|
"אני כואב"
"תכאב-תלמד"
"אני בוכה"
"תבכה לבד"
|
ממלכת עתיד
על זמן שנכחד
הכל שקט,
הכל לבד
|
החול שלך יורד עלי
כמו גשם אובדני
אל תאמרי לי שוב ש
זאת את ולא אני
|
אוי, הזווית שלי כל כך
שונה כאן מלמטה!
|
האור כבה בחדרים
אחד-אחד, ונעלם
כולם יוצאים אל העתיד,
אחד-אחד אובד קולם
|
כבר אין לי שום מכחול
כדי לזרוק קצת צבע או
לדלות חיוך מכלום
|
האויר נמהל בזכרונות מתוקים
הוא נושם אותם כהשתקפות אור-
ירח,
מחכה לדמעה בעינו
|
מחול של
יאוש על
במה עקומה
|
ואולי אם שתקתי היום, ומחר
לא יבוא לעולם,
או יבוא מאוחר
|
הסתיו הוא הקרב
האביב הוא הריב
בין קיץ וחורף
כמו כישוף שמרעיב
את הלב שלי, שכמה ליותר
|
the wind pressing firmly on the treetops,
making its run
|
wow that's so relaxing
wow that's such a big hole
|
Hello, how can I help you?
you may call me what you will
|
הלב נחמץ ומחסיר פעימה
הירח חיוור כי אין לו נחמה
|
אין לך תירוץ וגם אין לך סיבה
(לפחות שתהיי בחברה טובה)
|
הולך
מעל המים
נאחז בחזיון
|
שמש בין ערביים
מסתירה את
פניה הסמוקים,
הערבות שרות בלחישה
שיר אפל
|
אז בשיא העדינות ניגשתי
ותלשתי לה את הלב.
|
קוראים לו שוקי,
נהג מונית.
דברן גדול עם טלוויזיה באוטו
|
צללית חלום יורדת,
מערבבת דם ודיו
|
כשהסתכלתי במראה,
לא ראיתי צלקות ולא ראיתי רטייה
|
האם:
האדם שבפנים הוא זה שרואים?
דמעות אושר מתאדות ונהיות לעננים?
|
ועומד מול עצמי בכנות,
בלי לחסום את המחשבות
|
לב דופק, רק אותך אשמע
מתוכי הוא עולה
האימה שאין לה פנים
הדבר שאוכל אותי מבפנים
|
הבטחות שווא ושוב אני כבול
בשלשלאות שיצרתי לעצמי
מצייר עוד קו ושוב אני מחוק
לא יכול להגיע למימד השלישי
|
הוא מאושר ואפרפר
וחינני ממש כמו קסם
חולמני.
|
אתה מולי
אני מולך
ידיים מושטות, חיוך בוטח
אין מגע.
|
כמו נהר זכוכיות
מחלון שנשבר...
|
בלי טיק ובלי טוק
בלי צלצול פעמונים...
|
הלילה קורא ואין לך ברירה
שמעת כבר הכל
ולא אמרת מילה
|
זאת את שלקחת פיסה מלבי,
ונתת למישהו אחר.
|
תביאי את הלילה
עם אור ירח בשיער
תאירי את החושך
עד שיבוא מחר
|
בין אנשים כמוהו
מיד הוא התבלט
כבוד קנה בכסף -
קנה כבוד סוג ב'
|
שבע פנים לו ושבעה נסים
ושבעה חסדים וטעות אחד לעולם ועד
|
ובלילה חלמתי על ורד
שוחה בנהר
צף על עצמו
מתבוסס באדום
|
נצנוץ שביר בשמיים ריקים
עולים - נוצצים
נופלים - מתנפצים
|
בתי קברות הם מקומות גדולים, אבל מתישהו יגמר להם המקום. אנשים
מתים כל הזמן, יש רציחות, פיגועים והתאבדויות, וזה מעלה את
מספר המתים כל יום.
ומה יקרה כשיגמר המקום בבתי הקברות?
|
אין מילים לתאר את האכזבה שלי מעצמי.
שוב מגע הלהב על עורי, עוד משיכה ועוד משיכה, עוד ועוד אכזבה.
|
הרחובות של העיר מתנהגים מוזר מוקדם בבוקר. כאילו מנסים לכסות
את עצמם בכמה שיותר אנשים ועיסוקים כדי שאף אחד לא יבחין כמה
הם מכוערים כשהם רחוב, נטו.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
די, איזה מקום
יפה! בא לי
לעשות פה
פיגוע...
עזאמי בשארה |
|
