|
נולדה רחוק. רחוק מידי.
מוציאה שטויות מהמגירה.
מגירה נידחת שמזמן אף אחד לא פתח.
הגיע הזמן!
תהנו.
עוד חלום נגמר
והייתי נזכר
אם הייתי נשאר
|
כבר מאוחר, והפחד משתלט לבסוף על היצר.
השפתיים שוב שקטות, שוב רוגעות מן החשק.
כאילו היתה סערה, ועכשיו היא איננה.
|
שכבתי שם כל כך הרבה זמן.
כל כך עמוק.
קבורה מתחת למטרים כבדים של אדמה.
|
תשן, תשן ילד קט. עצום עיניים וחלום. על מחר ועל קיץ ועל טעם
מתוק. ועל כל אותם דברים שלא תזכה להם עוד.
|
השפתיים שלך, והעיניים שלך, והיופי המסתורי - עדיין חיים.
בזיכרון, בתצלומים ישנים, במחשבות הרחוקות. כאילו כולם מצפים
שתחזרי. שתופיעי פתאום בדלת ותצחקי על הכל.
את לא תעשי את זה, נכון? ברור שלא. את קבורה עכשיו עמוק, עמוק
באדמה.
|
ילדה יפה משחקת עם עצמה. לחבק אותך, זה כל מה שאני רוצה.
לעטוף את כל כולך בחום נעים ולא לעזוב לעולם. שלא תיפלי לי
בטעות, שלא תיפגעי, שהחיוך הזה והעיניים הנעוצות ישקעו כאן
לנצח.
|
יש משהו שהייתי מגלה לך אם היית קרוב
אבל אתה רחוק מידי
עומד בקצה העולם
מחכה
למה אתה מחכה?
תספר לי...
|
ועד היום אני קמה בכל בוקר שטוף שמש ומרגישה שעדיין חורף.
החורף העצוב הזה. חורף שבו כל האנשים בעולם בכו...
אני קמה בבוקר ומתנהגת כמו כל אחד מהאנשים הרגילים.
אני עובדת, אני מסדרת, אני יוצאת לפעמים לבלות.
|
ילדה קטנה, אפורת עיניים, עומדת על הגבול ומסתכלת למטה.
אם רק יכולתי לדעת מה היא חושבת לעצמה ברגעים שכאלו.
ילדה קטנה, מתוקה, ויפה כל כך, עומדת עם סף הבניין ומחכה.
|
|
|
עזוב אותך
מלכתוב סלוגן
מתחכם.
כשאתה באמת צמא,
ספרייט. |
|
