ראיתי אותו בסך הכל פעם אחת בחיים, באיזו הרצאה, היחידה ששמעתי
בקורס שלו. נכנסתי אז באיחור לכתה, כשהוא נועץ בי מבט של זאב,
שניה אחרי שמישהו סחב לו את הטרף מבין המלתעות. איכשהו, יצא לי
גם לזרוק איזו הערה, ספק צינית, באותו מעמד, וזה כנראה, מה
שהספיק לשרוף או
"טיפול נמרץ" קראו שם למקום ההוא, והנה היום הוא כבר ב"מחלקה".
יכול לרדת ממיטתו ולעשות צרכיו הגדולים לבד בבית השימוש הסמוך,
כשהוא גורר אחריו את האינפוזיה והקטטר, תלויים על מין עמוד
חמוש בגלגלים. עבד הוא לעמוד זה ועליו להוליכו עמו בכל אשר
ילך.
את שאלת משמעות הקיום כבר יישב מזמן בדעתו. מבחינתו אין כלל
שאלה, לבד מצפייה בעצב אחר שבוע הרודף את קודמו והבטחה להמשך
התקדמות איטי כואב ומעיק לאותה נקודה מרוחקת אליה מגיעים בסוף
הכל.
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
