כמו שאומרים
גם בסדום יש צדיק אחד ?!
|
גלה לנו סודות אפלים בחדר קר
|
גלעין תוגה
מוצפן
פנים הילתה
|
גלעין תוגה נספח מעבר לפינת עבר
דבק במטרת החי האבודה
|
אפילו גשמי ברכה
לעיתים הופכים למבול
הסער.
|
חוסר דאגה מותר
רק לאלילי האדם,
או בהזיה קסומה
על כרית ענן
|
דמך הגועש בי
נוצק לתוכי
כיסופים
|
חשק עז להעביר לך
דמעת זכוכית בודדת
דרך אותו מכשיר בר קשר
אך אין קליטה
|
עד שעיני הדומעות מעונג יוכלו להזין
גן פרחים לרוויה
|
חזיון תעתועים הוקרן
על מסכי חיי
|
במקום דמעות בעיניים
דמעותיי יורדות אל הדף
|
הוא הלך,
אפילו מכתב לא טרח להשאיר
הוא ברח כשפן
אל נשים חלשות
"החוזק שבך גורם השחורות"
|
עורק מאנושיותך
אל עורקיי דמים,
דורש יצר קל
לפזז בו.
|
איפה האור
מי כיבה את הנר האחרון?
|
אתה מחדיר אהבה
לתפל שבגופי
|
היא מקרוב...
היא לא הרגישה אותך
היא נתנה גוף ריק
היא נאחזה בסיוט ולא רצתה לשחרר
היא ביקשה לעצמה אהבה דמיונית
|
היא מתפתלת, כה נוגה
רושפת אש בלשונה
היא מדהימה, די חביבה
אני מוט רף כך
על ידה
|
מרגישה כים סוף הנחצה לשניים
שני נדים זקופים האחד מול השני
|
גלי הים נזדעקו, לשמע אמירתה
ובאו אל כפות רגליה ושילחו
עקיצת קור אל בהונותיה.
|
חסרת תחושה,
מלווה רגש ברבית צמודה
|
קורס לו הלב
בפיצוץ של דמעות יהלום
|
איבר נוקב פלומת זהב
מרגלית מלקקת ליקוק לח
|
הצהרת כוונות
לעתיד,-
בעתיד המהורהר
בכוונות מהעבר
|
הייתי רוצה להיות הציפור שלך,
ללקט פרורים מידך המושטת
להתלטף באצבע רכה.
|
את זימי ליבתי
קורעים מהזעם
|
מעידה אל תהום חמימה
מורגלת בתוכה
|
טועם את הדם השחור הנוטף מנימי הדקיקים עד דק דק דק
עד של נותר לראות בלא עין מזוינת בעדשת הטירוף את שפיות חיי
|
יש ימים בהם מוקפת אהבה
יש ימים בה הגברת עירומה
|
הרפה אחיזה מחישובי העונה
הן קורה לה לשמש לשלח קרן
אף בחורף קרה
והלא גשם מטפטף לו אף
בלהט שרב
|
השחור הכהה הזה
גורם לי להזיע
מתשוקה אלייך
כל פעם
כשאני רואה אותך
בשחור הזה.
|
ציפורנייך מה יפות המה
מושחזות לטרום הגיהנום
|
החיבוק המטמיע את גופי בגופך
מערסל את נשיותי בגבריותך
המתפרצת לחילופין בהבזקי
אהבה
|
עד היום היה חלק חסר בי
עד היום הוא הלך לטייל
|
התמכרתי
לכל רע
שעבר עליי
כחלום
|
זיון אצילי
"רק היום - כאן אצלי!"
|
אני כבר זממתי
על ערב שיגול מהנה
|
מגע חודרני
לשונך חונקת
בשפתיי
מחזירה אותי מהרהורי
|
ברכה זו שלוחה
עם נתח משובח
של אהבה
שלכם, קארין
|
הוא מפתה במילים אסורות
לחוות את מהותו
בהגיון את נלחמת נגדו
להוכיח מהותך.
|
ביום בו המטבע שלי
יחפוץ להתהפך
אזדקק לטיפה מדמך.
