[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
התבגרות
אבא שלי קרא לי פאראזיט כי לא עשיתי כלום. אבל אני חשבתי תמיד
שזה טוב כי ככה אני גם לא מפריע. מה לעשות שגם לי כמו לכל
בנאדם יש דרכים. אז לא תרמתי כלום אבל גם לא דרשתי הרבה.

יומן
איש הקרח כנראה כבר יצא מהאופנה או משהו, כי כל מה שהיה זה
תחפושות של סופרמן וספיידרמן בשפע, אבל תחפושות של איש הקרח
אזלו במלאי או משהו בסגנון.

פואנטה
סיפרה לו אמו שבדיוק לפני שבועיים סבתא פנינה, שידועה בהרגלה
המגונה לבקר במפעלי הפייס פעם בכמה ימים, גירדה מספר אחד כמו
שצריך וזכתה באלף שקלים חדשים ונוצצים. אם היה זה סרט הוליוודי
לבטח היתה נדלקת מעין נורה קטנה מעל ראשו

היפרדות
"אני צריכה להגיד לך משהו" היה המשפט שהיא אמרה לו כשהם כבר
סוף סוף התקדמו ועברו את הבסיס השלישי, וגם את הרביעי והאחרון.

הפעם הוא ציפה לזה ולא היה מופתע כששמע ממנה שהיא מאחרת בשבוע.

ייסורים
אבא שלי פעם אמר לי שבמרבית הזמן, אם לא בכולו, כשבחורות
צועקות אז זה סימן שהן רוצות משהו, ואם הן רוצות משהו שגורם
להן לצעוק אז זה צריך להיות משהו רע.

התבגרות
כיתה ז' בכלל היתה כיתה מלאת תגליות חדשות עבורי. זאת אומרת,
מלבד התגלית המרעישה שאין צורך להאמין יותר למורה לביולוגיה.

זכרונות
היא אמרה ש"יש דברים שאבא לא שולט עליהם. אלוהים החליט שהוא
רוצה שאבא יעזור לו במלחמה שלו שם למעלה בשמיים ולכן הוא לא
יחזור יותר".

גיהנום
מיותר, מאוד אפילו, לציין שהשטן ניצח בלי להניד עפעף בתוצאה
העגולה (והמאוד הוגנת) עשר אלף לעומת אחד (מה לעשות, גם השטן
מפספס לפעמים).

זכרונות
בבית הספר שבו למדנו יש קיר מיוחד בספרייה עליו מונצחים שמות
כל בוגרי בית הספר שנפלו במהלך שירותם הצבאי.
בנבדל מהם, מצויים בראש הקיר האחים של שרון כהן - ניר ואביחי.

ייסורים
הוא כל כך שנא כשאנשים היו נכנסים לחנות שלו רק בשביל לשאול
איפה נמצאת החנות של יעקב. וזה ממש עלה לו על העצבים. כל יום
בערך לפחות 5-6 אנשים, ואני לא מגזים, היו נכנסים ושואלים אותו
איפה זה , והוא ברוגע היה מסביר להם שצריך לצאת מהחנות שלו,
ללכת 100 מטר שמאלה,

פואנטה
אני חושב שאני אתחיל לכתוב פשוט את כל מה שקרה לי. אני אספר את
מה שקרה במונית שלי. זה לא יכול להיות שיותר מדי צירופי מקרים
יגיעו בבת אחת. ראיתי פעם את זה בתכנית "המקרים המוזרים
ביותר". פעם היתה עוד כזו תכנית, בתקופה שלפני רפי גינת
ופוקוס.

ג'ננה
אני שונא את הפסיכולוג שלי.
הוא חושב שהוא יודע הכל, וזה דבר נורא מעצבן.
בכלל, אני טיפוס עצבני, לפחות ככה הוא אומר.

זכרונות
כשהיא שמה את האיפור, היא הביטה על עצמה כמובן במראה, וראתה
בתוך העיניים שלה אותו. ראתה אותו בפגישה הראשונה שלהם ביחד.

פואנטה
זה כבר כמה שנים שוויליאם לא פצה את פיו, לא פעם אחת. הוא שומר
על שתיקתו הנאמנה, אך אף אחד אינו יודע מדוע.

ייסורים
אני לא הבנתי כל כך ולמרות הכל האריה הרשים אותי. אולי בגלל
שהוא מלך החיות, אולי בגלל שהוא באמת כל כך אימתני. ואולי יכול
להיות בגלל שאני אוהב את ג'ורג' מאוד.

