|
חוקי המשחק פשוטים, בכל יום מצטרפים ועוזבים את הכדור בני אדם,
כשבסופו של דבר החזק הוא זה ששורד. עם השנים הקושי לשרוד עולה,
ככל שהשורדים הקודמים חזקים יותר, ככה הדרישות מהשורדים החדשים
גבוהות יותר.
|
אחר כך תורו של
הקלקר וחלקיקיו
להתפזר
כמו שלג באמצע סתיו
|
כשבחרתי ללכת,
התחלתי בצעדים מהוססים,
חיפשתי את ידיהם של הוריי
(ממתינות לי פן אפול)
משני צידי.
|
שנינו לבושים בבגדי שבת
לא לנו,
מחייכים בעוד ידנו אחוזות
בשעטנז הקולות
|
לא אסכים להותיר ולו זיכרון אחד
ולו דמעת שעווה אחת
ממה שכונה פעם אני.
|
מילותיך מופנות אל שפתיי,
אורי נשבר עם שלך,
קולך מתרעטל עם נשימותיי.
|
הרגש
נשפך החוצה,
הכאב נוזל בין הידים,
הזמן עוצר,
בכל זאת לי יש זכות קדימה
|
ולא רק הרחובות,
ולא רק המוסכמות
ולא רק נערות
שבוכות אל תוך הקר.
|
לא התכוונתי לבכות
אבל בוכים גם שלא מתכוונים
זה לא כל כך נעים לראות
חלומות שמתנפצים
|
אני יודעת שאהבת אותם,
אני יודעת ייחלת להיות במקומם,
אני יודעת שאתה נושא את הכאב ההוא
שדיברו עליו בכל ימי הזיכרון.
|
שעת השפל באה עליי לטובה
במרוצי אחר האושר,
קרסו רגליי תחתי
ידיי עייפו מחוסר האונים המשווע
|
אני כבר פחות מצטערת
קשה לרוח להצטער .
אני נודדת ממקום למקום ,
מיד ליד,
מחיבוק , לחיבוק
לנשיקה .
|
לא ביקשתי לעצמי דבר
גם לא אותך,
גם לא אותו.
|
לוח שנה ישן
וטוש אדום,
מתחרים
מי ינצח.
|
אכזבות
אני מוצאת היום בכל פינה
בביתי העגול
|
מתפללת
לזוג כנפיים,
גם אם בלויות,
גם אם סדוקות,
גם אם שייכות לציפור שיר אחרת..
|
בסופה של שירה אני הולכת,
המנגינה פרשה לה כנפים,
המילים מצאו דרור
בין שורותיה של מישהי אחרת.
|
הרבה סוכריות מנטה.
הנשימה עוד מהבילה,
מסריחה,
בעיקר מהטעם שלך.
|
מיליון סיפורים ביום,
איש, איש
שעה, שעה
לכן נקראים אנו בני אדם
|
בין אצבעותיך,
מתייפחת
כשאתה כותב בי ורועד מקור.
|
כבר שנתיים שאני מחפשת,
בודקת את כל סוגי המפתחות.
אבל בלב שלך יש בריח,
שאין לו זוג שיניים תואמות.
|
וכשהסתובבתי,
אין אור,
אין חושך
גם לא כוכב אחד
שמשכנו צפון.
|
אני חולמת עכשיו
עלייך.
מנשק, מרפא פצעים שאחרים השאירו,
מלטף, מחבק סתם ככה, כי בא.
|
סיחרור,
חצאית מונפת,
ידים תופסות .
אהבה.
|
אני יודעת,
קשה לך עכשיו.
מאוד.
דמעות, דמעות
דמעות.
|
נקה בי את צערך השמור
פתח בעזרתי את הדמעות.
צעק עם קולי את צעקתך
ראה עם עיניי את המראות.
|
תם החורף,
נשארתי עומדת המומה,
כנציב מלח
מול סדום ועמורה.
|
אף פעם לא רקדתי סלואו.
בכיתה ה' עברתי לביה"ס חדש. הייתי עוף מוזר כזה. שיער מקורזל,
עבות, בגדים ילדותיים ולא ממותגים והגרוע מכל, לבשתי חולצות לא
צמודות!!
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
