|
אדמה של בקעה, חרוכה, בוכיה
|
אולי את תופיעי
ואני אופתע
אולי את תפתיעי
אך רק אם תגיעי
|
גשמי זלעפות יורדים וממלאים את הכינרת
והכבישים התלולים הופכים לנהרות,
והבקתה הישנה עודה עומדת ומחכה למי יבוא
וישתכן בה שוב.
|
אביר בודד רכב,
עלה אל מעלי ההר,
אל מסתורי הערפל
אל קצה עולם, אולי סופו.
|
בלהט הקרב
בין עצי הברושים
|
מוות בוא והושיעני
היה לי לגואל
חלוק עימי סודך המר
והב לי מיטת חסד.
|
ברק המכה בברק,
ומותיר רק את הדו של הרעם
|
הבט על הרוח
ולמד איך לחיות,
איך להיות מאושר ובלי דאגות
|
בחוץ נפל מטר ראשון
וערפילים כיסו את השנים
הזיכרון נודד אחור
היו היו ימים יפים,
עם נסיכות ודרקונים.
|
לעולם לא לשכוח
לעולם לא לסלוח
|
קיר מצבה,
אבן דוממת,
דמות חולפת .
|
תורת היחסות אינה קשורה כבר
לכוח הכבדה אין משמעות
הנוסחאות מאבדות מכוח
את התפיסה במציאות.
|
פרחים פרחו, והאביב הגיע.
הזמן הנץ, חלף ושוב כבר סתיו.
|
נפש חסרת מרגוע
נשמה אבודה בתבל
מאתיים שנה משוטטת -
נפשו של המשורר.
|
כרע ברך, והשתווה,
צעד אחור, נפול אפיים,
הבט וראה את המלאך:
הריהו לפניך!
|
חלום חיי נגוז
שקע במי הים,
עבר מן העולם
בים של ערפל.
|
קרקע, ארץ, אדמה
מילים רבות לה
מולדת, אדמתי שלי
כיצד אוכל לסגוד לה?
|
שלל של זיכרונות
מהם עולזים ומעלים בת שחוק
מהם גועים בבכי מר
מהם יפים כליל הסתיו
|
קו על מפה, ועוד אחד,
ירוק, סגול, כחול
גבולות חוסמים אותי,
איני יכול ללכת
פוליטיקאי נפל מנע אותי ממך
|
כך אלך לבדי בגיא הצלמוות
אחריי ינהרו שישה מיליון
|
תיקח סיכון ותתמכר לרגע,
משוך את עצמך מעל
|
אף פעם לא התחשק לכם, באמצע השיעור או העבודה או לא משנה מה,
להוריד מעצמכם את כל הלאות, את כל העייפות
|
עברו ימים, ואני מחכה,
למה לא אוכל בדיוק לומר,
אני מחכה למשיח,
לרבי. למורה
אני מחכה והוא איננו מגיע,
|
משלחת 121 תחת הכותרת של משרד החינוך "את אחיי אנוכי מבקש"
יצאה לדרך במטוס אל-על ב16.10.01 לספירתם, כאשר נחתנו עלינו אל
אוטובוסים עם ירידתנו מהמטוס, והפלגנו לעולם אחר, עולם שאין בו
מחשבים, אין בו פלאפונים ושאר הסממנים של החיים המודרנים, היה
זה מסע אל העבר,
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
רבים שואלים
אותי, ואני
מעדיף שפשוט
יתנו לי כסף
וילכו.
אפרוח ורוד,
במסר לאומה. |
|
