|
אולי להלחם עכשיו באיזו עריצות שנכפית מלמעלה, והעיניים האלה
הנוצצות כל-כך כל-כך, העיניים האלה שמאושרות גם בלעדייך, אבל
הן לא רוצות לנתק את החוט הדק-דק ההוא, הן רוצות לשמור עלייך.
|
אלי, שלי.
אשר הנני העני ממעש
זועק לך.
|
מתמלאת כמיהה
לאיזו הוכחה
היא צריכה להבין. הכמיהה - היא. היא
ההוכחה.
|
שולחת ידיים מהססות,
מגששת
אחר גוף חזק
ועוטף
|
וכשרצים מסביב לגבעה סתם כך
ביום עמוס ממשוואות
אז לפעמים סתם פתאום
עולות קצת הזיות
|
שתהיה שנה ירוקה
שתמיד תהיינה חמש אצבעות
על ידית האחיזה
|
הוא כמו הר סיני
במיוחד בשקיעה
כשקורע את השמש שמשווה לו מראה
של הר אלוקים
|
הם הורסים את הכלכלה!
לוקחים לנו מקומות עבודה!
כך הכריזו חוקי נירנברג,
אי שם במאה שעברה
|
כמה גבוה,
עפה באוויר הפתוח
נשענת על פדחתו של נשר זקן
|
את דליה שפספסתי בארבע שנים ואת סבא
שפספסתי כל יום במשך שלוש עשרה שנים
ואת המשורר שסבא אהב (ושאני עכשיו
|
בסערה מרכבת דוהרת -
מרכבת פלגי מים
דמעות עינינו יחדיו
אני ואתה רכובים
תלויים ברומח אהבה.
|
ותסביר לי יקר מכל
איך האש מרגישה
כששורפת משכנך
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
מה המשמעות של
כל זה?
מי הביא אותנו
לכאן ולשם מה?
האם אלוהים כלוא
בצינוק ואוזנינו
ערלות מכדי
לשמוע את זעקות
העזרה שלו?
האם תכלית אחת
לחיי האדם, די
בה כדי להצדיק
את קיומו?
מי הבנזונה שגמר
את כל העוגיות
שהיו במקרר?
חרגול שואל
שאלות |
|
