|
המראה בחדר היה מזעזע. דם ניתז לכל עבר ואריחי הקרמיקה כולם
היו מוכתמים בדמו של אביה. מעיין התיישבה בשקט ליד שלולית דם
גדולה, דמעה חרישית זולגת על לחייה הימנית. פתאום היא קלטה מה
קרה.
|
אבל יום אחד, יום אחד היינו צריכים לעזוב. פשוט עברנו, כי
מישהו החליט שזה כבר לא הבית שלנו יותר. והמקום אליו עברנו,
הוא היה מקומט ורעוע ועוד הרבה יותר נורא כשמשווים אותו לבית
המושלם שהיה לנו פעם.
|
הזיכרונות האלה, הזיכרונות האלה לא נתנו לי לישון. חיכיתי עד
שאמיר יעלה למעלה, מעמידה פני ישנה, עושה מעצמי צחוק. רק בגלל
שמשהו לא היה בסדר עם אבא שלי כשהייתי קטנה, זה לא אומר שמשהו
לא בסדר עם אמיר.
|
אוהבת
שונאת
ושוב אוהבת
לא מבינה
למה הוא לא בא
|
גשם. טיפה ועוד טיפה. ואני בוכה, בוכה על מישהי שלא הכרתי
מעולם.
|
אני זוכרת שלפני כמה שנים יפות, ביום ההולדת החייכני שלי, הבאת
לי צעיף. צעיף עם נרקיסים. חיבקת אותי, ידיך נוטפות חום ואהבה
ושמן של סלט שבדיוק הכנת, ולחשת באוזני שאני הנרקיס שלך.
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
לולא חרשתם
בעגלתי - לא
מצאתם חידתי !
פרה מחמצרת
מן המקורות |
|