|
נקבים נקבים
גדולים וקטנים
מוחבאים בין כפלי
השנים
|
כי מלב אל לב
את חורצת לך דין
|
אני הייתי חוזרת אל רחם אימי
אל הריחות המוכרים
|
יונק אותי בלהט יצרים
חודר בין...
|
בחלל הבטן
מתערפלות המילים
לא יוצא הסוד
הדיבוב כאן מפנים
|
חשקתי שתקרע מעליי
חולצה מעומלנת
בשיניים חשופות
לטרף
|
בעין אחת הפקוחה
מתבונן באישה אהובה
הדוהרת אל יומה.
|
טוב לי שנגיעות חיינו זה בזה מסתכמות בפנטזיה אדירה
|
השחר מפציע , ירח עולה
אורגזמה פראית ומלאכי השרת
אל תצא ממני פן אלוהים ילך .
|
בכוחה של אהבה
להסיר כל עקבה
של
טחב
|
המטפטף בגופך
טיפות שעווה יוקדות
|
להרקיע אל השחקים
אל פיסת האלוהים הקטנה
שברקיע לבי
|
כאשר אותה יד
חופנת נגיעת אהבה
לא ישווה לה
מאומה
|
יודעת מן הסתם
שכבר אני יודעת יותר מדי .
|
הנה אגיש מתנה קטנה לילדי :
דמעת זכוכית אשר נשרה מלחיי
ביום שיצאת מתוכי
|
אוהבת אותך מתמול שלשום
כשעוד היית בבטני
|
בלילה במיטה
חום גופך
הקציף נימי
הדם הגועש
בי למגע ידך
|
כמו פתיתי שלכת הניגרים ממעל
משלחת אליכם פתיתי נשמת חיי
|
נשמתי מלאה בכם, בכל אחד ואחד מאיתכם,
כאשר חץ הכאב משולח לעברכם, מסנן הוא את דרכו דרך נשמתי.
ביום בו אמצא את כאבי האישי, אדע ששוחררתי מאחיזתי.
דמעותיי ישקו את העולם, וזרעי האהבה ילבלבו.
|
כל בקשתה היא לתשוקה
ובאין ניצוץ הלהבה
לא תוכל געת בלב האהבה
|
הרסת תומתי
החרבת גופי
כיערת נשמתי
קטפת את יופי
|
כמה עמוק יותר תחדור
בבשר החי
|
בועלת אותך, דרך אותו המסך
|
כפפת קטיפה אדמדמה
מיותמת, חיה בג(א)וה במגירה.
|
העולם יעצור מלכת
ירעדו אנשי התום
דמעות כמפלי הגעש
פרחי החן ידממו לבלובם
|
כשאני מלאת אהבה לזולת
אתה אוהב אותי זולת המליאה
|
גוף מתפקד ללא תוכלת
מטרתה בעלמה היא מוצפנת
אבל את כבר יודעת .....
זו לא אני !
|
מה "קל" לחיות בתוך בועה קפואה
|
לאהוב אישה
כאילו היא
אלוהים והשטן
|
מאפלת המדבר הגחת כירח מוכה
חלצייך באש חצובים
|
לא חווינו בתולות
לא הבנו מילמולים
לא שמענו איוושות
לא ראינו הדמיות
|
כאב צורב
על היותך
הגבר
שבחלומי
|
רוצה לגעת בך
ללטף זיפי זקנך
שגדל לו פרא
ללא השגחתה
|
להוולד מחדש
כנבט המבצבץ
מאדמת טרשים
נושא על גופו
טיפת אגל טרי
|
לו יכולתי לפרוק קונטנר שלם הנמצא מעוקל
לו יכולתי לטפס בסולם דוד אל על
לו יכולתי לראות כשעיניי דומעות
|
עבורי,
לא להרגיש אותך
זה קצת שקט נפשי
|
חודר אתה למעמקי
אל תוך תהום בלתי נידלה
רוצה אתה העוצמה
של בעילתי הענפה
|
טיפה אחר טיפה
זולגת בין סדקי
תיקרה
קרה
|
גופי העירום
לובנו הצחור
כעין הלבנה
|
רוצה לאהוב כאהבת דוד את יהונתן
" אהבה שאינה תלויה בדבר "
|
מאה שנים שחלפו ביעף
והספר נותר עקר
|
דמות חבויה...ללא תמונה חרוטה על לבי...
|
לך תדע הזיה או התגשמות שארע עימי
אם זו הזיה לך תדע - זה זעזוע
אם זו התגשמות לך תדע - חלום ילדות
|
או שמא אני
הוא המוזר החריג כל כך ?!
|
עפה בין קרניים
חובקת לי עולם
ומתמלאת כפליים
בין ארץ לשמיים
|
אני נגמרת מבפנים - חלולה ...
נראה מי יצליח למלא את החלל
או שהמילוי הטוב נגמר ?!
|
הפרחתי אלפי בלונים
אל שמי התכלת שבעינייך
"אני חשה"
|
דם בלבה
ציפורניה מושחזות לכבודו של השטן
|
דבש מורעל גדל בתוכי
מזין אותי מיום ליום
|
כי האדם מבקש ודורש
את שאין לו
וכשניתן לו... הערך תם
|
מה הותיר לי הגורל
מניפת מזל
|
בציפורן ארוכה מסמנת אותך
מחליקה יד קטנה על איברך
בחזיה לבנה מקבלת אותך
לתוכה
|
מספרת אני לך
על היותי שלך מהרגע הראשון
|
כוכבי אהבה הנה ניקרים בדרכי
רק שיעמוד לי כוחי לקטפם .
|
העלם גדל
ליבו העצלן הופעל
הפחד מעמו נעלם
בא לדרוש את לב ליבה
|
משיכה חזקה לעולם לא נודע
לעולם לו רוצה להיוודע .
|
את שם למעלה במגדל השן
מפקחת על משחק החיים
|
לא לימדו אותך גבר,
לב אישה אינו שביר
|
בחיוך הממיס
הגורם לכיווץ
השריר
|
אף שושנה אדומה
ובקוציה דם
|
בתולות על מזבח נקריב
מלחמת אור בחושך
|
הגעתי עם אהבה בעיני
נגעתי בלבך השחור
|
בשקידה מוערצת
עמלנו על קליית פולי הקפה
|
אני מקריבה את הכוס שהגשת לי
אל שפתיי, מתפתלת בלשוני סביב
פיתחו המעוגל,
|
ובחלומי רואה אני את אדוני בעדן
ומייחלת בו ביום שיהיה לי לעבד
אך המפוח את נפיחתו שיחרר
ולי העבד השתחרר .
|
נפש עזובה
נפש נטושה
נטשו אותה היום .
|
תהום שואף לבלעני
בי האדם ללא דם
|
כאילו סביבון לא היה
בו הספק
לעילפון.
|
הנישא במשב רוחי
אל אשמורות עינייך
|
התזה של ים
על חוף שומם אדם
|
אתהלך ברחובות
כמוכה ירח
עד אלייך
|
תן לה טבעת
היא רוצה להיות אישה
במיטה ובמטבח כולה בשבילך
|
אם היום היינו רוצים לאהוב אישה
לא היינו מגישים פרח בפגישה
אלא מכניסים אותה למיטה ומראים לה מה זו אהבה
|
אך לי היית כמו האחר
את עיניי לך כבר לא אתן
|
עיניים מספרות סיפור מוכר
רוצה לחדור דרכך גם
|
משרטטת קווי אושר
על שפתיה
יורה באקדח צעצוע בנפשה
|
יש אדם שם במרחק שמדבר על משולש
כשאני עצמי חולמת על עיגול מושלם
|
שם על שפת הים
יושבת על סלע
מתבוננת אל אופק
|
נושק אל עננת
הסתיו,
לרגעי אכזב
|
הסתעפות גורל
במראת הזמן
ולב אדם
|
שורשייך עד לאן עמקו המה ?
עלייך עד כמה הוריקו המה ?
האם עדיין לא הבאישו עד הלום ?
|
העוקץ בה
מרקיד
ללא נים
איבר ושריר
|
אני בועלתו ביד רמה
אוחזת בשיניי , שורטת ,
צווחת , נאנקת ,
יונקת עד זוב דם .
|
בגוף צחור כשושן
אציל את עמי.
|
מאחוריה משתרך גברבר
שחרחר... וכלי זינו בידו מוגש
|
כמו תמיד... תחתוניי שכחתי ללבוש
ובעודנו באוויר הוא החל לחדור
|
פרח כמוני
תמיד מושקה
בדמעות אהבה
|
קוציו נמסו
וצופו המר המתיק
|
הלמות לבי מספרות לעולם שיש בי חיים, אך זה זמן רב שבצחנת
המוות מתבשמת נפשי.
|
כשחודר
גונח
והם יודעים
הרי חשקת
|
אטמון זרע אהבתי
בחולות הטובעניים,
אדמע להשקייתם,
להנביטם כיהלום.
|
תר אחר החץ המתאים
שישלח אל ליבך
|
גמעני אל תוך דמך
רוצה לחלחל בנשמתך
|
הייתי הקצף שהפליא בריחו
את אפך המדהים
|
נזרע את אהבתנו
בריקוד משותף לסודנו
|
כל הפרפרים החבויים
בכוכי בטני
התעופפו לחופשי
במגע ידייך
|
התר אחר משמעות
האהבה
ולא ידע משמעותה
כי אין חש בה
|
בחיבוק אהבה
רצח הלב
חיבוק החונק
דרור מרחבי
|
תשוקתי לך מוגשת
בכוס זכוכית אדומה
|
אחותי הנאווה
צחור עורך
עיני האודם
|
ואתה רוצה לצוף,
על ענן לבן,
כמו פעם,
כשהיית קט,
בתוך כוך הזרוע ש-
עטפה אותך לינוק
חומה,
|
אתה רוצה לישון,
רוצה-לישון,
ר-ו-צ-ה ל-י-ש-ו-ן,
צ--ו--ע--ק
ואין חלום.
|
בקריאת שיר, שותת לב
ההזדהות היא מן האופל
|
אתהלך בחוצות כאדון
ואת לי שפחתי
|
שנה טובה לאשליות,
פית עבר מדממת על מחצלת הכלולות
|
לו ניתן לי לממש מחדש את נעוריי
הייתי בוחרת את בתוליי
|
אני רוצה את שאין להשיג
ואם השיגו, מה תועלתו?
|
דימעה נזלה
על מקלדת ערומה
|
ציוצה של ציפור
מזכירה לי תכופות
את קולו של הבית
הקורא לי לשוב
|
אטול עוצמתו
הקודרת
אל בין שפתיי
יגוני
|
עוד שומן נבלע... אין השובע בך נוגע...
משביעה עצמך לדעת, לדעת שובע בסביאה... ואין בא
|
אהבה
נשמע לכם יפה?
עבורי היא תוצר של כאב.
|
אך איך תאהב היא את הע(ו)לם
והרי אהבתה לעצמה ניקטפה באיבה
ביום קדושתה.
|
אבני חצץ צבעוניים נופלים
אחד אחר השני
בלכתך,
מלווים את צעדיך
|
אתה הרואה קליפות...
אני רואה אנשים שורדים...
|
למה הדמעות שלי שוות כקליפת השום?
למה לבי שותת כדרך קבע?
|
"לא"
"לא, הוא לא שלך..."
"עברו עשר שנים... הילד בן שמונה "
אני אומרת... ובראשי עוברת המחשבה
"אולי..."
|
תזוזת בית החזה מורה על מאמץ הנשימה המואץ, דפיקות הלב העזות
נשמעות כהד התופים, החודר פנימה אל ראשך ותופס את כל הוויתך,
עד שרקותייך מאיימות להתפקע ועורך נוטף הזיעה אוחז ברעד למקצב
הלמות תופי ליבך.
|
אולי היית יכולה לקרוא אותי גם בעיניים חשופות,
לא רק פסיק המתעגל יודע לגלות.
|
הנרות הקטנים הפזורים על אם הדרך מושכים אותנו כגחליליות
קטנות, כל מקור אור קטן מושך... כאילו הוא מקור האור העילאי
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
"תראו תראו את
הגארי קופרים
האלה, קלינט
איסטוודים דה מי
קולו". יא אללה
עם האמריקאים
האלה, הכל אצלהם
צריך להיות
בגדדדדדול.
אצלנו, פיגוע
מוריד 20 אנשים
ומקסימום מסעדה.
אצלם -- מינימום
10,000 איש
הרוגים ושני
מונומנטים
קורסים. איזה
עולם... |
|
