|
נו באמת, איך אפשר לבחור שני משפטים מתוך סיפור.
המלצה אישית שלי - ואני לא אומר את זה רק כי אני זה שכתב את
הסיפור - תקראו אותו!
זה ישנה את חייכם מן הקצה אל (אותו) הקצה.
|
אני מתרחק מהבית ושומע את אמא קוראת לי, אבל עושה את עצמי לא
שומע וממשיך לרוץ לכיוון השדות.
|
ב- 1942 אירופה נלחמת,
בהיפוכן של הספרות אמריקה נגלית
לעין ספרדית. "צרוף מקרים" יאמר הכסיל,
הפעם הוא צודק.
|
כוכב הצפון שלי נוצץ במערב
גם השמש שלי זורחת משם
|
אל תסתפק בהקאה תכפה על עור להתקלף תטיל ספקות וניחושים
אתה ברגע המכריע כל קיפול הוא התכנסות אל תוך מרכז הקונכיה
אתה שומע את הים?
זו שאגת קהל מופתע
|
בראשון לחודש אגו, שנת ה-איד אחד.
חתנים פסעו לאורך השטיח
מול משמר כבוד -
כלות סוקרות כף-רגל, ראש וזין,
|
שיר ארוך
המחולק לשלושה חלקים
מסובך מכדי לבחור רק
קטע אחד מתוכו
|
את הלילך והתולע והדראון והעלבון
והתנופה המכילה כוחות לאין שיעור
|
על חומות עיר הקודש כתובות
שפות להן שונות משמעויות זכות וטוהרה
מעט יומרה - לדעת מה צחור
יהודה איש קריות שלי, בגוד בי אהובי
ועקוד אותי ברוך במאכלת פתלתלה
|
ואין אבא ואין אמא זכרונות מטושטשים נשכחים עם הזמן
אני דינמי מסתחרר נזכר בלידתי הייתי שם בוכים
עם משפחתי שאת פניה ריבועים ריקים מחליף בחברים
|
מי מכיר בדידותו של ההולך למרחקים קצרים?
של האיש אשר פוסע בחוסר מנוחה כדי להרדם
ללא הועיל
הסהרורי של הימים
|
אני מכחיש את השואה
מכחיש את תאי הגזים
לא היו מחנות השמדה
לא היו דברים מעולם
|
כאן אני - אינני
תוואי בין הצללים - חומק
לשווא אופיע ואוכיח את השפע
הבמה כולה - לארכיטקט
|
כואב לה הוא מאונן לה לפייס את השרירים
שיקבלו אותו בזרועות פתוחות
-טקטיקה גברית מובהקת-
|
ליבי שבהרים - עכשיו בעמק
שפל רוח ומושפל מבט
קטונתי מקבל מתנת ההדק
כדור בלוע הבליעה - מחנק
|
ארעיות ההווה מפחידה אותי
מטרידה אותי מקריות המקרה
|
ואתה, הנרדם, היושב בביתו ולוחש לקירות בשפתם
הבלתי מוגבלת, הכל-כך אנושית, חלומות שאינם אלא
מה שאינך, ואינך ישן כלל.
שב בלול ילדותך בין סורגי השירה.
|
אתקין לי מעיל מעור התנשמת
אגע בכפפות הקטיפה הרכה - ידי חרוכות
כנפי עטופות במסגרת סוררת - אני משחר לפתחי התמונה
|
זעקות מכונית לילה לילה פורצת צווחה קצובה
מנגינה מכנית אני בועט בקיר בשצף קצף
שלוחה מפי שרשרת דימויים גסה
|
ונזכרתי בעומק פתחיה
ניקבות אפלות ולחות
שאספו ועטפו אותי
חיבקו וסחטו אותי
בפסגות הלילות וטקסי אהבות
|
באים אבלים לנחמני
והריני עטוף נחמה
|
למצוא את קו הנתק - סדק הסדקים
למצוץ את לשד היקום וליבת הכוכבים
זה לרטש את השברים לעוד פיסות מבודדות
וללטש אותן אט-אט לשלל צורות ממוקדות
|
גיבורים!
שלחמתם עימי בגבעות סלגארי
מול צבא בני-האלמוות וסיעות האבודים
והקרבתם תשעים ותשעה מכל מאה
למען הזכות להלחם מול שערי באצ'י
בקרב האחרון של בני החורין
|
דחף להטביע את ראשם המתורבת
של פרופסורים ואינטלקטואלים
ביורה הרותחת של מדורת-כל-הספרים
|
הו גזע הפכפך של דמדומי בריאה
אשר חושב עצמו לשחר ודוהה בהדרגה
נח בעריסת הקוסמוס ובוכה ללא הפסק
לאביו שלא קיים כלל וצועק
|
שמעתי אותי נשבר
צליל נקי מדי
כאילו כל הלילה
כיוון את המיתר
|
אני עוסק בתרבות,
האומנות היא מרבה-רגליים
הבועט בנפשי.
אין לפרח משמעות,
הוא אינו מציאותי יותר ממני
ואני אינני הזיה.
|
אמא, צאי מן המסגרת מלנכולית
|
כך אני נמס כמסומם ודעתי ברכה לעמלי
בהזיה חצי בהוויה - רגעי/נופש
ואיך זה להיות תלוי כאילו לייבוש
הזוי ומרוכך בעיוותי הזמן אני לרגע השראה לציוריו של דאלי
|
החיה שבי חופשיה ואינני כלוב חזק דיו להחזיק בה
|
עם הזריחות המקפיאות לשד עצם
והשקיעות המעטות שעוד נותרו
והכלבים במרדפם חסר הפשר
אחר ריחות הציד והשום
|
במדרכות התרחבו הסדקים שגידלו את הטחב
כשהגשם נפל ונשבר ונפרש כמניפה
את פני הינשוף של הירח כיסתה ארשת הכפור
|
אקח לי יפנית כנועה וצייתנית מעבר לאי והסושי
שתרחוץ כלים חרסינה שקיבלתי מאימי
כשהבטחתי לה כלה כשרה למהדרין
|
יש בעולם כפתור
כפתור נורא
כתפור איום
כפתור אדום
|
לפעמים הופיעה שם מתכת אצילית
במחזה משעשע של כליה איטית והזויה
אך הנורא מכל היה קול הציפור האפרורית
בנסיונה להחלץ מאחיזת המעגל
|
והשמיים מציתים בהחבא
ליבו של אחר באש המשלהבת סיוטי האבדון
|
לשמאלו של חבל הכביסה יש קיר מונע-ראיה
שלאחריו נחלק העולם לשניים - אלה שנגעו בקסם
ואלה שמתפללים לרחמיו של חסד אלוהי
במדבר בסתיו נושרים הכוכבים על מצע הזהב
ועקרבים חורכים את כפות ידיהם של רואי-השחורות
|
זה כמו לתלוש כנפי הזבוב
להדביקם על גב
ואז לעוף
עשיתי זאת
אני המנוסה כמעט נתלשתי מן המציאות
|
חבלה-הו היתה בית כמו שגולגולת היא בית מתחת לעור
כשלובן האימה עדיין נסתר ומוסתר לכן העין כך אומרים
לא מתגלגלת פנימה שלאנדע במקום זה יש עור-מת
עפעף שמכסה (לטובתנו) אישון מפני רוח ואור
ואמת
|
תפסנו את החורף בכנפיו הלבנות
וכפות בחבלים של ארץ-אש, השלכנו גופתו המדממת
על סירת העץ הישנה של סבא מורדרד. וברחנו.
|
כאף שתוי עיניים ניגרות
דבשים
דמעות סוכר
שרף מתוק
פיתוי החתכים
|
אדון ניטשה ממתין לגודו
פרופסור פרויד יודע זאת היטב הרחק בכורסת הפסיכו
אנליזה לא רצתה בניטשה (כמו כל האחרות)
|
"אל תאמין בכוח המילה"
והיא אמרה
"אל תאמין בכוח המילה"
|
אני רוצה לסיים במילים מנוגדות
לצד שקיעת הים והכאב וזריחת אצות
ותולעים מלבלבות
עם השירים האחרונים
|
וידם רוצה ה כ ל
וה כ ל בטווח ידם
רצועה המשתרעת על-פני רובד השלטים
|
אם ילקחו ממני השדים שלי,
אני חושש שגם המלאכים יסתלקו.
(רילקה - אחרי שיחת הפסיכותראפיה האחת והיחידה שלו)
|
"דמוקרטיה דמוקרטיה" - מקהלת הנשלטים
גוזלים מאותגרי-כנפיים
החושבים שהם עפים
|
על קוואנטים ואטום ומאגיה, ותנועת ידיים חרישית,
ועל כרוניקת המציאות הפיזיקלית
הפוסעת יד ביד עם זו הרוחנית.
|
חיי נלעסים סביב מרכז מטורף
|
סודות וזוטות וגוזמאות פלאים
בנייני פעולה יוצרים בנייני מפעלים
יוצרים מילים תלושות שורש אותיות חיים
ומוות יוצא ובא במשפטים גזרי דין שפלים
|
ציפו עיר בכרום
וצפו בה זועקת כאבה. גרסו שהיא תכרע
תחת עומס המתכת או תיגרס
בשיני הרחמים העצמיים. אך היא גרסה אחרת.
|
שפת אימו - פורטוגזית.
ידידיו בחרו שלא לבחור והמתינו לתוצאות חייו.
אלכוהול היה זמין בבניין נטוש
ואשה שוכבת כשפניה מטה.
|
אבינו שבשמיים ירד עלינו כמו גשם מטאורים
בצלילים ובריחות שכלל איננו מבחינים בקיומם
והצבעים נמסו אל בריכות השיכחה
בזמזום חובק אוזניים ואדרת תמהון
כל הלילה לא ישנו
|
קיסר השובב שוכב על מיטתי ונוחר.
פעם השובבות שלו היתה מסמנת חתכים ארוכים
על זרועותי, אבל עכשיו היא מתבטאת בהערות מרגיזות
ונחירות-רטט שאינן מניחות לי לישון.
|
נעים כך לשבת - כאפיזודה חולפת
על מרפסת שברירית בצל האנונימיות
ולהביט במפרשים
מתרחקים לעבר הבלתי-ידוע
|
לשוני משתלשלת - עיניי מתקהות
הבגדים מכסים בי - פחות ופחות
|
ואיזו כליה מרהיבה שבה הגהנום עצמו
נראה כמדורה בלבד על להבת השמש
|
נוקשות חובטת בי, בכל חיוך שבו השריר
נמתח בכוח, כל פסיעה שבה הברך
נותרת ישרה. פני חמוצות ללא הרף,
סבר רציני המחושב כיוהרה. אין לי היכולת לנהל
שיחה פשוטה, אין לי כלל יכולת חברתית
|
מר ניימנד חופן חייו הסודיים באצבעות קפוצות
זורה בוץ בפצעים מוחה על מה ולמה
הוא אינו
הוא אפילו אינו נשנא
גם אין נשארים אדישים אליו
כמו כלל אינו נמצא
|
הטרוף הוא הצהרה!
ומעבר לזה הכל הוא כפי שחשבת
כשראית אותו לראשונה
|
שפל מבטיח גאות אחת לפחות.
ושדייך, למרות התגרותם המתמשכת בכוח המשיכה,
מצייתים לחוק אוניברסלי ראשוני -
לא לעולם היופי.
|
והאמת היא שבמלחמה הזו
"אח" הוא עבר רחוק
ו"משפחה" היא ניחוש פרוע
|
לא
המילים
אינן עושות אהבה
הן עושות העדרות
|
סלע קיומנו נבקע
ויצא ממנו נפט ויבער
ותשרוף הארץ חמישים שנה יושביה
ושבו בנים בארונות
ושכבו שם עם בנות
|
מרחפת כשתיקה וממלמלת
"אל תדע אותי אני הצער
אל תדע אותי אני האהבה".
קולות נשימתה מסתעפים בי
כענפי העץ ומסתבכים בי.
|
זכר פניך היפות צף לפני -
ענן אפל המסתיר נוכחותו של העתיד,
אין לי חלק בעולם הזה - חשבתי, ואת -
החוט המקשר אותי אליו, זה לא מכבר נפרם.
|
והוא יכפה עלי להמיתו
כפיגול רוצע בשרו להניחו
רצועות רצועות באש התופת
לבשלו על קטנה שישים דקות עד שעה עגולה
לאכול יפה יפה עם משפחתו
|
חוטי הטלפון נקטעו באמצע השיחות
מתנהלות היו ברציפות והאוויר היה מורעל
והשחפים ברגע מסוים פרטו על נים הנשמה
ושום דבר כבר לא היה כקדם.
|
מה לך אאוס, מצוברחת?
איילת השחרים שרויה בהלך רוח רע,
אחד חלקי תריסר ממחזורי שנה בפתח -
אאוס עגומה - אאוס אדומה.
|
שקלתי לאמצה
לקרוא בשמה הנאסר, אזיקים מעוטרים
דוגמת הכתב באותיות ה- י ה ו ה
שיר השירים אהבתה המכורבלת על ספת סף השפה
|
מי ששעט במישור המיוער
שנבוך ממידת חוסר צדק
שדוקר בוורידים בהיפוך המרפק
שצוחק וצועק וצועק וצוחק
|
דממה עבה
שעה כבדת לשון
מפנה גבה אט אט
לחלומות
|
את ביתי קיבלתי חינם בבית היולדות
בבית בושת קניתי זיון ונתתי מניה
אופציה לתינוק
שאם תמומש זה לא ישוייך לי
אני את שלי כבר רכשתי
|
חזרה לעמוד היוצר הראשי
|
|
שקט -דממה
יופי - חן
קור - צינה
בועז רימר -
גבר
קול - הגה |
|