זכרונות
יש לי בחדר על השידה, כדור זכוכית גדול. לא יותר גדול מבלון
ממוצע, בגודל של כל כדור המוכר לכם. קיבלתי אותו מאבא שלי
כשהייתי בן שלוש. אני לא זוכר את הרגע אבל אמא אומרת שהייתי
נורא מאושר כשקיבלתי אותו, ושהיא בחיים לא ראתה אותי כל כך
מאושר בגלל משהו.

התבגרות
כמו בחיים, גם בחותמות של הדיסקוטקים היתה את ההיררכיה
המסויימת, שקבע ה-בליין של השכבה, ישראל כהן ולא משנה איזו
חותמת היתה לך, זוהרת, שקופה, בלתי נראית - החותמת שהיתה על
פרק ידו של ישראל כהן תמיד היתה הכי שווה.

התבגרות
היה לה חלום אחד ויחיד שאותו היא לא חלקה עם אף אחד - ללמוד
לעוף. היא רצתה תמיד לעוף כמו באגדות. כמו שפיטר פן אוחז בידה
של וונדי ויחד הם עפים ביחד לארץ לעולם-לא ככה היא רצתה להיות.

היפרדות
הבטנו על השמש שוקעת במערב. היה כל כך חם, שיכולתי להרגיש את
הזיעה מתה לצאת החוצה אבל כמה חבל שהלחות שואפת לאפס.

סוריאליזם
בטח קרה לכם פעם שחשבתם על משהו והוא קרה.
יותר מזה, זה בטח קרה לכל אחד ואחד מכם למעלה מפעם אחת. ככה
סתם, ישבתם לכם בכסא מקש בחצר של הבית וחשבתם לעצמכם "הנה הולך
ליפול עלי בית" ופתאום טרח נופל עליכם בית שמתוכו יוצאת דורותי
מטקסס עם כלב קטן ומעצבן בשם טוטו.

זכרונות
היא צחקה ואמרה לי שכל מה שהיא רוצה זה פאקט של אל אם. כחול.

פואנטה
ברגשות מעורבים נגשתי אל המקרר.
פתחתי את הדלת והאור האיר את כל הבית. פחדתי שדנה תתעורר אבל
אז נזכרתי, שדנה כבר לא גרה כאן יותר. קשה להתרגל לעובדה הזו
שאחרי שנתיים ביחד אתה מאבד את הידידה הכי טובה שלך. והכל בגלל
שהייתי טיפש

ייסורים
אבא של רן לא אהב אותו אף פעם. תמיד אמר שהוא לא יוצלח.
כשרן נולד, אמא של רן נפטרה, ותמיד רן חשב שזו הסיבה שבגללה
אבא שלו לא אוהב אותו.
בברית מילה שלו זו היתה הפעם הראשונה והאחרונה שאבא שלו בעצם
הביע איזשהו רגש כלפיו.

הומור
תתארו לעצמכם מה רבה היתה אכזבתי כשלאחה השיעור הראשון שלי
בגיטרה, המורה אמר לי, שלמרות שזו פעם ראשונה שהוא אומר כזה
דבר, ושהוא בחיים לא חשב שהוא יאמר זאת לתלמיד, אין לי שום
פוטנציאל שבעולם, וגם אם אלמד עוד שנתיים, לא אדע אפילו כיצד
להחזיק נכון את הגיטרה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
בלדה
the silent tears flow in the rain
my blood pumps steaming in my vain
no longer do i feel the pain
of standing here alone

בלדה
The old man spoke
A silent word
The old axe broke
Against the new sword
The old oak tree
Fell to the ground
The little boy wept
Without a sound
And I just stood
Observing the world
Nothing's understood
And I got bored

שכול
לא לשמור את זה בפנים
או להאשים את אחרים
בדברים שגרמת כשאמרת אני הולך

געגוע
ברחובות המחר
מחפש מציאות חדשה
שתיתן משמעות קצת שונה
לכל מאורעות האתמול

אכזבה
בתקופה הזו של הקיץ
הזמן אוזל ונגמר
בשעון של החול החם
בתקופה הזו של הקיץ
הכל כבר לא אותו דבר
האוויר מרגיש משועמם

יחסים
הרגשה של גיבוש
שנוגעת בפנים
מותירה חותמות
ובורחת
החוצה
מפעילה לחצים
וקשרים (בשיער)
וכל שנותר הוא
היחד

מצב
בשעון החול הגרגרים
שורות שורות הם מסתדרים
הגרגרים הזהובים
כה רגועים, כל כך שלווים

אכזבה
דמעות של התרגשות
למה הן קוראות?
רוצות לקחת אותנו
הרחק למחוזות
שמעולם לא דמיינו

אכזבה
לא שכחתי את ההבטחה
שנתתי לך ביומך האחד
כשאמרתי שאשאר לנצח
לא שכחתי שעלי לקיימה

