|
בערבות הבדידות, במדבריות הנחלה
יושבת דמעה, אומללה, לבדה
ומולה לה חולף ההמון הזועם
ואף אדם לא עוצר, לא מיתמם
|
ודאבה היפה לשפתי המלח
לזרועות התליין שאליה שלח
וכשנגע בשפתה, נצמדו הגופות
ואל תוך המים, בעדינות, החלו להימשות
|
בחלומי ראיתי את הלוויה שלי
|
מחפש את המוזה, לא באה אליי
מחפש את המילים, האותיות אולי
מחכה שיבואו אל מוחי הנרעד
ומשם יזחלו, בחשאי, אל היד
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
אתמול בשביל
צילומים הברזתי
מבית ספר.
איך שאני מבליטה
תציצי אני קולטת
בזוית העין את
עובדיה המנהל
מזיל ריר על
הבנות.
אם לא היה לו
כזה כלי הייתי
מתבאסת לבלוע.
מיכלי מסבירה
איך מצליחים
בחיים בלי
להיענש |
|
