|
שכך בלי בושה וחרטה
הרגת את יצירת האמנות
|
במסגרות בהן בילית
הרגשת יציבות
ואמונה בערך עצמך
|
אך הפעם לא באת
למרות שבדל אחר בדל
|
הזומבים הם מכל עבריי
הם אפילו חיים איתי, קמים מאוחר
שותים קפה במכאניות, אוכלים הרבה בשר
מהופנטים שוב למטרה, מתקתקים באצבעם
|
ואין זו סיבה לחיוך מאולץ
הייתי מעדיף שתצעק
|
וכשאין עוד אשה בסביבה
אז נדלקת התפוצצות יצירה
הלובן נהיה למוכסף
הפתח למוגמר
|
סובב אותי ים
מאופק עד אופק
ועדר אדם
מדופן אל דופן
|
אם בחייך
הוצאת תחת ידיך
פאר יצירה
האם הועלת לעצמך
או לאנושות כולה
|
יש לה
כל כך הרבה שנאה בעיניים
|
אם בחייך
הוצאת תחת ידיך
פאר יצירה
|
בכל יד יש לי חמש אצבעות
אני נוהג לספור בעזרתן
|
וכך הכל מתבהר
בראש צלול, בלב פועם
לנסות לחזות ההתרגשות
כשלון כואב אבל צפוי
|
אח יקר
לוקח את הזמן שלך
לא מתחנחן לאף אחד
לא זורק חיוך סתם
|
ואין זו סיבה לחיוך מאולץ
הייתי מעדיף שתצעק
|
שוב חטאתי
בטעויות של רושם ראשוני
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
כולם רוצים סמים
קלים, זולים
ובלי זרעים,
כולם רוצים
באאנגים ללא
סתימות וחורים
כולם רוצים סמים
קלים ואם אפשר
זולים פה, כולם
רוצים הטבות
ותנאים כולה
ארבע קילו,
כולם רוצים סמים
קלים, אז קחו
קחו...
אחמד אחמד דילר
שפרש עושה
קולולוש וכרוזים
בבר קפה כיכר
רבין. |
|