אהבה
היא באה והולכת כמו הרוח
לא מצליחה לרגע לעצור
לא נותנת לי שניה לנוח
לעמוד במקום להסתכל לאחור

הגות
הצורות הכי פשוטות
בהנדסת המישור
של החיים הפשוטים
באות ואז הולכות
הולכות מבלי לחזור
משאירות אותנו המומים

אהבה
דברי אלי במילים רכות
שיגיעו בנקודה רגישה
התירי לי לענג אותך
ולו באמצעות לחישה

יחסים
המלכה של השמיים
מעבירה את הזמן
במשחקים מסוכנים
שרק אני יכול
לנצח בהם
וזה קשה שם להפסיד

אהבה
הרהור של אחר צהריים
הקפה שבכוס מתקרר
ברדיו מתנגן עוד שיר לשניים
אבל השקט בתוכה שורר

אהבה
רציתי שנהיה יחדיו
רציתי שאותי תאהב
רציתי שלא נפרד
רציתי לא להיות בודד
רציתי אותה לאהוב
רציתי זאת מבלי לחשוב

אכזבה
הרצון לעמוד
בקריטריונים של מחר
גרם לנו לאבד את היום
ולשכוח מה היה כאן
רק אתמול

שיר ילדים
הירח התכונן לסיום משמרתו
ועמד לסכם את ליל אמש
הוא נפרד לשלום כבר מהכוכבים
כשלפתע צלצלה לה השמש

אהבה
הכאב כמו דקירה
שננעצת בלב
וחוזר חזרה
ואז שוב מתלהב
הוא עמוק שם נמצא
וחותך כמו סכין
הוא נוחת כמו פצצה
כך מבלי להבחין

אהבה
מחר, נשב ביחד, מחובקים
נספור פרפרים, שברוח עפים
וניתן לשמש לשקוע מעל
להאיר כוכבים, ששטים בחלל
כמו יונה, עייפה ממלחמות
את בי מביטה, עם פנים עייפות
ורוצה שאני רק אושיט את היד
אלטף את החושך, אגרש ת'לבד

הרהור
אל תשאלי אותי
למה
ואיך

אהבה
לבבות שבורים במסע של יאוש
מנסה לאחד את הכל במכה
מצבי לא קשה וגם לא אנוש
איך הצלחת לגרום לי לבכות לא אדע

אלוהים
אולי תוכל לספר לי
איך אפשר להפוך לב לאבן
כפי שהפכת לבך
והפנית פניך אלינו
הזקוקים לעזרתך?

אהבה
לכי מפה עכשיו ילדה, תכף ומיד
לכי מפה אפילו שאני שונא לבד
לכי מפה ילדה שלי
לכי מפה אהובה
לכי מפה ואני מרגיש
לכי מפה אכזבה

אהבה
לפעמים זה קורה, והלב מתנתק
ועובר לאטמוספירה אחרת
והזמן לא חולף, הוא רק מתרחק
ומרגישים כמו בסצינה בסרט
וזה לאו דווקא רע, להיפך זה טוב
אבל יש פה מצב של ביניים
כשהלב מסרב, לא רוצה לאהוב

אהבה
לפעמים רגעים מרגישים עצובים
ורוצים רק לשכוח הכל
ואז מגיעים אנשים אהובים
וגורמים לך לרגע ליפול
ולמות מחיוך ולצחוק עד מחר
ולרצות רק אותם לאהוב
כי כמה שזה ישמע די מוזר
אי אפשר עליהם לא לחשוב

אהבה
מאה שנים של בדידות
ועוד אחת
אהבה, חברות, ידידות
וגם את

אהבה
תגידו לי מה יש בה
שגורם לאנשים ליפול
אני מרגיש כלפיה חיבה
אבל מרגיש גם שאני לא יכול
להמשיך בלעדיה לחיות
להמשיך בלעדיה יותר
כשאני איתה אני עושה שטויות
כשאני אצלה אני מישהו אחר

אינטרוספקטיבי
שוב אתה מגיע אלי
כמו מחליף צבעים
אדום-צהוב-ירוק
רמזור חיינו מסמן
שעכשיו לוקחים הפסקה

הרהור
בדמי נפשי רכשתי לי
מנה נוספת מן הסם
גיבור, שיכור, שהתפכח
יותר מדי מוקדם

געגוע
מנגינות געגוע
מציירות לי
תמונה
שאף פעם
לא אבין

געגוע
ניסיתי לגרום לך למצוא חמלה כלפיי בקרבך
וכל שהצלחתי הוא להחמיר מצבנו בגלל
קומץ מילים שיצא מפי בשעה לא-טובה בשניה אחת
וגרם לי לאבד קשר שטיפחתי שעות ארוכות

אכזבה
סבלנות היא אמרה, סבלנות
יש פה זמן לכולם, תרגע
האט את הקצב, אין תחרות
ורק ככה תמצא את שלך

אלוהים
העייפות מתקרבת, ואני מרגיש
חסר כוח, חלש לפרקים
לא רוצה שום דבר, לא רוצה אף איש
רק רוצה להאמין באלוהים

יחסים
כשהפסקת להרגיש
אז באתי אני
לקולות הצלילים

מחאה
אני רואה את העולם בצבעי פסטל
ואתה - בגועש משפריץ
האדום שלי לוחש פואטיקה שייקספירית
בעוד שלך צועק צעקות מלחמה

עצב
בבניין אחד
אדם אחד
אצורים עמוק בפנים
שלושה רגשות
עולים, יורדים במעלית
מפוזרים בין הדמעות

מצב
מריחים את הגשם מגיע
מרגישים שהוא תכף יבוא
מנצנץ עוד ברק ברקיע
והרעם, נשאר בשלו

הרהור
רקוויאם לחולם
אודות מלודיות ארוכות-שמע
המלחין עצמו לדעת
ושוזר מילים כדורבנות

עצב
אני שואב את התקווה מעינייך
לראות אותה ולהבין
לרצות רק להספיק הכל
כשלא תמיד זה אפשרי

יחסים
כל מה שרציתי זו לחישה
שאוכל לשמוע גם בחדר
הכי רועש בעולם
ולא קיבלתי

יחסים
איך הספקת לשכוח
את המילים שאמרת לי עם העיניים
רק לפני שבוע?
הסניליות מכה בך
ואת לא מספיקה להתעשת

מצב
חצי תריסר ביצים נשברות
והולכות ונופלות, והולכות ונופלות
כשהזמן לא עומד לרגע מלכת
וקשה לעצור ולהפסיק ללכת

אהבה
שעתיים לפתיחת עונת הרחצה
ואני מתארגן ליציאה
את השקט הנפשי לעולם לא אמצא
ואשאר בחוסר ידיעה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
יומן
כבר חצי שנה אני מסתובב עם זקן.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
היא לבשה מעיל אדום. היא נעלה נעלים בעלות עקב גבוה מאוד. היא
לקחה את התיק שלה מעל המדף... ויצאה.
הוא לבש את הג'ינס הקרועים ששכבו להם בארון חודשים רבים. הוא
הרים את המפתחות וכיבה את האור. הוא יצא ונעל את הדלת.

היה לו זוג מכנסיים שהוא אהב כל-כך. את המכנסיים האלו הוא לבש
לכל אירוע אליו הלך בחייו. הוא אהב את המכנסיים יותר מאשר כל
חלוצה או פריט לבוש אחר

פתאום הוא נהיה מודאג.
מה הוא נהיה לי כזה רציני פתאום.
ואז קלטתי את הפוזה שבה היינו.

הסיבה האמיתית שחזרתי היתה שחשבתי על עדן כל הזמן. לא הצלחתי
להתרכז בלימודים, גם באוניברסיטה. חשבתי על מה שהיה אתמול ואיך
שעזבתי אותה באמצע.

היא אמרה לי שקיבלתי מכתב מהצבא ושאני אתקשר מהר הביתה.
זה הבהיל אותי אז הרמתי מהר טלפון הביתה.
זה היה צו 8 כמו שחששתי

השתדלנו לא להתערב אחד בחיי השני ולשמור על מרחק, מערכת יחסים
של שותפים בלבד. מדי פעם היינו מדברים אבל לרוב לא היינו
נפגשים חוץ מבערב, ואז או שהיינו רואים טלויזיה ביחד ולא
אומרים כלום מרוב עייפות, או שפשוט היינו הולכים לישון.

רוני תפס לי את היד, סובב אותי לעברו והדביק לי נשיקה ארוכה.
אחרי חצי דקה בערך דחפתי אותו מעלי ונתתי לו סטירה. הוא הסתכל
עלי, לא מבין מאיפה זה הגיע.
קיללתי את הדמעות על שהן זולגות מעצמן. אני שונאת לבכות.

בבוקר העיר אותי צלצול טלפון, מוקדם יחסית.
עדן היתה על הקו.
"אני עוברת בחזרה לדירה של ההורים שלי".




חזרה לעמוד היוצר הראשי
"אני מרגיש שאת
לבי היא לשה"
"עזוב בוא נלך
לבמה חדש"


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/itzikgreenvald
יוצר מס' 649. בבמה מאז 4/10/00 13:56

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאיציק גרינוולד
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה