[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
גן עדן
למה אלוהים מת? גם אני לא יודעת. כנראה שכל אלה שתקועים כל
החיים שלהם בספר הזה על אלוהים (שאגב, מת!) לא הספיקו לו, היו
עוד אנשים, והאנשים לא ביקשו סליחה, כמו למשל החברה הזאת שלי
שדרסה אותי ולא ביקשה סליחה. אני? מילא... אבל אלוהים! הוא מת
עכשו, בגללה. כמוני.

היפרדות
שרון עברה את הדרך הזו כבר מספיק פעמים בשביל להכיר את כל הדרך
לשם וחזרה. למרות זאת עדיין הייתה את תחושת הטשטוש והמחשבה על
אימא וכל זה התערבב במחשבה שמחרתיים חוזרים לביה"ס.

זכרונות
היום ההורים שלי קראו לעוד ילד ניצן, יש להם מן מסורת כזאת.
הניצן הראשון שלהם נבלה והשני הפך לצמח, השלישי רק בן 6 אבל
יגיע גם זמנו.

התבגרות
היא הביטה בחיוך, הביטה בעיניים שכבר כל כך הרבה זמן לא ראתה,
אף אחד לא ראה, לא היתה בהן תקווה, אותה תקווה שעכשו זיהתה,
תקווה שמתה כבר מזמן ועכשו נולדה מחדש, או אולי, רק התעוררה.

זכרונות
פעם אחת צחקתי עליה, היא שאלה למה אני צוחקת אז אמרתי לה כי
כולם צחקו. אז היא גם התחילה לצחוק. איזה ילדה טיפשה!

התבגרות
"אני רואה אותך, נופר, בקבר, ואני מעליך זורק ורד אדום פנימה
ואת מרגישה כמו שאת הולכת למות מפחד, נופר אז, כשמתת, ראיתי לא
אותי"


לרשימת יצירות השירה החדשות
בדידות
את באמת רוצה?

אהבה
היא רוצה נשיקה,
הוא עושה את הכל,
היא עוד פעם בוכה;
זיכרונות מאתמול...

געגוע
נשיקה וחיבוק
ולי הוא סלח,
אבל עמוק בלב
הוא לא שכח.
חיבוק,
כבר לא אותו חיבוק שהיה,
מבט גם לא,
כי עין אחת חסרה!

אכזבה
לחיות כמו שרוצה את החיים;
אז למילים שוב לא תהיה כל משמעות
ולחיים אולי תהיה מהות
ואולי היא גם תשכח

ייסורים
אין דרך חזרה
אין לאן לברוח
אין לאן לחזור
ואין לה מה לשכוח
לא נשאר מה לעבור
הכל כבר לא
הכל כבר כן
תנו לה חיים
סיבה להתקיים

מצב
מי הבין את הכל לפניי?
מי שלח אותי אל העבר,
אל הרוח שנושבת רחוק,
משממה לשממה אחריה,
שנושאת איתה את החול,
שרק עכשו נזרק בפניי.

עצב
הלהבה אינה דואכת,
הרבה להבות
פוצעות אותי,
גורמות לי לבכות

בדידות
אני רוצה להיות
לא מה שאני,
לא מה שאהיה,
לא מה שהייתי...אולי.

צמד שירים
לא יודעת מהו סבל
ומהם שגיאות.
מה חיים..
ומה לא..

בדידות
אין מטרה,
אין סיבה לחיים,
אין שום רצון להיות מיוחד,
פשוט להיות כמו כל אחד.

כעס
דמי נשפך לרצפה,
גופי נופל קר לאדמה,
עכשו היא מבינה.
רק ילדה קטנה.

ביקורת
כי הוא,
כבר לא יחזור לחיות..!

בדידות
היא עדיין שונה
כי כולם אחרים
ולא מבינים
והיא חיה לבד,
לא בשביל עצמה,
בשביל אף אחד.

ייסורים
אתמול היא שוב בכתה בלילה
בגלל שהוא כבר לא יחזור

הם שנרדמו היו חצי מתים,
לא קמו לעולם,
ואלו אשר דקה לפני הסוף
ששרו התקווה,
לא נכנעו גם במותם,

בדידות
ואם אני אמות סתם...
בלי סיבה...
פשוט אמות,
כי אין סיבה לחיות.
למי יהיה אכפת?
ומי אותי יכיר?
עכשיו כבר אף אחד.

בדידות
נשאר רק נר אחד!
הלהבה דואכת
ואני שם מהצד
מאבדת התקווה
כי זהו, כל כולי נגמרת
שישה נרות עומדים איתן


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
מכתב
ילדה בת 15 יושבת ובוכה, אני זוכרת שישבתי ככה על הרצפה
ובכיתי, אבל זה היה לפני 12 שנה אני חושבת, אבל זה רק אני
שחושבת, וזה לא סיבוכים אישיים שלי שאני צריכה פסיכולוג זה כי
בדיוק עכשו שמעתי את הדלת הזאת של הבית נתרקת. אמא שכחת לתת לי
נשיקה.

התבגרות
אני חושבת שכתבתי עכשו עמוד פוליו שלם, בכתב חרטומים שאני עוד
אצטרך לפענח עוד מעט, על כלום! כי מי אני, כלום. כמו שאתם כלום
בשבילי. אני כלום בשבילכם. וגם בשבילי. כי כולנו כלום. רק עוד
נקודה בלתי נראת בגלקסיה.

ארצישראל
והאנשים המוזרים האלה....
עד העיניים המזוגגות
הסיגריה והפלאפון..


לרשימת יצירות הציור החדשות
רישום
אל היצירה

רישום
אל היצירה

אל היצירה

אל היצירה

רישום
אל היצירה

אל היצירה


לרשימת יצירות הדיגיטל ארט החדשות
יציר מחשב
אל היצירה




חזרה לעמוד היוצר הראשי
כשכתוב שם "שלח
לחמך", לאן
בדיוק שולחים
אותו? זה בגט או
לחם שחור?

זאת שהתמסטלה
קצת


תרומה לבמה





http://Stage.Co.IL/Authors/Roi-LeeAmit
יוצר מס' 6274. בבמה מאז 25/9/01 2:37

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לרועי-לי עמית
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה